מחלף הראל / צילום: איל יצהר
תוכנית בנייה ענקית בכניסה למבשרת ציון - הכוללת הסטה של כביש מספר 1 והקמת מתחם מגורים, מסחר וחניה ענק בשטח המפונה - הציתה מחלוקת בין ראשי היישוב לבין המדינה המקדמת את התוכנית, בשאלת מקור המימון לפיצויים, אם וכאשר ייפסקו כאלה, לתושבים שערך בתיהם עלול להיפגע מהתוכנית הגדולה.
על פי חוק התכנון והבנייה, כל מי שרואה עצמו נפגע כתוצאה מתוכנית שמקבלת תוקף, יכול לתבוע פיצויים בין ירידת ערך הנכס שבבעלותו עד 3 שנים מיום אישור התוכנית (סע' 197 לחוק). רשות מקרקעי ישראל קידמה תוכנית על קרקע בבעלותה הסמוכה למחלף הראל, ושייכת מוניציפלית ליישוב מבשרת ציון ולוועדה המרחבית לתכנון ובנייה הראל. מדובר בתוכנית משולבת על דרך הראל במבשרת ציון, בצומת הקיים בין דרך הראל וכביש מספר 1.
על פי התוכנית, שאושרה בוועדה לתוכניות לאומיות (תת"ל 16), מתכוונת החברה הלאומית לדרכים לשנות באזור זה את תוואי כביש מספר 1, להעבירו במנהרה מתחת לשלוחת הקסטל וכן להקים מסוף תחבורתי שישרת את תושבי מבשרת ציון והסביבה. השטח המתפנה מכביש מספר 1 הוא אזור חפירה ברכס הקסטל, המנתק את שני חלקיו של היישוב מעוז ציון בדרום ומבשרת ציון בצפון. התוכנית המוצעת מבקשת לעשות שימוש לבנייה בשטח זה, והבנייה החדשה תכלול פרויקט מגורים בן 220 דירות, שירותי מסחר ומשרדים וחניון חנה וסע. היקף התוכנית מוערך במאות מיליוני שקלים.
"דורשים שיפוי"
הוועדה המרחבית הראל ביקשה בהחלטתה להמליץ על הפקדת התוכנית בכפוף לקבלת כתב שיפוי מרמ"י, במידה ויוגשו תביעות פיצויים מצד בעלי הנכסים הגובלים בתוכנית. את בקשתה נימקה הוועדה כי מדובר בפרויקט ברמה הארצית ולא בפרויקט המשך של התפתחות היישוב. כמו כן טענה הוועדה המקומית כי בפרויקטים של תשתיות ברמה הארצית מוגש לפחות שיפוי של 70% על ידי המדינה וכי אין לאשר את התוכנית ללא קבלת כתב שיפוי.
אלא שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דנה בתוכנית ובהתנגדויות שהוגשו לה במהלך חודש פברואר, קיבלה חלק מההתנגדויות של הוועדה המרחבית הראל, אך החליטה לדחות את דרישתה לכתב שיפוי מהמדינה. "הוועדה סבורה כי היות שהפרויקט משרת בראש ובראשונה את תושבי מבשרת ציון, אם על ידי שירותי תחבורה ציבורית ואם על ידי שטחי מגורים, מסחר ועסקים, הרי שאין מקום למתן כתב שיפוי בתוכנית זו", נימקה הוועדה המחוזית את החלטתה. "התוכנית, בכפוף לשינויים עליהם החליטה הוועדה, צפויה ליצור שיפור במצב הקיים והשבחה, ואינה צפויה לגרום פגיעה תכנונית".
על החלטה זו הגישה לאחרונה הוועדה המרחבית ערר למועצה הארצית לתכנון ובנייה, בו היא טוענת כי לאור מהותה של התוכנית, ולאור העובדה כי היא מציעה מרכז תחבורה אזורי - הרי שיש לראות בה כתוכנית דרך לפי סעיף 119 לחוק התכנון והבנייה, המחייבת מתן כתב שיפוי לוועדה ולחילופין, בחלק המתייחס למסוף התחבורה הציבורית והחניון "חנה וסע", כתוכנית דרך המחייבת כתב שיפוי.
יו"ר הועדה המרחבית הראל, רותי שורץ חנוך, מסרה כי: "מדובר במרכז תחבורה בעל משמעות מטרופולינית ולא ייתכן שוועדה מרחבית קטנה כמו ועדת הראל תהיה חשופה לתביעות בגין פרויקטים אזורים וארציים".
הסוגייה שמעלה הוועדה המרחבית הראל מטרידה לא מעט רשויות מקומיות קטנות שחשופות לתביעות פיצויים של עשרות ומאות מיליוני שקלים בגין תוכנית לאומיות שמקדמת המדינה. במקרים רבים טוענות הרשויות כי במידה ותביעות כאלה יתקבלו, יתרקונו הרשויות מקופתן ויעמדו בפני סכנה של קריסה כלכלית.
כאשר מדובר בתוכנית שיזם פרטי מקדם, הרשויות נוטות להתנות את אישור התוכנית בחתימה על כתב שיפוי שיבטיח כי במידה ותביעות פיצויים יוגשו ויתקבלו היזם הוא שיישא בתשלום. אך בפרויקטים שהמדינה מקדמת, הרשויות נאלצות להילחם במדינה, על מנת שזו תישא באחריות לתשלומים.