אם מסמכי היתר בנייה של חברה צריכים להיות חשופים לכל דורש? על-פי החלטה של בית המשפט המחוזי בחיפה, כנראה שלא. פסק דין שהתקבל לאחרונה קבע כי ישנם מקרים שבהם לא תחויב ועדת התכנון ובנייה במסירת כל המידע בתיק הבנייה שברשותה לצד שלישי, וזאת למרות חוק חופש המידע. הסיבה: חשש לפגיעה בפרטיות וחשיפת סודות מסחריים.
פסק הדין של השופטת יעל וילנר ניתן במסגרת עתירה שהגישה רשת המרכזים המסחריים ביג, כנגד הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בחבל אשר שבגליל המערבי וכנגד מדיאן פייסל אסלאן שבנה מתחם מסחרי בכניסה לעיר נהריה.
בעתירתה ביקשה רשת ביג מרכזים מסחריים מבית המשפט להורות לוועדה המקומית להעביר לעיונה מסמכים הנוגעים למרכז המסחרי שוק פייסל הממוקם בכניסה לנהריה. מדובר במסמכי הבקשה להיתר בנייה שהוגשו לעירייה, החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הנוגעת להיתרי הבנייה, פרוטוקול הדיונים של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הנוגעים לנושא והיתרי הבנייה שהוצאו בפועל.
לפני הגשת העתירה, ביקשו בחברת ביג את המסמכים מהעירייה ונתקלו בסירוב.
עמדתה של הוועדה המקומית, כפי שהוצגה בפסק הדין, גרסה כי חלק מהמסמכים ניתנים לעיון אולם חלק אחר, כמו הבקשה להיתר, לא ראוי שיועבר לצד ג': "עיון בהיתרי בנייה כפוף לחובה לאזן כראוי בין האינטרסים השונים, לאחר מתן אפשרות למי שעלול להיפגע מהבקשה להביע דעתו בעניין... לגבי הבקשה להיתר הוחלט שלא לאפשר את העיון בה, שכן הבקשה כוללת פרטים אשר לדעת הוועדה, חשיפתם תהווה פגיעה בפרטיות ובסודות מסחריים של המשיב".
בעתירה טענה חברת ביג כי רק חשיפה מלאה של בקשת ההיתר וההיתר שניתן יאפשרו לציבור להגיש התנגדויות לכך, ושחוק חופש המידע מחייב זאת. אסלאן, בעלי הקרקע, טען, באמצעות עורך דינו שחר לוינזון, שותף במשרד יוסף ישורון ושות', כי בקשת האישור להיתר בנייה והמסמכים הנוגעים להיתר זה רצופים לכל אורכם בפירוט מידע עסקי על העסק שאמור לקום בשטח, וחשיפתו תפגע בפרטיות ובסודות מסחריים. כך למשל בתשריט הבקשה להיתר הבנייה ("הגרמושקה") מפורטים מיקומי כספות, מספרים וגדלים של חדריה האחסון, קירור, חשמל ומכונות, אפיון גודל ומיקום של מדפים בשטחי המסחר ועוד.
"הבקשה מכילה מידע רב"
סוגייה זו חודדה אף יותר, נוכח העובדה שביג מפעילה מרכז מסחרי מתחרה בסמוך, כך שהפגיעה תהיה משמעותית יותר. "הבקשה מכילה מידע רב הפרוש על פני מכלול דפי התוכנית, המתייחס בין היתר לתכנון העסק הצפוי לפעול במבנה, אופן הארגון והניהול המסחרי, שיטות העבודה ולרבות במקומות שאינם נגישים לציבור", כך הסביר אסלאן את התנגדותו לחשיפת המסמכים בפני בית המשפט. "חשיפת מידע עסקי שהוא חסוי לציבור יפגע בפרטיות ובסודות המסחריים, במיוחד בשים לב לכך שהעותרת מפעילה במקום עסק מתחרה".
בית המשפט פסק כי אין קביעה בחוק המחייבת ועדת תכנון ובנייה למסור באופן גורף כל מידע הנוגע להיתרי בנייה, אלא שיש להתחשב גם בשיקולי פגיעה בפרטיות. "אני סבורה כי בהיעדר הוראה מתאימה בחוק התכנון והבנייה המחייב את הוועדה המקומית להמציא לכל דורש בקשות להיתרי בנייה של מאן שהוא, אין לאפשר המצאה גורפת של היתרי הבנייה, כדבר שבשגרה, לכל דורש", כתבה השופטת וילנר בפסק הדין.
בנוסף ציינה השופטת בפסק הדין כי אם הייתה החברה רוצה להתנגד לתוכנית, היא הייתה יכולה לעשות זו במועד ההתנגדויות הרגיל, אולם "זכות זו פקעה לפני זמן רב, עם חלוף המועד להגשת ההתנגדויות".
"חשיפת מידע תפגע בפרטיות"
עוד התייחסה השופטת גם לסוגיית הפרטיות אל מול חוק חופש המידע וכתבה: "הזכות לקבלת מידע אינה מוחלטת, והיא כפופה להוראות חוק הגנת הפרטיות. על הרשות לאזן בכל מקרה ומקרה בין האינטרסים הלגיטימיים המתנגשים - של מבקש המידע מצד אחד, ושל צד ג' העלול להיפגע מחשיפת החומר מצד שני... דעתי היא כי בקשה להיתר מכילה מידע אישי, פרטי, שאינו אמור להיות נגיש לכלל הציבור. חשיפת הבקשה לכל דורש עלולה לפגוע בצנעת הפרט, ככל שמדובר באדם פרטי, ובסודות מסחריים ככל שמדובר בגוף מסחרי או תאגיד".
לאחר פסיקת בית המשפט הגישה רשת ביג ערעור על ההחלטה, שטרם הגיע לדיון.
