יעקב ליצמן / צילום: איל יצהר
המתנגדים
משה כחלון, שר האוצר
יו"ר "כולנו", משה כחלון, הצהיר בעבר בצורה מפורשת על התנגדותו לשר"פ. אמנם אלקטורלית כחלון חזק מיהדות התורה והוא מהווה את לשון המאזניים של הממשלה הצפויה, אבל לא בטוח שיטיל את כל כובד משקלו דווקא בסוגיה הזאת. כחלון יצטרך לבחור את המלחמות שלו, ואם ליצמן ישתמש בכישורים שלו עוד מימי ועדת הכספים וידע להבטיח לו תמיכה ברפורמת הבנקאות או במהלך אחר כתנאי לתמיכה במודל הפיילוט של השר"פ, לא בטוח שכחלון יסרב.
מנגד, כחלון לא ימהר לחתום על תוכנית שנויה במחלוקת כל כך שעשויה להכתים את תדמיתו הציבורית-חברתית ולהעמיד אותו על המוקד. ממילא הוא יצטרך לבלוע לא מעט צפרדעים תקציבי עתק להתנחלויות ולחרדים - תמיכה בשר"פ נראית על פניו כמו מתכון להסתבכות.
אמיר לוי, ראש אגף התקציבים באוצר
משה כחלון צפוי לפגוש במשרד האוצר אגף תקציבים הרבה יותר חלש מהעבר. זה לא בהכרח הראש, אמיר לוי, אלא דווקא הדרג שכפוף אליו. מי שניהל קרבות קשים ביד רמה מול מנהלי בתי החולים, ההסתדרות הרפואית וחברי ועדת גרמן שתמכו בשר"פ, הוא מי שכיהן עד הקיץ האחרון כסגן הממונה על התקציבים משה בר סימן-טוב ("ברסי"). מחליפו בתפקיד, יאיר פינס, שאחראי על השירותים החברתיים באגף, נחשב חלש יותר אבל בעיקר חדש יותר. לליצמן היו יחסים קרובים מאוד עם ברסי ושניהם הכירו את הגבולות של השני, ולא בטוח שזה יהיה המצב גם כעת. הדרג המקצועי באוצר הצליח עד היום לרתום אליו את המיניסטר לפחות בסוגיית השר"פ, וזה יהיה המבחן גם הפעם.
אלי דפס, מנכ"ל שירותי בריאות כללית
שירותי בריאות כללית מתנגדת באופן עקבי לשר"פ והיא שהגישה את העתירה בעניין לבג"ץ בראשית העשור הקודם. דפס היה אחד המתנגדים הבולטים והמשפיעים בסיבוב האחרון של ועדת גרמן, אבל ספק אם הוא ירשה לעצמו את הנחרצות והבוטות בהן השתמש מול יעל גרמן. ליצמן נתפס כמי שיודע להתחשבן כשצריך, ומכאן שהביקורת נגדו צפויה להתנהל בצורה מתונה יותר ובעיקר פחות פומבית.
יצחק הרצוג וכל סיעות האופוזיציה
המערכה הקודמת בעניין השר"פ נעה בין התקשורת לוועדת הבריאות של הכנסת, אך לעתים נראה היה שהתקשורת מובילה את השיח יותר מהפוליטיקאים. הפעם, אפשר לנחש, המערכת הפוליטית תהיה כמרקחה. לא רק גרמן וחברי יש עתיד שבאופן טבעי יאבקו על ההמלצות של ועדת גרמן, אלא כל האופוזיציה על כל סיעותיה יובילו את ההתנגדות לשר"פ: המחנה הציוני, הרשימה הערבית המשותפת ומרצ. כל אלה התנגדו לשר"פ עוד קודם, כך שלא מדובר רק בהתגייסות אופוזיציונית אוטומטית. וגם את זה, אפשר להעריך, מביא משה כחלון בחשבון.
התומכים
יעקב ליצמן, יו"ר יהדות התורה
להבדיל משרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, שהקימה ועדה שישבה על המדוכה מעל שנה עד שהמלצותיה נתקלו כבר בהליכה לבחירות, יו"ר יהדות התורה יעקב ליצמן הוא איש של החלטות מהירות, דילים משולשים ומרובעים, רצוי עוד בשלב ההסכמים הקואליציוניים. כבר בינואר האחרון הצהיר בשיחה עם "גלובס" כי הוא מתכוון להכניס את רפורמת הסיעוד שגיבש בקדנציה הקודמת שלו במשרד הבריאות כתנאי להצטרפותו לקואליציה.
"ישבתי 4 שנים במשרד הבריאות ואף פעם לא הקמתי ועדה, בטח לא את ועדת ליצמן. יש שרה שהקימה ועדה, בסדר. היחיד שהביא תקנים חדשים לרופאים ולתוספת מיטות אשפוז זה אני", אמר לנו.
ליצמן תומך ותיק בהכנסת שר"פ לא רק כדי להגדיל את המימון לבתי החולים ללא הוצאה כבדה מצד הממשלה, אלא מתוך תפיסה דתית של ממש ולפיה הזכות לבחור רופא היא זכות בסיסית וקדושה. הוא כבר ניסה בעבר לדחוף את המודל כחלק מהסכמי העבודה החדשים שנחתמו עם הרופאים בשנת 2011, אולם אז עמד מול רגליהם האחוריות של אנשי אגף התקציבים. גם הפעם, הוא צפוי להציע מודל "מרוכך" לכאורה ולפיו השר"פ ישמש השלב ראשון פיילוט בכמה בתי חולים פריפריאליים בלבד - מודל שכבר נפסל על ידי רוב חברי ועדת גרמן ביוני אשתקד.
פרופ' יוג'ין קנדל, ראש המועצה לכלכלה וחבר במשרד ראש הממשלה
פרופ' קנדל צפוי להיות האיש שנתניהו יקרא לו כדי לקבל עצה בעניין, אם סוגיית השר"פ תגיע לפתחו. במקרה כזה, זו בשורה רעה למתנגדי השר"פ: קנדל שימש חבר בוועדת גרמן והוא חתום על דעת המיעוט שפרסמה הוועדה, שבה מציע אותו מודל של פיילוט ובו שר"פ בפריפריה. לשיטתו, שנתמכה ע"י כלכלן הבריאות פרופ' קובי גלזר, ההתפתחות הטכנולוגית של עולם הרפואה, עם הזדקנות האוכלוסייה, לא מאפשרות למדינה להדביק את הקצב ולהתאים את גובה התקציב הרצוי והראוי. קנדל תמך במפתיע בהעלאת מס הבריאות לצורך הגדלת המימון, אבל הדגיש שגם המימון הפרטי חייב להיכנס לבתיה"ח הציבוריים. בעידן של פוסט ועדת גרמן, כשההחלטות ייחתכו בין פוליטיקאים ולא בין כלכלני בריאות ונציגי ציבור, ייתכן שהמשקל של קנדל יהיה גדול יותר.
פרופ' זאב רוטשטיין ופרופ' גבי ברבש, מנהלי בתי החולים שיבא ואיכילוב
השניים מובילים זה שנים את המאבק להכנסת שר"פ בבתי החולים הציבוריים והממשלתיים בפרט. "גלובס" חשף כי במהלך עבודתה של ועדת גרמן הם אף שכרו בחשאי את חברת הייעוץ גיתם לצורך ניהול קמפיין בעניין מאחורי הקלעים - חשיפה שהובילה לביקורת חריפה מצד היועץ המשפטי לממשלה ואף לתקנות מיוחדות מצד אגף החשבת הכללית באוצר שאוסרות התקשרויות שכאלה. רוטשטיין וברבש האמינו עם כניסתה של גרמן לתפקיד כי היא תומכת בשר"פ, ואף טענו בשיחות סגורות שכך נתנה להם להבין. עם פרסום המלצות הוועדה הם ניתקו עימה קשר לחלוטין ולא הסתירו את גודל העימות ביניהם. כעת, עם שובו הצפוי של ליצמן למשרד הבריאות, ולמרות הדם הרע שעבר בעבר בין ליצמן לרוטשטיין, ייתכן מאוד כי נראה ציר מעניין של השלושה.
קול צף
בנימין נתניהו, ראש הממשלה
בנימין נתניהו הוא בבחינת "קול צף" בסוגיית השר"פ. מחד, הוא האיש שבקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה השיק את הביטוחים המשלימים שתדלקו את הרפואה הפרטית תוך הגדלת ההשתתפויות העצמיות. מנגד, הוא הקשיב ואף קיבל את עמדת האוצר בשנת 2011, ולפיה השר"פ יביא לסחרור שכר ולהגדלת ההוצאה הלאומית לבריאות. מבחינה כלכלית-רעיונית, נראה כי נתניהו יכל לחיות היטב ככה וגם ככה. אם יתערבבו לסיפור שיקולים פוליטיים, מאבקי כוח בין כחלון לליצמן או דילים משולשים שכורכים תוכנית אחת באחרת, נתניהו יכריע לטובת כל מה שיספק לו שקט תעשייתי יחסי.