המדגם בערוץ 2/ צילום:תמר מצפי
השיח הציבורי על מחדל הסקרים בעקבות תוצאות הבחירות שאיש לא חזה, לא שכך. נזכיר, כי סקרים שפורסמו יומיים לפני הבחירות, צפו יתרון של שלושה-ארבעה מנדטים למחנה-הציוני, 25 מנדטים לעומת 21 לליכוד. ביום הבחירות הציגו המדגמים שוויון בין המחנה-הציוני לליכוד, עם יתרון קל לליכוד. ולמחרת, עם היוודע תוצאות האמת הוכינו בתדהמה: 30 מנדטים לליכוד, ו-24 למחנה-הציוני. את הפספוס הזה קשה להסביר על-ידי סטיית הדגימה. המדגמים טעו באותו אופן והסטייה הייתה סיסטמתית.
נביא כאן את הגורמים העיקריים לטעות בסקרים:
הטיות והטעיות מכוונות. ציבור גדול ומאורגן, היטה במודע ובמכוון את תוצאות המדגמים והסקרים המוקדמים. הסוקר פרופ' קמיל פוקס הסביר שמערכת הבחירות התאפיינה בסירוב גדול להשתתף בסקרים ושאנשים הטעו במכוון והצביעו בקלפיות-המדגם הפוך מקלפיות-האמת. סוקרים יכולים להתמודד עם סירוב להשתתף, אך לא עם משתתף שבמודע ובמכוון משקר כדי לעוות תוצאות.
השוואת תוצאות-האמת למדגמים מראה על הטיה מכוונת, מאורגנת ושיטתית מצד כ-10% ממצביעי הימין; והסוקרים עוסקים בשאלה כיצד נעשתה ההטיה ואיך להתמודד עימה. כאן עולה עוד שאלה: למי היה אינטרס להטות-לעוות את הסקרים? ועל כך בהמשך המאמר.
השפעת הסקרים המוקדמים. להבדיל מהטיה מכוונת, את השפעת הסקרים המוקדמים ניתן לנתח ולקבל תמונה יותר אמינה בעזרת סקרי עומק, שהם יקרים. ולכן התקשורת מזמינה סקרים פשוטים, שמציגים תמונה חלקית.
רוב המצביעים מתלבטים בין מפלגה-שתיים דומות (הבית-היהודי לליכוד). לדוגמה: נניח שמצביע מתלבט בין שתי מפלגות, אל"ף ובי"ת, עם העדפה קלה לאל"ף. הוא היה שמח שאל"ף תזכה לכ-12 מנדטים, ובי"ת לכ-25 מנדטים, ותרכיב את הממשלה. בלי ידע מוקדם הוא היה בוחר באל"ף. זוהי "נטיית הלב" של הבוחרים. הסוקרים מבקשים לתרגם את נטיית-הלב למנדטים. הבוחר נשאל "למי תצביע?", ועונה "אל"ף". אלא שתשובתו מתעלמת מכך שהוא מתלבט קצת להצביע בי"ת. הסקר מספק תחזית מנדטים, אך הסוקרים "עיוורים" לתמונה הרחבה.
יומיים לפני הבחירות פתאום מתחוור לבוחר שאל"ף מקבלת 11-12 מנדטים, ובי"ת צונחת ל-21, ארבעה פחות ממה שהוא קיווה. ההלם משפיע מיידית. והבוחר מחליט שלמרות נטיית-הלב חשוב להצביע לבי"ת, למניעת התדרדרותה.
התוצאה: אם "נטיית-הלב" של הציבור היא שבי"ת תקבל 25 מנדטים, והסקרים "מזהירים" שתקבל 21, יתבצע "תיקון" בהצבעת האמת. ככל שההתדרדרות יותר חמורה, וההפרש בין 'הרצוי' ל'מצוי' (הסקרים) חריף יותר, כך עוצמת התיקון תהיה חזקה יותר, והמתלבטים יצביעו לבי"ת. כלומר, התיקון יותאם ליחס בין 'נטיית-הלב הציבורית' לסקרים המוקדמים. בדוגמה שלנו, העדפה שבי"ת תקבל יותר מנדטים, תביא למעבר קולות מאל"ף לבי"ת ולהגדלת כוחה על-חשבון אל"ף. ככל שהפער בין הסקרים ל"נטיית-הלב הכללית" גדול יותר, כך צפוי תיקון חריף יותר, תיקון-יתר, שיהפוך את התמונה.
אפקט תיקון-היתר, מסביר כמה מ"הפתעות הבחירות" בעבר: הגמלאים, יש עתיד, והפעם את פריצת הליכוד מ-21 מנדטים בסקרים ל-30 בתוצאות האמת. והשאלה היא כיצד ניתן להפוך את הסקרים ליותר מדויקים.
אפקט תיקון-היתר. בבחירות האחרונות כמו בקודמות (בינואר 2013), הבית-היהודי והליכוד פנו לקהלים דומים שהתלבטו ביניהן. למצביעי הימין, תוצאה של 12 מנדטים לבית-היהודי (שתחשק את הליכוד מזגזוג שמאלה) ו-25 לליכוד, הייתה סבירה. אבל בבחירות האחרונות, התברר ברגע האחרון שהליכוד מידרדר ל-21 מנדטים! להצלתו, הבוחרים שהעדיפו את אל"ף, הבית-היהודי, שינו באחת את הצבעתם לבי"ת, הליכוד.
ההפתעה הייתה עוצמת התיקון, שהפך לתיקון-יתר: שליש ממעדיפי הבית-היהודי (שירד לשמונה מנדטים) נדדו לליכוד, שזכה בארבעה-שישה מנדטים נוספים מהבית-היהודי לבדו. מנדטים נוספים זלגו מישראל ביתנו, מש"ס ומכולנו, והעלו אותו ל-30 מנדטים בתוצאות האמת.
קמפיין ה'געוואלד' ("המצב גרוע") של רה"מ בנימין נתניהו יועד למקסם את אפקט התיקון לחזק יותר. שלא נטעה: צעקת הגעוואלד הייתה אותנטית. נתניהו לא היסס להקריב את היחסים עם ארה"ב, לשסות את הציבור היהודי בערבי, לשבור ימינה תוך כפירה בפתרון שתי המדינות. כל אלה אמירות ומעשים שישראל תשלם עליהם בריבית-דריבית בשנים הקרובות; אמירות המגדילות את הבידוד המדיני של ישראל, ומקרבות את הקמת המדינה הפלסטינית בחסות בינלאומית - ומראות עד כמה נתניהו חשש מתוצאות הבחירות.
מהפחד לאיבוד השלטון, הליכוד נקט אסטרטגיה מכוונת - להטות את הסקרים לרעתו, כדי להעצים את אפקט התיקון. בימים האחרונים לבחירות רצו שמועות שהליכוד יורד מתחת ל-20 מנדטים, אף שלא היו סקרים כאלו. זה היה ספין ברור, שנועד להגדיל ולהעצים את תחושת המשבר והפחד ממפלה. המסרים שהועברו ברשתות של הליכודניקים השרופים - לא לשתף-פעולה עם הסוקרים של "התשקורת הסמולנית" - היו חלק מהקמפיין הזה.
אפקט תיקון-היתר מסביר גם הפתעות שהיו בבחירות קודמות, כגון, קפיצת מפלגת הגמלאים ב-2006. כשהמדגמים האחרונים הראו שהם עוברים את אחוז החסימה, ומקבלים שני מנדטים, מצביעים רבים עברו אליהם כדי להגדיל במקצת את כוחם. התוצאה: תיקון-יתר, שהקפיץ את הגמלאים משני מנדטים לשבעה. ובבחירות הקודמות, ב-2013, ניתוח עדין של ההתלבטות בין יש עתיד, העבודה להתנועה ב-2013, יכול להסביר את קפיצת יש עתיד מ-10 מנדטים בסקרים המוקדמים, ל-19 מנדטים בתוצאות האמת. שוב, אפקט תיקון-יתר, שגרם ליש עתיד לעבור את העבודה.
טעויות של סוקרים ותחזיות לא מספיק אמינות. האם ניתן לכמת את אפקט התיקון, לשפר ולהגיע לתחזיות אמינות יותר בסקרים? כשהסוקר שואל מצביע מה הוא מתכוון להצביע בבחירות, הוא די מאלץ אותו לתת תשובה ברורה: אל"ף או בי"ת. אין אמצע-אולי. הסוקר מניח שאותו אדם שענה אל"ף, גם יצביע אל"ף, ולא מתייחס להתלבטות המצביע, שבסיטואציות מסוימות יצביע בי"ת. כדי ללמוד את הפער בין סקר הבחירות לבין ממוצע "נטיית-הלב", הסוקרים צריכים לבדוק גם את ההתלבטויות בין המפלגות.
אם הסוקרים היו שואלים את מצביעי הבית-היהודי - "אם הייתם יכולים לפצל את הצבעתכם, למי הייתם מצביעים", הם היו מקבלים מידע יותר מהימן, שמחצית ממצביעי הבית-היהודי יכולים להצביע גם לליכוד; ושאחוז מסוים מהבוחרים מועד לשנות את הצבעתו, כחלק מ"אפקט התיקון" לסקרים המוקדמים.
באמצעות ניתוח עדין של התשובות, ניתן ללמוד (באופן גס) את ממוצע "נטיית-הלב הכללית", ואת הפער הצפוי בינו לבין ממוצע הסקרים. כך ניתן לאמוד את מגמת התיקון הצפוי). אמנם קשה לאמוד את עוצמת התיקון, אך גם ניתוח מגמת התיקון יביא לסקרים אמינים יותר. אך כדי שזה יקרה, הסוקרים חייבים לערוך סקרים בסטנדרט גבוה בהרבה מהסטנדרטים הקודמים, שאת התוצאות המאכזבות שלהם קיבלנו בבחירות האחרונות.
הכותב הוא יזם היי-טק