משחק המונופול הומצא דווקא בשנות השפל הכלכלי הגדול בארצות-הברית בשנת 1935. יזמי המשחק היו האחים פרקר בניו-ג'רזי, והרחובות הראשונים שבהם היה ניתן לשכור ולקנות בתים ומלונות היו רחובותיה של עיר ההימורים ששגשגה באותה תקופה, אטלנטיק סיטי.
משחק המונופול התפתח מאז ונוצרו לו גרסאות רבות ברחבי העולם, אחת מהן בישראל. אנשים בכל העולם אוהבים לשחק מונופול משום שחוויית המשחק, על פי רוב, דומה למה שמתרחש בשוק הנדל"ן המקומי. גם השוק במונופול מתנהג בדיוק כפי שמתנהג שוק הנדל"ן בחיים: כך, ככל שמתמקדים בפריפריה (טבריה, באר שבע) מחירי הדירות ושכר הדירה נמוכים יחסית, וככל שמתקרבים לתל אביב המחירים רק עולים והולכים.
עכשיו, דמיינו לעצמכם משחק מונופול שבו יושכרו ויימכרו דירות לסטודנטים בישראל, למרבה הצער, המבחר כאן יהיה מצומצם מאוד ומרכזי הערים בכלל יהיו מחוץ לתחום עקב כוח הקנייה החלש של הסטודנטים. בהשלכה לעולם האמיתי, בעיית הדיור לסטודנטים היא אחת הבעיות האקוטיות והחמורות במדינת ישראל. זוהי נקודת המפגש הראשונה של הצעירים בישראל עם שוק הנדל"ן האכזרי. האופציות אינן רבות: לגור אצל ההורים, להרחיק לפריפריה או להתפשר על קופסת גפרורים עם נוף לפתח ביוב, כמובן, זאת בנוסף לעבודות סטודנטיאליות בשכר זעום כדי שיוכלו לעמוד ביוקר המחיה במדינה או רק כדי שיאכלו בצורה סדירה.
סביבה תומכת
רגע לפני הקמתה של הממשלה החדשה, זה בדיוק הזמן להתייחס לנושא זה במלוא הרצינות. הממשלה החדשה שתוקם תהיה חייבת להבין שהצהרות לפיהן הסטודנטים הם המשאב היקר ביותר של מדינת ישראל, לא יספיקו. חייבים גם ליצור להם סביבה תומכת כדי שהם יצליחו להיות הדור הבא של אומת הסטארט-אפ.
כדי להקדים תרופה למכה, מדינת ישראל חייבת להתחיל ולחשוב על ריכוזי מגורים יזומים לסטודנטים כפי שמקובל במדינות רבות בעולם. בכל העולם קיימות ערי סטודנטים (אוקספורד וקיימברידג' באנגליה או ניו-הייבן וסטנפורד בארצות-הברית). באותן ערים, המנוע המרכזי שדוחף את הכלכלה המקומית הוא עשרות אלפי הסטודנטים שמגיעים לתקופת זמן קצובה ומתחלפים לאחר סיום לימודיהם באחרים. ישראל, בשל האוכלוסייה הקטנה יחסית, חייבת בראש ובראשונה לחשוב על מתחמים לסטודנטים, בהם יגורו בשלב ראשון, כמה מאות סטודנטים.
חשוב לוודא שייגמר עידן המעונות ברמה נמוכה, עם מיטות לא נוחות וחדרים שמאובזרים בצניעות, וחסרים (בחלקם) גישה נוחה לאוניברסיטה או למכללה, ונעבור לעידן של מתחמי סטודנטים שיוקמו על ידי יזמים פרטיים ויעניקו לציבור הסטודנטים שיגור בהם רמה גבוהה של איכות חיים במחירים נמוכים יחסית.
לשם כך, יש ליצור מפגש כדאיות של המדינה, היזם והעיר. כדי שמתחם סטודנטים יהפוך למתחם מצליח צריך להתקיים איזון בין שלושה הגורמים. הגורם הראשון הוא מחיר הקרקע. היזם חייב לקנות את הקרקע במחיר נמוך יחסית, וכאן נכנסת לפעולה הפשרת שטחים חומים והפיכתם לשטחים למגורי סטודנטים בערים. מדובר בשטחים שבהם אין כרגע שימוש ויכולים להפוך על ידי היזם למתחמי סטודנטים מפוארים ומשגשגים. הגורם השני במשוואה הוא העיריות והרשויות עצמן, שחייבות להקל ככל הניתן הן על הסטודנטים והן על היזמים את בניית המתחמים האלו. הגורם השלישי הוא כמובן ציבור הסטודנטים. רק אם שני הגורמים הראשונים יתחברו אחד לשני, הגורם השלישי, קרי הסטודנטים, יוכל להפוך את מתחם המגורים לשוקק חיים ולמקום מרכזי בכלכלת העיר.
לא מדובר בבנייה של דירות לזוגות צעירים, אלא על מודל שמכוון במיוחד לאוכלוסיית הסטודנטים. המתחמים שאנו בונים מתאימים במיוחד לסטודנטים: זה מתחיל בגודל החדרים ובמספר החדרים בדירה וממשיך במגוון השירותים הניתנים בכל מתחם שכזה: חדר כביסה, חדרי לימוד משותפים ושקטים ועד פאב - הכל כדי שיעברו את תקופת לימודיהם מבלי לחשוב לרגע על בעיות כלכליות ותוך התרכזות בדבר היחיד שהם צריכים כרגע, הצלחה בלימודים.
אוכלוסיית הסטודנטים מתחלפת בכל כמה שנים ובכך בעצם מובטח כי רבים ייהנו מהקרקע ולא מתי מעט מקורבים. בשיתוף עם הרשות המקומית, בכל עיר בה אנחנו מתכננים ובונים מיזם כזה, יצרנו תקנון שמבטיח שרק סטודנטים יוכלו לגור במתחם.
ממשלה שמבקשת להתחיל לפתור את בעיית יוקר המחיה ומצוקת הדיור של צעירים במדינה הזו, חייבת להתחיל ממתן מענה לציבור הסטודנטים. המודל הזה שמוצע כאן הוא מודל אשר אינו נשען על תקציבים מהמדינה, אלא על מדיניות שרואה בסטודנטים שלנו את ההון האנושי שבו יש להשקיע כדי להצעיד את החברה בישראל קדימה.
*** הכותב הוא יו"ר קבוצת א.מ.י. יקותיאל