ג'קי בן זקן / צלם: תמר מצפי
1. הפתעה, אפשר לקרוא לזה אפילו בגרות. ארבע המארחות במחזור הראשון בפלייאוף התחתון ניצחו - על האפס - את ארבע האחרונות. בכדורגל הישראלי של פעם, קבוצה כמו הפועל רעננה, שפיספסה את רכבת הפלייאוף העליון ברגע האחרון, הייתה מתחילה לכמת נזקים. הנקודות עולות כסף, למועדון קטן 40 נקודות זה הרבה כסף, והייתה מתחילה לבוא חשבון. משלבת שחקני נוער, מורידה קצת לחץ, מסיימת עונה. שבעה מחזורים יש בפלייאוף התחתון, אפשר לא להופיע לכל שבעת המשחקים ורעננה לא תרד. אבל רעננה ניצחה. לא סתם ניצחה אלא הביסה 0-4 את אשדוד. כבוד למועדון הזה, באמת כבוד, גם אם באמצע החליטו שם לפטר את חיים סילבס ולהחזיר אותו אחרי שלושה ימים כי לא נמצאה אלטרנטיבה.
עכשיו די ברור ששתי היורדות תיקבענה מבין ארבע האחרונות. הייתי מהמר על כך שהפועל חיפה והפועל פ"ת אמורות להיות במצב הטוב ביותר, בגלל הנשק העיקרי שלהן - תשאלו את הפועל ת"א - הקהל.
2. אם אני צריך לבחור בקבוצה שנמאסה עליי, אני בוחר במ.ס אשדוד. היא נמאסה עליי לא בגלל שהיא פועלת במתכונת נכונה למועדון קטן - אקדמיה, צעירים, טיפוח ומכירה - אלא בגלל שהיא איבר שלא נקלט בגוף. היא התשובה לכל אלה שאומרים שצריך לאחד קבוצות עם זהות במקומות בעייתיים. פעם דיברו על יונייטד ירושלים, על קבוצה אחת בחיפה, באום אל פאחם - דוגמא מצויינת לעיר שנושמת כדורגל וכל קבוצה שלה מתפרקת לרסיסים - בפרברים. אצטדיון הי"א היה מלא לאחרונה רק כשהיה דרבי באשדוד, לפני 20 שנה, והאיחוד הזה העביר עיר של 220 אלף תושבים לאהוד קבוצות אחרות, למרות שהפך את אשדוד לחברה קבועה בליגת העל.
ועכשיו העיסוק הזה במלחמות נגד כוונות אוהדים אותנטיים לפתוח קבוצות חדשות בליגה ג', באמצע המלחמה על ההישרדות: זו דוגמה לאיך לא מנהלים מאבק לשמירה על מועדון. כל עוד אשדוד הייתה קבוצת מרכז טבלה נחמדה והגונה, ג'קי בן זקן ניהל אותה בצורה סולידית. ברגע שהיא גלשה לתחתית, הוא איבד את הראש. במקום לקרב את הקהל, הוא מרחיק אותו. במקום להרגיע את המערכת, הוא מסעיר אותה עם שטויות.
3. לקרוא למכבי פ"ת "הפתעת העונה", כפי שקראו לה חלק מטובי הקלדנים, זה כמו לקרוא להפועל ב"ש "אכזבת העונה". אם ב"ש תסיים כסגנית, ותגיע לגמר הגביע - וזה הימור שלא שווה ניקל - היא תשחזר את מסעה אשתקד. אם תקטוף את אחד התארים, איך נקרא לה אז?
אבל האייטם הזה הוא על מכבי פ"ת. אתם מכירים קבוצה אחרת מהפלייאוף התחתון שהביאה מאמן בעל שם וממש לא זול (בן שמעון), שיש לה מנהל ספורטיבי (עומר גולן) שגם הוא לא כזה זול, שמימשה חלק מהרווחים מעסקאות דמארי ובן חיים, וגם החזירה (באופן רשמי) למערכת עסקן ממולח וכריזמטי (אבי לוזון) שחתום על הצלחותיה בעשור הקודם - שהייתה צריכה להיות במקום מכבי פ"ת? ממש לא. לא נתניה השובתת, לא הפועל ת"א המסוכסכת, אין להן שום מותר על הלוזונים זולת הקהל. ההפתעה תהיה אם מכבי פ"ת תגיע בסוף לאירופה. תרשו לי להמר שזה לא יקרה.
4. במינהלת הליגה הכריזו בגאון בשבוע שעבר על עליה דרמטית של 26.5% במספר הצופים במשחקי הליגה, ומספר צופים כולל שעמד על 1.2 מיליון בתום העונה הסדירה. "הבעת האמון של האהוד בכדורגל הישראלי", לא פחות, הכריזו במנהלת.
אלא שהקרדיט מגיע למועדון אחד - מכבי חיפה - שבסיעור מוחות שנמשך קרוב לשנתיים, החליט לשלב בין האצטדיון החדש לבין הורדה דרמטית במחיר המנוי, כדי ליצור עובדה. 660 שקל עלה המנוי הבסיסי של מכבי חיפה העונה. המועדון עלה מ-6,200 מנויים בקרית אליעזר ל-16,830 מנויים בסמי עופר. כלומר, 140 אלף צופים נוספים קבועים בקבוצה אחת, לא כולל מכירה של 7,000-6,000 כרטיסים כל משחק. רק כמות המנויים של מכבי חיפה מהווה עלייה של 16% במספר הצופים בליגה. כלומר: אלמלא חיפה - לא היו דברים מעולם. הכדורגל נותר אותו כדורגל: משמים בעיקרו, אלים ביציעיו, ומעודד אנשים להגיע רק כשזול במיוחד.