אחד הדברים שנשמעים תכופות בשיח לגבי ערבים אזרחי ישראל, הוא הקביעה שיש כביכול חוק אחד ליהודים וחוק אחד לערבים בכל מה שקשור לעבירות בנייה. בכל בוקר ותחת כל עץ רענן אפשר לשמוע יהודים מתלוננים על הבנייה הבלתי חוקית בישובים הערביים, בעוד ש"אם אני רוצה לבנות אפילו פרגולה ישר הורסים לי אותה".
אז לרגל יום האדמה שחל היום, בואו ניכנס קצת למספרים ונתונים, מעט מעבר לפופוליזם. אולי הנתונים הבאים יבהירו את עומק הקרע ואת הסיבה לחוסר האמון של האזרחים הערבים במוסדות המדינה. כי הדרישה לחובות שוות חייבת להתחיל בזכויות שוות.
ראשית, יש לציין כי למרות שהאוכלוסיה הערבית מהווה כחמישית מאזרחי המדינה, שטחי השיפוט של הרשויות המקומיות הערביות הם כ-3.4% משטחי המדינה. בנוסף, במועצה הארצית ובוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה שיעור הנציגים הערביים הוא זעום ובחלקן הוא פשוט אינו קיים.
ולנתונים העסיסיים: על פי נתונים שאסף מרכז "עדאלה", בשנת 2014 פרסמה רשות מקרקעי ישראל מכרזים לבניית 38,261 יחידות דיור ביישובים היהודיים לעומת 1,844 יחידות דיור בלבד ביישובים הערביים. כלומר, כ-20% מהאוכלוסייה זוכה לנתח דיור שהינו כ-4.6% מהיצע יחידות הדיור החדשות.
בנוסף על כך, בשנת 2014 פרסם המנהל 36 מכרזים להקמת אזורי תעשייה ביישובים יהודים, 5 מהם בהתנחלויות. וכמה פורסמו בישובים ערביים? נכון, אפס. ובסך הכול בין השנים 2009-2014, פורסמו 13 מכרזים להקמת אזורי מסחר ותעשייה ביישובים ערביים, לעומת 328 מכרזים ביישובים יהודיים.
ומה לגבי תוכנית "מחיר מטרה", שאמורה להוריד את מחירי הדירות? מבין 30 ישובים אותם הציג השר אורי אריאל שבהם הוא תכנן לשווק דירות במסגרת התוכנית, לא נכלל ולו יישוב ערבי אחד.
כך שעם מספרים כאלה, ועם צפיפות שהולכת וגוברת (מתי לאחרונה נבנתה עיר ערבית חדשה? נסו להיזכר, לא תצליחו), מובן מאליו שתהיה בנייה לא חוקית.
וגם על כפר דהמש, שממוקם בין רמלה ללוד, ראוי לדבר. כפר ובו 73 בתים שניתנו לתושבים הערבים על ידי המדינה, לאחר מלחמת העצמאות, ולאחר שברחו או גורשו מישוביהם הקודמים. במשך עשרות שנים המדינה מסרבת להכיר בקרקע כקרקע למגורים (למרות שביישובים סמוכים קרקעות חקלאיות רבות הופשרו למגורים), ולמרות שוועדת הגבולות של משרד הפנים כבר קבעה כי יש להסדיר את מעמדו של הכפר, הוא עומד בפני סכנת הריסה.
ומה עם צעדת ההכרה מהנגב לירושלים אותה הוביל בשבוע שעבר אימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, להכרה בכפרים הבדואים בדרום הארץ? צעדה עליה לא נכתב בתקשורת, וכך ימשיכו לומר שהח"כים הערבים לא דואגים לערבים אזרחי ישראל.
בקיצור, כל עוד האפליה וההתעלמות בסקטור הנדל"ן תמשך, כך יחריף הקרע בין הערבים למדינה. על הממשלה החדשה לטפל באופן דחוף במדיניות התכנון, ובהיצע הדירות והקרקעות בישובים הערביים בפרט, ועל האופוזיציה - אם היא רוצה להראות רצינית - להציג גם כן תוכניות מפורטות לטיפול במשבר המתמשך הזה.
רשות מקרקעי ישראל מסרה בתגובה כי "רשות מקרקעי ישראל מנהלת 93 אחוז מקרקעות המדינה. 7 אחוז מקרקעות המדינה הן קרקעות פרטיות שקצת יותר ממחציתן נמצאות בישובים לא יהודיים. בעוד שבתחומי הישובים היהודיים מהווים מקרקעי ישראל המנוהלים על ידי רמ"י רוב מובהק. בישובים הלא יהודיים מהווים מקרקעי ישראל חלק קטן לעיתים זעום ממש ורובם המכריע של המקרקעין בישובים אלה הוא קרקע פרטית אשר אין למדינה יכולת להשפיע על התנהגותם על מימוש הבנייה בהם ועל תנאי שיווקם".