גארת בייל במדי נבחרת וויילס / צלם: רויטרס
1. קודם כל ולפני הכל צריך לדבר על הסופרסטאר בחדר. גארת בייל. כי איך שלא נסובב את זה - פנומן 100 מיליון האירו של ריאל מדריד, השחקן היקר בעולם - הוא הסיפור של נבחרת וויילס, האיש שמדיר הכי הרבה שעות שינה מלילותיו של אלי גוטמן.
מעבר לטכניקת הבעיטה הנקייה והמדודה, שהופכת אותו למכונת שערים (16 העונה במדי ריאל ו-22 אשתקד), מעבר לקרוסים המסובבים בשלמות והפסים החדים שמסייעים לו לבשל בצרורות (שמונה ב-2014/15 ו-19 ב-2013/14) - האוהדים שיגיעו מחר (שבת) לסמי עופר יוכלו להביט מקרוב בשחקן השני הכי מהיר בפלנטה: מה שהיה ברור לכל עין בלתי מזוינת, הוכח מדעית במחקר שערכה פיפ"א בקיץ, שם נמצא כי בייל מגיע בספרינטים למהירות מקסימלית של 34.7 ק"מש, כאשר רק אנטוניו ולנסיה ממנצ'סטר יונייטד מקדים אותו (35.1 קמ"ש). כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי אמנם שחקנים טובים ושלמים הרבה יותר מבייל - אבל מעט איטיים ממנו (33.6 קמ"ש לפורטוגלי, 32.5 לארגנטיני). בייל הוא תופעת טבע פיזיולוגית.
וויילס ייצרה בשנים האחרונות תלות כמעט מוחלטת בבייל. ב-27 במאי 2006, כשהוא בן 16 שנים ו-315 ימים, ערך בוגר האקדמיה המהוללת של סאות'המפטון (שבין תוצריה בדור האחרון ניתן למנות גם את תיאו וולקוט, אלכס אוקסלייד-צ'מברליין, לוק שואו, אדם לאלאנה, וויין ברידג', אלן שירר ומתיו לה טיסיה) את הופעת הבכורה שלו במדים הלאומיים. מאז הוא הוסיף 47 הופעות (רשמיות וידידותיות כאלו ואחרות, בכולן שיחק לפחות 45 דקות), בהן רשמה הנבחרת 47.9% הצלחה. מנגד, ב-29 המשחקים שחלפו מאז מאי 2006 בהם בייל לא שותף - אחוזי ההצלחה של וויילס היו רק 36.7%.
והנה נתון אפילו יותר משמעותי בהקשר הזה: בייל, למי ששכח, התחיל את הקריירה כמגן שמאלי. לקראת סוף העשור הקודם, בטוטנהאם - החליט המאמן הארי רדנאפ להעביר אותו לקישור על מנת לנצל טוב יותר את תכונותיו הטבעיות. גם לוויילס נפל האסימון בשלב מסוים - במה ששיפר באופן קריטי את תוצאותיה: כשבייל הוצב בעמדות הקדמיות יותר - הנבחרת רשמה 55.5% הצלחה. בניגוד לתפקודו המובהק בריאל מדריד בכנף הימנית בדרך כלל והשמאלית לעיתים מזדמנות יותר (תלוי במצב הרוח של רונאלדו) - בוויילס הוא משחק בקמפיין הנוכחי בעיקר כ"תשע מזויף", או במקרים אחרים כשחקן חופשי לחלוטין מאחורי החלוץ. על-פי הערכות, בשבת הוא יהיה על תקן החלוץ - כיוון שהקנדידטים האחרים לשחק בעמדה הזו בכושר מזעזע (סם ווקס, חלוץ בארנלי מהפרמיירליג, לא כבש העונה אף שער ליגה וחזר לפני כמה חודשים מקרע ברצועה הצולבת; סיימון צ'רץ', שחקן צ'רלטון מליגת המשנה האנגלית, כבש העונה רק שני שערים).
החדשות הקצת יותר מעודדות מבחינת גוטמן: בייל לא מגיע למשחק בשבת בשיא כושרו. אמנם הוא כבש צמד נגד לבאנטה לפני עשרה ימים אבל בקלאסיקו מול ברצלונה ביום ראשון "סבל מערב אומלל במיוחד", על-פי ניתוח של ה"טלגרף". נתוניו במשחק: 0 הרמות, 0 בעיטות למסגרת (ורק אחת מחוצה לה), רק 13 נגיעות בכדור במחצית השנייה (ו-0 בתוך הרחבה של בארסה). הוא השלים 16 מסירות מדויקות מתוך 28, כשרק שתיים מתוך המסירות הוגדרו כמשמעותיות. "בייל נראה צונן ומפורר", ניתח מיחל אנחל לארה ביומון הספרדי "מארקה". לקינוח, אחרי המשחק תקפו שני אוהדי ריאל את בייל ברכבו, במה שבוודאי לא שיפר את מצבו המנטלי לקראת היציאה לארץ.
למזלו, שרן ייני הוא לא חבייאר מסצ'רנו.
2. יותר מ-73 אלף איש נדחסו לאצטדיון המילניום בקארדיף למה שהיה אמור להיות מאורע היסטורי. רק ארבעה ימים קודם לכן סחטה וויילס תיקו 0-0 מרשים במוסקבה בפלייאוף ההעפלה ליורו 2004, והאוהדים הריחו הזדמנות לפסטיבל בגומלין. רק שברגע האמת הרוסים הצליחו להתעלות ולנצח 0-1. וויילס שוב נותרה מחוץ לטורניר גדול.
כשמסתכלים על התוצאות של וויילס לאורך השנים מגלים שלמרות כוכבים גדולים שהיו חלק מהסגל שלה (ראיין גיגס, מארק יוז, איאן ראש, ג'ון טושאק, נוויל סאות'הול) - הרי שאפילו לישראל נטולת ההילה אין במה להתבייש מולה. ההופעה היחידה של וויילס בטורניר גדול אפילו יותר פרה-היסטורית ממיתולוגיית מקסיקו 70 שלנו: מונדיאל 58 בברזיל. המיקום הממוצע של וויילס בדירוג העולמי של פיפ"א, מאז שהוא נוסד בדצמבר 1992 - עומד על 70 (ישראל: 44). בחמשת הקמפיינים הקודמים שלה במוקדמות צברה וויילס 54 נקודות מתוך 150 אפשריות, 36% הצלחה (ישראל: 87 מ-156, 55.7%).
הדיסוננס הזה בין השמות הגדולים להישגים הקטנים אולי מוזר, אבל הוא מעט מתבהר כשבוחנים את התמונה הרחבה. כן, היותם של הוולשים חלק מההמלכה המאוחדת מאפשרת לטובים מבין שחקניהם גישה קלה יותר לליגות באנגליה (הפחות טובים נתקעים בליגה הוולשית, שהיא ברובה חצי-מקצוענית, או בליגות נמוכות באנגליה). אך בסופו של יום - מדובר על מדינה עם בסיס פירמידה צר אפילו יותר מזה הישראלי: בוויילס יש מעט יותר מ-3 מיליון תושבים, שמייצרים, לפי נתוני אופ"א הנכונים ל-2010/11 - רק 450 שחקני גברים מקצוענים (בישראל באותה שנה היו 1,003 מקצוענים).
מהסיבה הזאת נוצרו בוויילס לאורך השנים סגלים לא מאוזנים שמתקשים להביא תוצאות. בסגל הנוכחי, לדוגמה, יש מצד אחד את הבכירים - בייל, ארון ראמזי מארסנל, ג'ו אלן מליברפול; בהרכב בסמי עופר יעלו ככל הנראה שישה שחקני הרכב בפרמיירליג (ר' טבלה). מצד שני, רבים מאותם שחקני פרמיירליג הם נגרים אפרוריים מקבוצות בינוניות-קטנות, כאלו שגם עכברי הליגה האנגלית יתקשו לזהות את פרצופם בקלות. או גרוע מכך: בהרכב בשבת יעלה השוער טים הנסי - שאמנם נתן הופעות גדולות נגד בוסניה ובלגיה בקמפיין הזה, ומצד שני לא זוכה לאמון בקריסטל פאלאס, שם לא השלים העונה אפילו 90 דקות ליגה, ואשתקד רשם 12 הופעות ביאוביל טאון הקטנה מליגת המשנה (בהן הצליח לשמור רק בהופעה אחת על רשת נקייה). עוד דוגמה: קשר הכנף השמאלית "ההתקפי" האל רובסון-קאנו, שחקן רדינג (מקום 19 מתוך 24 בליגת המשנה), שכבש העונה שער אחד ובישל 0.
3. מתחילת העשור הנוכחי רשמה וויילס הפסדים לכמה נבחרות שרחוקות מלהיות מעצמות כדורגל: מקדוניה, קוסטה ריקה, אוסטרליה, אירלנד, שווייץ, בולגריה, מונטנגרו, בוסניה. כולן, במיוחד האחרונה כפי שנוכחנו לאחרונה לדעת - נבחרות שגם ישראל יכולה להסתכל עליהן בגובה העיניים. מצד שני, את הקמפיין הנוכחי פתחו הוולשים בסערה: שמונה נקודות מארבעה משחקים, כשההתמודדות הקשה ביותר כבר מאחוריהם (0-0 בבלגיה, אותו הגדיר "הגרדיאן" כ"תצוגה של אומץ ופיקחות").
מאמן וויילס, כריס קולמן, מבין שיש כאן מומנטום ייחודי. לאחר קמפיין מוקדמות מונדיאל 2014 הכושל, שהסתיים עם מקום חמישי מתוך שש בבית - כבר היו קולות שקראו לפיטוריו. אבל עכשיו הוא מריח שינוי. בראיון השבוע לאתר walesonline, אמר: "זה מאוד פשוט: המשחק מול ישראל הוא הגדול ביותר שלנו ב-15 השנים האחרונות, מאז ההפסד ההוא בפלייאוף לרוסיה. המוליכה של הבית נגד סגניתה - זה הולך להיות אירוע ענק. אחריו ואחרי המשחק הבא - נדע האם אנחנו מכוונים לאחד משני המקומות הראשונים בבית, או שניאבק על המקום השלישי".