היצירתיות בתחום הביולוגיה הסינתטית מאיימת לעשות מהפכה במדע הביולוגיה עצמו. הרעיונות והכלים העומדים בבסיסה, והתחומים שעליהם היא יכולה להשפיע, הופכים אותה לדבר החם ביותר ב"ביו-האקינג", תנועה ששמה לעצמה מטרה "לשבור את המונופול של הביולוגיה הממוסדת". החזון של התנועה הוא שבני אדם, לאו דווקא עם רקע בביולוגיה, יוכלו להיכנס לקרביים של מנגנון ההפעלה של עצמם ושל עולם הביולוגיה הסובב אותם.
תומס לנדריין הוא מחלוצי התנועה. "ביו-האקינג זה לא דיסציפלינה מדעית אלא תנועה המחזירה את המשאבים של הביולוגיה לידיים של כולנו ומחברת את הביולוגיה לתחומים כמו ארכיטקטורה, עיצוב ואמנות", הוא אומר בריאיון ל"גלובס". "הביולוגיה צריכה להיות נגישה יותר, זולה יותר וידידותית יותר לסביבה. זמן רב מדי היא הייתה סגורה בידיהם של מעטים הפועלים במסגרת הלוחצת של מוסדות רשמיים".
לנדריין ביקר בישראל כאורח של תוכנית התואר השני בעיצוב חדשנות ויזמות בביה"ס לעיצוב במכללה למינהל, והעביר במסגרת התוכנית סדנה שנועדה לאתגר את הסטודנטים לצאת מאזור הנוחות שלהם. בסדנה עסקו הסטודנטים מעט בביו-האקינג בעצמם והחלו לגבש פרויקטים כמו מדפסת תלת-ממד המדפיסה בקטריות המאפשרות לבצע שינויים בזמן אמת על בד ומוצר הבודק את איכויות ומורכבות הקרקע על ידי נטילת דוגמיות ובדיקתן על ידי חיישנים ובקטריות.
למי שאינו מאמין שזה יכול להיות רלוונטי לחייו, מזכיר לנדריין מה קרה בעולם המחשבים. עד שנות ה-70 הם היו שייכים בעיקר לאוניברסיטאות ולחברות הגדולות והעשירות, אך המחירים ירדו וירדו, וככל שהשוק התרחב גם הממשקים הפכו ידידותיים יותר, והיום לכל אחד מאיתנו יש בחייו לא רק מחשב אחד, אלא כמה וכמה, שבהם הם משתמש באופן יומיומי. לנדריין מאמין בכל לבו שכך יקרה גם בתחום הביולוגיה, ובעיקר בתחום הביולוגיה הסינתטית.
לדברי דיקאן ביה"ס לעיצוב, פרופ' כרמלה יעקובי וולק, כל הסטודנטים שהשתתפו בסדנה בת הארבעה ימים יודעים לבנות את הפרויקטים שתכננו ומתכוננים לעשות זאת. צוות חיידקי הבד יעשה זאת במסגרת התמחות במעבדתו של לנדריין.
"השינוי בעולם המחשבים קרה ברגע שאנשים שלמדו מדעי המחשב, החלו לנסות לבנות לעצמם מכונות חישוב כאלה בבית, במו ידיהם", אומר לנדריין. "פתאום היה יותר מגוון, והפוטנציאל החבוי של הכלי הזה החל להתממש". כך קרה גם לו עצמו, בתחום הביולוגיה. לנדריין היה דוקטורנט בתחום הביולוגיה הסינתטית, אבל זה לא הספיק לו. הוא החליט לפתוח מעבדה שבה כל אחד יכול לעסוק בביולוגיה, בכלים פשוטים. החבורה שהוביל השתלטה על בניין נטוש והחלה לרכוש מכשירי מעבדה משומשים במחיר אפסי. "אפילו רק על בסיס מכשירים שמעבדות גדולות השליכו, הצלחנו לבנות מעבדה פונקציונלית לגמרי", הוא מספר. לנדריין וצוות המייסדים של המעבדה הציע בחינם הכשרה בעקרונות הביולוגיה הסינתטית ובשימוש במכשירים.
"בתוך זמן קצר היו לנו 40 משתתפים, שעבדו יחד על 15 פרויקטים - יותר מכל מעבדה אחרת, ובמימון אפסי", אומר לנדריין. "פיתחנו מכשיר אולטרסאונד זול באופן משמעותי מהמוצרים הקיימים, על ידי שיתוף פעולה בין רופאים ומהנדסים שעבדו אצלנו ללא משכורת, והחזון שלהם היה שכל אחד יוכל לעשות לעצמו בדיקת אולטרסאונד באמצעות הסלולרי ולשלוח אותו לפענוח בענן. אנחנו מאמינים שלמוצר כזה יש שוק ושהוא גם יהיה בסופו של דבר רווחי. כבר קיבלנו מימון מנאסא ו-DARPA (הרשות האמריקאית לפיתוח טכנולוגיות עבור צבא ארה"ב - ג"ו) לעבוד על ביוריאקטור שזול באופן משמעותי מזה הקיים, כדי שניתן יהיה לייצר בחלל מולקולות חדשות מחיידקים. יש לנו שיתוף פעולה עם סוני למוצרים אלקטרוניים מתכלים. ויש לנו גם פרויקט לפיתוח שמשנה צבעים לאורך שעות היום. אין בזה כרגע שום דבר שימושי, ככל הידוע לנו, אבל זו אמנות, ומדוע לא?".
בעולם פועלות היום עשרות מעבדות ביו-האקינג, במודלים עסקיים שונים. חלקן ממומנות מתרומות, בחלקן המשתתפים משלמים דמי חבר לצורך מימון הפרויקטים במעבדה, ובחלקן, כמו במעבדה של לנדריין בראשיתה, אין מימון חיצוני כלל. המעבדות הללו אטרקטיביות מאוד ליזמים בתחום הביולוגיה הנמצאים מחוץ לעולם האקדמיה או הרפואה, שכן קרנות הון סיכון בדרך כלל מממנות פרויקטים כאלה רק משלב האבטיפוס, ואילו לאנשים מחוץ לאקדמיה או לתעשייה הממוסדת המעוניינים לפתח מוצר ביולוגי קשה מאוד להגיע לאבטיפוס באופן עצמאי.
"יוצרים רבים מעולמות שלכאורה אין להם קשר לביולוגיה רוצים היום להשתמש ביכולות ביולוגיות כי לטבע יש תכונות מדהימות. הוא לרוב בר קיימא, פחות רעיל ויותר מזה - תאים חיים עושים אלכימיה, כלומר הם משנים את טיב החומר, מחומר גלם לחומר סופר מורכב ומחומר מורכב - בחזרה לחומרי גלם, בקלות וביעילות. יש כל כך הרבה דרכים שבהן אפשר להשתמש ביכולות הללו בחפצים מהעולם האמיתי, ולכן האינטראקציה בין הביולוגיה לקהל חייבת להתרחש בקרב יזמים, מעצבים, אמנים - ולא במעבדות הקיימות".
האם אין זה מסוכן לתת לכלל האנושות גישה ליכולות כאלה ללא בקרה?
"יש בכך סכנה, ולכן אפילו אנחנו, הדמוקרטים, לא נותנים לכל אחד להיכנס. קודם כול יש להציג את הפרויקט המבוקש, ויש עדיפות לפרויקט שמועיל לאנושות. אנחנו עוקבים אחר הפרויקט כדי לוודא שמה שהוצג הוא אכן מה שנעשה. מעבר לכך, אדם צריך להראות שהוא מבין דבר או שניים במה שהוא מתכוון לעשות. אם לא, זה גם בסדר, אבל אז נצמיד לו מנטור.
"יש לנו גם בקרה הדדית. האקדמיה עושה זאת בכתבי עת מכובדים וסגורים לציבור הרחב. לנו יש ביקורת עמיתים דומה לוויקיפדיה. זו בקרה פחות רשמית שבמספרים גדולים מתגלה כמאוד יעילה. ואצלנו רוב הקניין הרוחני שנוצר במעבדה הוא נחלת הכלל".
לאן התחום הזה הולך בעוד עשר שנים?
"אני מאמין שהאקדמיה תיקח את הטוב ביותר מהתנועה הזאת ותתאים אותה אליה. אנחנו נאתגר את השיטה האקדמית הקיימת ונשנה אותה כך שתהיה פתוחה יותר. הדרך לשנות עולם סגור היא דווקא לא מבפנים, אלא להראות להם מבחוץ מה אפשרי. אנחנו לא שונאים את האקדמיה אלא אוהבים אותה. גם הם לרוב די אוהבים אותנו".