כתובות גרפיטי שהפכו לקעקועים עומדות במרכז התערוכה החדשה של האמן האניגמטי הידוע בכינויו Know Hope, שתיפתח מחר (ה') בגלריה גורדון בתל-אביב. הוא מוכר בציבור בעיקר כאמן רחוב, בעל שפת דימויים בולטת ומזוהה. הפעם הוא מציג פרויקט מורכב, שבו כל יצירה מורכבת מ-3 חלקים: כתובת קיר שנכתבה במקומות שונים ברחבי העולם, בהם ביקר האמן בזמן האחרון; אותה כתובת, מקועקעת על גופו של אדם כלשהו, המצולם בסיטואציה "מהחיים", ואת אלה משלימה עבודת סטודיו שיצר האמן, בדרך כלל קולאז' בחומרים שונים, ובאיקונוגרפיה המוכרת שלו.
הוא החל את דרכו בציור ובכתיבה על קירות ברחוב, ושבה את לב הקהל. כיום, 10 שנים אחרי, הוא עדיין מוכר בשם שדבק בו בתערוכה הראשונה שאליה הוזמן, בפאב תל-אביבי. "אני לא בחרתי בשם Know Hope, הוא היה חלק מעבודה שעשיתי ברחוב ומישהו הדפיס אותו על ההזמנה לתערוכה, וכך זה נשאר. אני לא אומר את זה לשלילה, אבל האנונימיות הזו היא תוצר לוואי. מעין מפלצת שקיבלה חיים משלה", הוא אומר, בשיחה לקראת פתיחת התערוכה.
- זה לא חלק מההילה של אמנות רחוב כמחתרתית ואפילו פלילית?
"זה חלק מהעניין, אבל זה התחיל בגלל שהרגשתי צורך להוציא את עצמי מההגדרה של העבודות. זה תיוג שמאוד קל לזהות אותו עם הסצנה של אמנות רחוב ועם הזמן זה הופך משם אמן מסתורי יותר לשם במה. אני לא באמת מסתתר, פשוט לעומת Know Hope אני בשמי סתם מישהו, Nobody".
הוא גדל בישראל ובארה"ב, במשפחה של אנשי אמנות. את דרכו האמנותית החל ברחוב והוא אוטודידקט. כיום, בגיל 28, הוא אמן בינלאומי מצליח, שמיוצג בגלריות בלונדון, בלוס-אנג'לס ובניו-יורק. בחודש הבא יציג תערוכת יחיד בגלריה Open Space בפריז. עבודותיו בתערוכה הנוכחית Truth and Method מתומחרות בין 5,000 ל-10,000 דולר.
- לאספנים שקונים עבודות שלך - Know Hope הוא מותג. זה מה שמושך אנשים ובונה ערך.
"אני מכבד את זה. אמנות הרחוב היא חלק מהעבודה שלי. אני לא רואה את עצמי כ'אמן רחוב שמציג בגלריה', אלא כאמן שעובד גם ברחוב וגם בסטודיו וגם מציג בגלריות. ברחוב אנחנו חלק מהחיים האמיתיים, וכאן אני מציג תהליך יותר מורכב".
פרויקט הקעקועים, למשל, חייב אותו בתקשורת גלויה מול אנשים רבים. הוא פרסם קול קורא וביקש מתנדבים שיסכימו לו לקעקע על גופם משפטים שהוא בוחר, במיקומים שהוא יבחר. יותר מ-200 איש נענו לקריאה, ו-24 לקחו חלק בפרויקט. "רק 3 אנשים הכרתי קודם", הוא מציין, כך שהמעורבות של אנשים זרים הייתה מהותית לעבודה.
"גם באמנות רחוב הזירה היא זירה של זרים שמגיבים ושותפים לאמנות. חלק מהמשיכה שלי לעבוד במרחב הציבורי קשורה לכך שזהו שיח מאוד רחב ופתוח לקהלים לא מסווגים. כל אדם יכול לראות את העבודה וכשהוא עובר במקום הוא הופך לחלק מהסביבה הזו".
העבודות המוצגות בגלריה עוסקות בהתבוננות על עבודתו שלו, במהלך ארס-פואטי. "תמיד טקסטים היו חלק מהעבודה שלי, ועכשיו חזרתי לשים עליהם דגש. רוב המשפטים 'פתוחים', ומאפשרים השלמה ואסוציאציה חופשית כשהם מוצאים מהקשר. כאשר כתבתי אותם במרחב הציבורי היה להם הקשר מסויים, יחסים עם המיקום הספציפי והדינמיקה של התמונה הכללית שנוצרת במקום. כאשר הם עוברים להיות חלק מגוף הם שוב נמצאים בתנועה מתמדת. הם הופכים לחלק מהחיים של האדם שנושא את הקעקוע".
קעקועים נחשבים כחלק מסממני התרבות האורבנית, שאמנות רחוב היא אחד מעמודי התווך שלה. "הרעיון של הקעקועים מתחיל ממני. אני מאוד מקועקע ובעיניי יש משמעות חדשה לכל פעולה שנעשית עם 'כיתוב' שהוא חלק מהאדם. אני מבקש מהם לתת לי את גופם לצורך השתתפות בפרויקט אבל אחר כך אני משחרר את העבודה והיא הופכת לחלק מהם. הם אלה שמעניקים למשפטים הללו משמעות".
מדובר במשפטים באנגלית שמדברים על עקשנות, על הגוף, על אובדן או על רגשות כמו תקווה וחמלה. הוא לא מקעקע מקצועי, אבל את הקעקועים למשתתפי הפרויקט יצר בעצמו, בשיטה ידנית, של כתיבה באמצעות נקודות המתחברות לקווים רציפים. "זה סוג קעקוע שנהוג לעשות בין חברים", הוא מסביר.
- איך נוצרו חלקי ה"שלישיות" שמרכיבים כל אחת מהעבודות בתערוכה?
"בעיניי כל יחידה כזו של 3 חלקים היא חלק ממהלך מאוד אורגני. הקיר הוא המקור, הקעקוע הוא ההעברה שלו לגוף חי והחלק השלישי של העבודה, שנעשה בסטודיו, הוא סוג של תרגום של המכלול הזה לאיקונוגרפיה ולעולם הדימויים שלי. הוא מבוסס על אותו משפט ועל אותו מצב".
- הפסקת לצייר במרחב הציבורי בזמן האחרון?
"אני משתדל למעט בכך. אני חושב שיש חשיבות לציור, אבל כשאני כותב טקסט אני יותר רוצה להציע דימוי מאשר לאייר אותו. פעם הנראות והכמות של העבודות שלי במרחב הציבורי היו חשובות לי מאוד, והיום פחות, אבל זה לא אומר שהפסקתי. יש לי עבודות חדשות כל הזמן, רק אולי לא מזהים אותן".
התערוכה Truth and Method בגלריה גורדון, בן יהודה 95, תל-אביב. שיח גלריה בהשתתפות האמן ייערך ביום שישי, 17 באפריל בשעה 12:00.