אהוד רצאבי, אבי ניסנקורן וצביקה אורן, לצד נציגי ארגוני הנכים / צילום: דובר ההסתדרות
לפני כחודש פורסם סיפורה של הגננת מיכל מרמת-השרון, שהורי הילדים בגן שלה יצאו למאבק נגד החלטת משרד החינוך לפטרה, משום שהיא סובלת ממוגבלות פיזית ומסתייעת בקביים ולכן אינה מסוגלת לשבת על הרצפה.
"מסתבר שמשרד החינוך סובל מלקות שאין קשה ממנה", כתבה אחת האמהות בגן בפייסבוק. "הוא לא מסכים באופן גורף להעסיק גננות עם מוגבלות, ולכן ייתכן שבקרוב מיכל שלנו לא תוכל להמשיך להיות גננת אף שהיא גננת מופלאה".
כל אחד מאיתנו יכול להיות הגננת מיכל. לא רק עיוורים, חירשים או נכים מלידה הם אנשים עם מוגבלות; רבים מאיתנו חיו ללא כל מוגבלות, עד שברגע אחת עברו תאונה או לקו במחלה כלשהי, נפשית או פיזית.
היקף האנשים עם מוגבלות בגילאי העבודה אינו ברור. לרוב מדברים על 700-900 אלף מאזרחי המדינה בגיל העבודה. עם מספר כזה עצום, הרי שלהיעדרם של האנשים האלה משוק העבודה יש משמעות אדירה. בדוח מבקר המדינה נחשף כי העדר שילובם של עובדים עם מוגבלות מסב למשק מדי שנה הפסד של לא פחות מ-5 מיליארד שקל מדי שנה.
למרות זאת, אנשים עם מוגבלות מתקשים מאוד למצוא עבודה. לפי סקר שערך משרד הכלכלה ב-2012, 28% מהעובדים עם מוגבלות דיווחו על תחושות של אפליה במקום העבודה. זהו השיעור המדווח הגבוה ביותר ביחס לקבוצות אוכלוסייה אחרות, ביניהן נשים, ערבים ומבוגרים.
לדברי לימור דיין, 23, סטודנטית שנה ד' בפסיכולוגיה וביולוגיה במסלול למצטיינים באוניברסיטת בן גוריון, ההצטיינות שלה לא סייעה לה כשניסתה לראשונה בחייה למצוא עבודה בשוק החופשי. "עד אז עבדתי במסגרות די מוגנות כמו 'דיאלוג בחשיכה'. לא באמת התנסיתי בראיונות מול מעסיקים. התברר שהמוגבלות היא מכשול מאוד רציני. תמיד חשבתי שאצלי יהיה שונה, כי אמרו לי כמה אני מוכשרת ואינטליגנטית. החוויה של חיפוש עבודה הייתה נוראית. לא הבנתי לא בסדר איתי".
את העבודה מצאה בסופו של דבר באמצעות דף הפייסבוק "סיכוי שווה", שמחבר בין עובדים עם מוגבלות למעסיקים פוטנציאליים. "ראיתי הצעת עבודה של משהו שנשמע לי מעניין מתחום משאבי האנוש וזה היה עניין של שעות: קמתי בבוקר בהרגשה שאין לי בשביל מה לקום ופתאום התקבלתי וכל השגרה שלי השתנתה. הייתי מאושרת אחרי תקופה מאוד חשוכה".
דיין חוששת גם לגורל שני אחיה, שגם הם סובלים ממוגבלות. "אחי ואני לא מתמסכנים, אנחנו אנשים בעלי יכולות שנחסכת מאיתנו ההזדמנות להציג את הכישורים שלנו. ככל שהמעסיקים נחשפים ליכולותינו, זה עוזר להוציא אותנו מהמשבצת שהכניסו אותנו אליה".
מה אומר החוק לגבי עובדים עם מוגבלות? חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 קובע כי על מעביד לפעול לשילוב הולם של אנשים עם מוגבלות, אולם הוא לא קובע מהו ייצוג הולם ולא מפרט אילו צעדים יש לנקוט כדי ליישמו. הצעת חוק שיזמו חברי הכנסת איציק שמולי (העבודה), קארין אלהרר ("יש עתיד"), אילן גילאון (מרצ), יריב לוין (ליכוד) ורוברט אילטוב (ישראל ביתנו) מציעה לקבוע כי גופים ציבוריים, המעסיקים 25 עובדים, יידרשו לדאוג לייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות בשיעור 3% לפחות מהעובדים. החוק זכה לחתימתם של 81 חברי כנסת ועבר בקריאה טרומית ויוזמיו מקווים להעביר אותו בכנסת הבאה.
בעקבות הצעת החוק, לפני כשנה נחתם לראשונה הסכם מתון יותר בין ההסתדרות לנשיאות הארגונים העסקיים, שקובע כי גוף המעסיק 100 עובדים לפחות יחויב להעסיק כ-2% מהם עובדים עם מוגבלות בשנה הראשונה לכניסתו של ההסכם לתוקף, ו-3% לאחריה. עוד סוכם כי המעסיק ימנה גורם אחראי להעסקת עובדים עם מוגבלות שיעסוק בשילובם המיטבי בעבודה. ההסכם הזה הורחב כמה חודשים לאחר מכן לכלל המשק.
ישראל הולכת בעקבות העולם: בתחילת השנה נכנס לתוקף חוק חדש בארה"ב שמחייב כל גוף שעושה עסקים עם הממשלה ב-50 אלף דולר ומעלה ומעסיק מעל 100 עובדים להעסיק 7% אנשים מוגבלות. בגרמניה מחייב החוק העסקה של 5% בעלי מוגבלות בכל גוף, עם 25 עובדים ומעלה.
להעסקת עובדים עם מוגבלות, מעבר התרומה האדירה לצמיחה (5 מיליארד שקל בשנה, נזכיר), עשויה להיות תרומה נוספת לחברה. העניין הערכי הוא משמעותי: האם שפרסמה את הסטטוס על מיכל הגננת, אמרה כי לא תוכל להסתכל בעיניים של בנה ולספר לו שמיכל לא תהיה גננת שלו מפני שהיא נכה. מעבר לכך, הרי שגם חברה יצרנית היא ערך; וחברה שמדירה ציבור כל כך גדול של אנשים שמעוניינים לעבוד ונאלצים לשבת בחוסר מעש - עושה מעשה הרסני.
אלא שיישום החוק יחייב גם שינוי ערכי ומחשבתי ורצון טוב בקרב מעסיקים, אבל גם מעבר מעל מכשולים לא מעטים: השאלה הראשונה היא מיהו עובד בעל מוגבלות? לדברי עו"ד גלי שטיינברג ממשרד תדמור לוי ופרופ' יובל לוי ושות', "החוק מגדיר אדם עם מוגבלות כאדם הסובל מלקות פיזית, נפשית, שכלית לרבות קוגנטיבית, והמבחן הוא שאדם מוגבל בתפקוד שלו באופן מהותי בתחום אחד לפחות מתחומי החיים העיקריים. אלה הגדרות מאוד עמומות ונתונות לפרשנות. כשההגדרה היא מאוד רחבה, יותר אנשים יכולים להיכנס לתוך ההגדרה הזו. מספיק שלעובד יש קשיי קשב וריכוז - אם זה מגביל אותו באופן מהותי, הוא יוכל להיחשב כאדם עם מוגבלות".
עניין נוסף הוא פרטיות העובדים. "אם מעסיק מחויב למכסה מסוימת של אנשים עם מוגבלות ומעוניין לגייס כאלה, הוא מתמודד עם החובה שלא לפגוע בפרטיות ולשאול אותו על מוגבלותו" - אומרת שטיינברג.
ומה המעסיקים ירוויחו? לדברי אורן הלמן, סמנכ"ל בחברת החשמל ומקים "סיכוי שווה", "לאנשים האלה יש מוטיבציה בשמים, נאמנות ארגונית גבוהה מאוד והם אנשים ישרים והגונים, עם הכרת הטוב. בנוסף הם שונאי סיכון ולא מחפשים עבודות חדשות. הם מחפשים גם עבודה גם בשירות מוקד לקוחות בלי להיות עסוקים במהלכה בחיפוש עבודה אחרת".
אתה יכול להבין רתיעה של מעסיקים?
"כמו שאומרים בשידוכים, לכל סיר יש מכסה. אדם עם מוגבלות יכול למלא תפקידים ניהוליים, אבל גם תפקידים של פינוי משולחנות או שוטפי כלים. כל אחד צריך להתאים לתפקיד. אסור לקחת אנשים עם מוגבלות סתם כדי להגיד. צריך להאמין בהם ולהתאים להם את העבודה. עובד שלי בחברת החשמל, שהוא עם 100 אחוז נכות, עומד לקבל תעודת עובד מצטיין".
לדף הפייסבוק של "סיכוי שווה" - לחצו כאן
