הקרקע בחולון / צילום: תמר מצפי
עיריית חולון תשיב קרקע שהפקיעה לפני 20 שנה לבעליה המקוריים - כך קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, צילה צפת, שנתנה תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים.
ההליך המשפטי נפתח בעתירה מינהלית שהגישה שושנה אברהם נגד עיריית חולון והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בה דרשה להשיב לה חלקת קרקע בת חצי דונם, במתחם שעליו מקודמת תוכנית ח/500.
בעתירה, שהוגשה באמצעות עו"ד משה קמר המתמחה בדיני הפקעות, נטען כי בשנת 1990 הודיעה הוועדה המקומית לאברהם על כוונתה להפקיע את הקרקע למטרת "צורכי ציבור". עוד הוסיפה הוועדה המקומית כי אם המגרש לא יימסר לעירייה, תפנה הוועדה לבית המשפט בבקשה שיורה לאברהם למסור לה את המגרש.
בתחילת 1993 חתמה אברהם על הסכם עם הוועדה המקומית, לפיו החלקה תעבור לבעלות העירייה תמורת תשלום פיצויים, והחלקה הועברה אל העירייה ונרשמה על שמה.
בעתירה טענה אברהם כי למרות שחלפו 25 שנה מיום ההפקעה, עד היום לא מימשה העירייה את המטרה הציבורית שלשמה הופקעה חלקת הקרקע, והיא עומדת בשיממונה עד היום.
בנוסף טענה אברהם כי מאז 1997 מקדמת עיריית חולון תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע לבניית 12,900 דירות מגורים, וכמעט מיליון מ"ר שטחי תעסוקה ומסחר, כאשר הזכויות יחולקו בין הבעלים הפרטיים של כלל חטיבת הקרקע.
עוד נטען בעתירה כי ביולי 2013 החליטה הוועדה המחוזית לאשר את התוכנית, ועל כן אין עוד הצדקה להמשך קיומה של ההפקעה, ולפיכך אברהם זכאית לקבל את המגרש שלה בחזרה.
בספטמבר 2012 שיגרה אברהם מכתב לעירייה בו דרשה לקבל בחזרה את המגרש, אך העירייה לא השיבה לפניות החוזרות של אברהם, שחזרו על עצמן גם במהלך 2014.
"במצב זה, העירייה תקבל שלא כדין קרקע לבנייה פרטית כנגד החלקה שהעבירה לה העותרת למטרה של שימוש ציבורי בלבד", טענה אברהם בעתירה.
לטענתה, החזקת הקרקע על-ידי העירייה הייתה מותנית בקיומה של מטרה ציבורית, אך משזו חדלה להתקיים, וייעוד הקרקע משתנה - קמה זכותה לקבל את הקרקע בחזרה, והעירייה אינה רשאית להפיק ממנה רווחים.
"פרק הזמן שחלף מיום ההפקעה והנקיטה בהליכים תכנוניים לשינוי ייעודה של החלקה מציבורי למגורים, מלמדים על זניחת מטרת ההפקעה", טענה אברהם.
מנגד טענו עיריית חולון והוועדה המקומית כי דין העתירה להידחות על הסף. לטענתן, ייעוד הקרקע המקורי הוגדר "לתכנון עתידי", ובשנת 1978 אושרה תוכנית המשנה את ייעודה ל"שטח ציבורי פתוח", כאשר אברהם לא הגישה לה כל התנגדות או כל תביעה לפיצויים בגין ירידת ערך. לאחר שהודיעה העירייה לאברהם על כוונתה להפקיע את הקרקע, נחתם בין הצדדים הסכם שבמסגרתו קיבלה אברהם תשלום פיצויים.
במהלך שנות ה-2000 החלה העירייה בקידום תוכנית לפיתוח המתחם כולו, שהופקדה להתנגדויות ביולי 2012. אברהם לא הגישה התנגדות לתוכנית, והתוכנית אושרה ביולי 2013, ובהמשך במאי 2014 גם על-ידי המועצה הארצית.
בנוסף טענו העירייה והוועדה המקומית כי דין העתירה להידחות, מאחר שטרם בוצע הליך איחוד וחלוקה הקובע איזה חלק בקרקע יקבל כל בעלים ומה יהיה ייעודו.
לטענתן, העתירה מתבססת על השערות ללא כל בסיס, מאחר שכלל לא בטוח שהחלקה המדוברת תהיה בייעוד לבנייה של מגורים, תעסוקה או מסחר.
עוד נטען על-ידן כי מאחר שהחלקה מצויה בתחום שטח שעודנו בלתי מפותח, ואישורה הסופי של תוכנית ח/500 טרם ניתן, לרבות חלוקת הזכויות בין הבעלים; ומשום שלעותרת שולמה תמורה מלאה בגין הקרקע עם מימוש ההפקעה - יש לדחות את העתירה.
אלא שבסוף התהליך הגיעו הצדדים להסכמה לפיהן עיריית חולון תשיב את הקרקע לאברהם בתוך חודשיים, כאשר אברהם תשיב את סכום הפיצוי שקיבלה מהעירייה, כולל ריבית בסך 200 אלף שקל.