נבחרת בלגיה / צלם: רויטרס
בלגיה היא סתירה כדורגלנית לא פשוטה לעיכול. מצד אחד מנצנצים דווקא ישראלים בליגה שלה. אם קלאב ברוז' תזכה באליפות - סבירות גבוהה שליאור רפאלוב, שחקן בכיר בנבחרת הישראלית מוכת הגורל, שכבש העונה 15 שערים והוסיף 18 בישולים בכל המפעלים - יזכה מהתקשורת המקומית לסופרלטיבים בנוסח "שחקן העונה". מצד שני, הנבחרת הבלגית שתתמודד מחר בטדי (21:45) מול ישראל נחשבת לאחת הנבחרות הבכירות שאי-פעם הגיעו לכאן. הבלגים, נזכיר - נמצאים במקום הרביעי בדירוג פיפ"א.
הליגה הבלגית הייתה פעם חזקה בקנה מידה אירופי. סביב שנות ה-80 נחשבה לשוות ערך לליגות הכי בכירות. מועדונים בלגים הגיעו ל-11 הופעות בגמרים של גביעי אירופה, ואף זכו בארבעה כאלו (אלי אוחנה, זוכרים?). אבל אלו זמנים עתיקים, פרה-היסטוריים, פרה-בוסמן. היום הליגה מדשדשת: מאז 2007 עלתה בדירוג אופ"א מהמקום ה-12 באירופה, למקום ה-10. במקביל, ביצעה הנבחרת זינוק היסטרי: קפצה בתוך שבע שנים מהמקום ה-70 למקום הרביעי.
***
הקשר בין הנבחרת לליגה, כבר הבנתם - רופף. בלגיה היא מדינת כדורגל יצואנית. שחקניה פזורים בכל אירופה. "זה כמעט בלתי אפשרי לשחקן ליגה בלגית להיכנס לנבחרת. מספיק לראות את התוצאות של המועדונים בגביעים האירופיים", אמר מארק וילמוטס, מאמן הנבחרת. הזימונים שלו בהתאם: לצמד המשחקים מול קפריסין וישראל זומנו רק שני שחקנים מהליגה המקומית מתוך סגל של 23 (וגם הם - אולבייה דשחאט ואנתוני ואנדן בורה מאנדרכלט - הם שחקני ספסל). הרמה בליגה, שיש בה גם שיטה מוזרה במיוחד (קיזוז) - פשוט לא מספיקה. למה? "בראש ובראשונה בגלל הכסף", מסביר יאן קולמאנס (שיאן ההופעות בנבחרת) ל"קיקר". אבל הכסף הוא גם עניין של סדר עדיפויות. חוסר עניין ציבורי בכדורגל מונע בניית אצטדיונים חדשים באנטוורפן, ברוז' או ליאז'.
המועדון שכן קיבל אצטדיון חדיש ב-2013, גנט, הכפיל את הכנסותיו לרמה של 25 מיליון אירו בשנה. למועדון העשיר במדינה, אנדרלכט, יש יחד עם ההכנסות מליגת האלופות תקציב של 40 מיליון אירו בלבד. לווסטרלו, בקצה השני, יש תקציב של 4 מיליון אירו בסך הכל - נמוך יותר משל מכבי נתניה. חוזה הטלוויזיה מכניס לליגה רק 70 מיליון אירו בשנה, והכנסות משמעותיות מקהל הצופים הם כרגע בגדר חלום. התוצאה? אנדרלכט, שרדפה אחרי שירותיו של תורגן הזארד (האח של) - נכנעה למנשנגלדבך הצנועה.
בהיעדר יכולת רכישה - אין אלטרנטיבה לפיתוח נוער. האקדמיות המפורסמות של בלגיה התחילו בליאז'. בעונת 2007/08 שיחקו בקישור של סטנדרד סלים טועמה הישראלי, וגם שלישיית התוצרת המקומית במרכז המגרש שכללה את סטיבן דפור, מרואן פלאייני ואקסל ויטסל. זה הסתיים באליפות ראשונה אחרי 25 שנות הפסקה. אחרי ליאז', הגיע הדור של בירסחוט (דמבלה, ורמאלן, ורטונחן, נאינגולן), גנק (תיבו קורטואה, דה ברוינה), גנט (כריסטיאן בנטקה), אנדרלכט (לוקאקו, ינוזאי) ואפילו ליל הצרפתית הסמוכה לגבול הבלגי (הזארד, מיראלס). "פה", כותב ה"קיקר", "נמצאים שורשי ההצלחה של הדור הנוכחי, שגורם לנבחרת להיות כה חזקה". וילמוטס אמר בראיון למגזין הגרמני: "העניין הספורטיבי נמצא באנגליה למשל, וכשמועדון מקבל הצעה בסך 10 מיליון אירו, שהם אולי חצי מהתקציב השנתי שלו, מה הוא יעשה? אבל זו הדרך הנכונה לכדורגל הבלגי: הצעירים משתפשפים פה שנתיים-שלוש במועדונים ואז עושים את הצעד לחו"ל. גם עבור הנבחרת זה עדיף. אם הליגה פה הייתה חזקה יותר, לכישרונות הצעירים לא היה סיכוי לשחק".
***
בקיץ הופיעה הנבחרת במונדיאל, לראשונה אחרי 12 שנים. הבלגים לא מתים על כדורגל, אבל לאור ההייפ - ציפו לגדולות ונצורות, ובעיקר למשחק אטרקטיבי והתקפי. זה לא קרה. ב-ESPN כתב וים ואן ואל שהבלגים מאוכזבים, אבל לא מיואשים. וילמוטס הורה לכישרונות הצעירים והבלתי מנוסים להימנע מטעויות בהגנה, ולהסתמך על כישרון אישי ספוראדי בהתקפה. ואן ואל מסכם: "הדרך ארוכה עדיין, אבל יש לבלגים במה להתגאות". הם אמנם לא הצדיקו את הבאזז, אבל הגיעו לרבע הגמר מול הפיינליסטית של הטורניר. מלבד ההפסד הדחוק הזה לארגנטינה - לא הפסידה הנבחרת משחק מזה 16 חודשים, ומשחק רשמי מאז הפסד לגרמניה ב-2011. לא ממש כישלון. בשבת קפריסין ספגה מהם חמישייה. ובכל זאת, אחרי התיקו הביתי מול וויילס מוקדם יותר בקמפיין - שרקו האוהדים בוז לנבחרתם. משחקנים כל כך טובים מצפים האוהדים לשליטה מוחלטת ולקסמים מול שער היריב. את שרביט הקסמים מחזיקים בעיקר בשניים: אדן הזארד וקווין דה ברוינה.
על הזארד טען מאמנו ז'וזה מוריניו במאי האחרון: "הוא לא סוג השחקן שמוכן להקריב את עצמו ב-100% עבור הקבוצה", ביקורת חריפה על מי שזכה בשחקן העונה של אוהדי צ'לסי. אבל העונה הכוכב כבר זינק שלב: עם 16 שערים ו-13 בישולים נכון לסוף מארס, הוא קצת יותר טוב מבעונה שעברה (15ו-10 בהתאמה בסוף מאי). ובעיקר - כמי שפתח בכל משחק ליגה של צ'לסי העונה (!) כבר יש לו 3,625 דקות משחק, רק 165 פחות מכל העונה שעברה. מוריניו השתכנע לתת בו אמון, ואף נתן לו הארכת חוזה. "הוא מאמין בסגל האימון ובשחקנים שיעזרו לו להפוך לשחקן הטוב בעולם", אמר הפורטוגלי באנדרסטייטמנט אופייני. אריק גרטס, קפטן הנבחרת בתקופת דור הזהב הקודמת, מאמין שיש להזארד מספיק כישרון כדי להתגבר על הבצורת בנבחרת (7 שערים ב-55 משחקים), ולהוביל את "בלגיה הטובה אי-פעם" להצלחה ביורו 2016. "האכזבה ממנו גדולה מדי, אפילו מסי היה צריך הרבה זמן לפני שהפך המושיע של הנבחרת. זה יבוא, יש לו יותר מדי כישרון".
לעומתו, פורח דה ברוינה בגיל 23 גם בנבחרת. אחרי שהתייבש בצ'לסי, עבר לוולפסבורג בינואר שעבר והתחיל עם 18 משחקים בהם הבקיע שלושה שערים ובישל שבעה. מאז תחילת העונה הנוכחית כבר יש לו 39 משחקים, בהם הבקיע 14 שערים ובישל 24. בהפרש ניכר, הקשר הוא אחד משני שחקני השדה הטובים בבונדסליגה (לצד אריאן רובן). "הוא משחק כבר שישה חודשים יוצא מן הכלל. אבל הוא צריך להמשיך לפרוח בוולפסבורג לדעתי, עוד שנה, שנתיים, ולהתחשל", אמר וילמוטס ל"סקיי גרמניה".
***
גם אם הדור הנוכחי של הבלגים לא תמיד מביא את היכולת מהמועדונים באירופה אל משחקי הנבחרת - הרי שהדור הבא בדרך. מיצ'י באטשואיי ממארסיי, חביב המאמן, כבר בנבחרת; אנדרלכט עלתה לחצי גמר הצ'מפיונס לנוער, עם כוכבים כמו ארון איסקה החלוץ, הקשר אנדי קוואיה או השוער מילה סבילאר בן ה-15 (!). אצל הבוגרים באנדרלכט משחקים שלושה כוכבי נוער: יורי טילמנס, דניס פראט וליאנדר דנדונקר. אובי אולארה בן ה-19 שבא מליל מככב כבר בברוז' לצידו של רפאלוב. אבל גם אלה לא יישארו יותר מדי זמן בבלגיה. מי שימשיך להרוויח הם המועדונים העשירים באירופה - והנבחרת.