כמו סופת טורנדו מסתחררת, שדוהרת קדימה בפראות, כאילו בלי שליטה, כך עדי אשכנזי. האנרגיה הכובשת מתפרצת ממנה, והיא מרחפת מעל ראשו של הקהל כאילו בהסתערות בלתי מתוכננת, שבסיסה שליפות מהמותן. אבל רק בכאילו.
כמו מיליארדי החלקיקים המתרוממים באוויר ויוצרים ביחד קונוס אנרגטי של מחול מאורגן היטב, כך אשכנזי מרכיבה את הסערה שהיא משיתה עלינו, מאלפי הניואנסים של החיים שלנו, הדקויות המיקרוסקופיות שמרכיבות זוגיות, אימהות, הצלחות וכישלונות. כל אלה נאספו בשנים של חיים ועבודה, והופכים ביחד לשלם שנע עם עצמו וסביב עצמו במסע של צחוק וסרקזם.
אולי בגלל זה, כל-כך קל לה להגדיר מהי חשיבה הומוריסטית. "מבחינתי, זו היכולת שלי לבחון דברים בפריזמות רחבות יותר, חצי-רגשיות חצי-שכלתניות. כל סיטואציה ניתן לפרק לחלקיקים ולזקק ממנה תמונה הומוריסטית. אם אני אראה זוג שעומד במעבר חציה, לכאורה הסיטואציה הכי בנאלית, ישר יש לי מחשבות על הדינמיקה ביניהם ועל זוגות במעברי חציה בכלל. למה נשים ברמזור תמיד רוצות לתת יד? איך נראה היום של הזוג הזה? מי אוהב את מי יותר? מה הדינמיקה ביניהם? עוד ועוד תמות עולות לי בראש רק מההתבוננות מהסיטואציה הזאת, שמייצרות אחר-כך חומר הומוריסטי".