לבעלי-מקצוע בתחום התקשורת, המתלבטים בשאלה אם התקשורת והרשתות החברתיות משקפות מציאות או יוצרות "מציאות", סיפקו הבחירות האחרונות ניסוי חברתי מרתק: האם הייתה כאן באמת תנועת מטוטלת של כמה מנדטים, שעברו טרם הבחירות ממחנה הימין לשמאל, וחזרו אליו (לימין) ביום הבחירות, או שמא כל המטוטלת הזו לא קרתה בפועל, ורק נחלמה ברשתות החברתיות ובתקשורת?
ראשית, כדי להיווכח שדבר מהותי לא השתנה בבחירות והגושים העיקריים נשארו כשהיו, הנה טבלה המבוססת על תוצאות האמת בבחירות:
מהטבלה עולה שהבחירות לא שינו את הגושים העיקריים, אלא יצרו רק שינויים פנימיים, מינוריים יחסית, בתוך הגושים: ניתן להניח שסכמתית גוש הימין והדתיים איבד 4 מנדטים לכחלון; לפיד איבד 6 מנדטים לכחלון ועוד 2 מנדטים לשמאל, שכנראה זלגו למפלגות הערביות. אבל נשמר הסטטוס-קוו בין הגושים, ומהותית הכול נשאר כמעט אותו דבר.
האם בימים שלפני הבחירות היו נתוני האמת שונים מהותית, כפי שטוענים אלה שמייחסים חזרה המונית של מנדטים לימין, כתוצאה מבליץ נאומי הגעוואלד של ביבי ו/או נאומו של גרבוז? האמת היא, שאין שום הוכחה של ממש שבפועל אכן הייתה תנועת מטוטלת אמיתית: שוב התברר שלא ניתן לסמוך על הסקרים שפורסמו בכל כלי התקשורת באותה עת, כי אפילו המדגמים שהיו אמורים לחקות את ההצבעה בזמן אמת כשלו, כתוצאה מכך שחלק מהמצביעים שיקרו בקלפיות-המדגם, והצביעו אחרת מהצבעתם בקלפי האמת; סביר להניח שרבים שיקרו גם לסוקרים.
בנוסף, הסקרים שפורסמו לא לימדו גם בזמן אמת על מצביעי ליכוד בבחירות הקודמות שעברו הפעם למחנה-הציוני. והנה גם מתברר כעת, שהסקרים הפנימיים של המפלגות הראו תמונה שונה מתמונת השינוי הדרמטי שהצטיירה בתקשורת (לכן, כנראה, ויתרה ציפי לבני ברגע האחרון על הרוטציה).
המסקנה מהיעדר שינוי של ממש בגושים היא - שנופחה בועה ברשתות החברתיות ובתקשורת על מהפך צפוי, שבדיעבד הייתה בועה וירטואלית לגמרי. כל ה"סרט" שנברא כאן על "מפלתו" של ביבי נתניהו היה גוזמה של ספינולוגים, סוקרים, ובעלי משאלות-לב. הבועה המשיכה להזין את עצמה גם אחרי הבחירות בחגיגת "ניצחונו" של ביבי כ"קמפיינר" ענק: הפרשנויות מתעלמות מכך שהשינוי הוא רק בתמהיל הפנימי של גוש הימין, לאחר שהליכוד שאב מנדטים מאביגדור ליברמן ומנפתלי בנט, ובהחלפת שותפי הקואליציה של הליכוד - משה כחלון והדתיים במקום לבני ויאיר לפיד.
איך נוצרו בועות המהפך והניצחון? ההסבר בדבר קיומם של אינטרסים פוליטיים בתקשורת, אולי נכון לגבי המלחמה שנוצרה בעיתונות הכתובה, בין העיתון שממומן ע"י תומך ראש-הממשלה לבין הקורבן הכלכלי העיקרי שלו, אשר בסופו של דבר איזנו זה את זה. אבל בניגוד לתיאוריות הקונספירציה בימין, כלי התקשורת המובילים, ובראשם ערוץ 2 ואתר וואלה, וכן ערוץ 1 וערוץ 10, נוהגים בדרך-כלל באיזון ובאובייקטיביות, ויש בהם עיתונאים משני צדי המפה. ראו את עשרת העיתונאים שהפכו לח"כים, ושהשתבצו גם ברשימות ימין; וכן את השקפותיהם של עיתונאים מובילים, כמו הכתב הפוליטי בערוץ 2 (עמית סגל) ומפקד גלי צה"ל (ירון דקל). כלי התקשורת הללו אמונים על איזון פוליטי, בין אם כמצוות המקצוע העיתונאי ובין אם מחשש לענישה ברייטינג.
ההסבר הסביר יותר (אך לא פחות מדאיג) הוא, שהתקשורת והרשתות החברתיות נפלו קורבן, בקלות ובהתמסרות, לסחרירים של המערכת הפוליטית ותעשיית הלוויינים שלה: ספינולוגים מטעם כל משתתפי הבחירות דאגו לנפח את בועת הדרמה וליצור אשליה של מהפך קרוב, כל צד מסיבותיו הוא: אלה - כדי שהנבואה אולי תגשים את עצמה; ואלה - כדי שהפחד משינוי ילכד את השורות, והאחרים - כדי להתפרנס מסקרים, קמפיינים ומפרשנויות על הדרמה שלא הייתה.
המסקנה הזו מאוד מטרידה: היא מעידה על כך שניתן ליצור בתקשורת וברשתות החברתיות בקלות רבה מציאות-מדומה, ללהג עליה בהרחבה במשך כמה חודשים, לפתח תילי-תילים של תרחישים ולתמוך אותם באצטגנינים ובפרשנים, כאשר בפועל דבר מכל אלה לא קורה במציאות. וכך, אמינות התקשורת נפגעה מאוד בבחירות האחרונות, בעיקר עקב הפיתוי לנסות ולחזות את העתיד, באמצעות כלים שאינם תואמים את רמת אי-היושרה של המשיבים לסקרים, ועל בסיס הכלים הלא-מדויקים הללו, לבנות מגדלים של פרשנויות והשערות, מעוררות עניין אך חסרות-שחר. התקשורת למדה, בדרך הקשה והכואבת, עד כמה היא חשופה לספינים ולמניפולציות, וחוותה שוב על בשרה את הלקח הידוע שקשה לחזות, במיוחד את העתיד.
הכותב, עו"ד, מתמחה בתחום התקשורת