פיני גרשון עם זליקו אוברדוביץ', מכבי ת"א מול פנרבחצ'ה, יורוליג / צלם: מכבי ת"א
גיא גודס אמר בסיום המשחק הראשון באיסטנבול ש"ברגעים המכריעים נפלנו וקרסנו". לצערו של גודס המשפט הזה לא מתאר מצב מנטלי של קריסת מערכות ופאניקה - אלא בעיקר קריסה פיזית. למה לצערו? כי גודס סחט את השחקנים עד טיפת המיץ האחרונה, עד שהם נפלו מהרגליים. ולמרות שדיבר על סדרה ארוכה ומתישה, הוא התנהג כמו גמבלר שמהמר עם כל הכסף שלו על המשחק הראשון. יצליח, יופי. לא יצליח, אלוהים גדול ונקווה לטוב. התוצאה: מכבי גם הפסידו את המשחק, וגם יגיעו בנחיתות פיזית ברורה למשחק מספר 2 שייערך בטווח של פחות מ-48 שעות.
גודס בחר לקצר את הרוטציה לשמונה שחקנים (הדקה וחצי של ג'ו אלכסנדר לא משמעותית), והשתמש הרבה יותר מדי בשחקנים המובילים והלא לגמרי כשירים שלו. מהעבר השני הוא ראה את אוברדוביץ' מגיע עד לשחקן העשירי בסגל. דווין סמית היה תשוש וחסר אנרגיות כבר ברבע השני, תוצאה של השחיטה המצטברת שלו בתקופה האחרונה, וסיים את המשחק מדדה; פארגו ואוחיון אחרי שני רבעים וחצי אדירים שבהם קלעו ביחד 32 נקודות, נתנו עד סוף המשחק ביחד רק עוד סל שדה אחד (פארגו) ושישה איבודי כדור. התשישות של מכבי איפשרה לטורקים להרגיש נוח להסתער על כל ריבאונד התקפה אפשרי (17 ריב' התקפה), והביאה אותם למצב שכל סל שדה רביעי שהשיגו הגיע מדאנק (שמונה דאנקים בסך הכל מתוך 32 סלי שדה).
***
הבעיות ברוטציה של מכבי ובחלוקת הכוחות שלה הם לא דבר חדש. אפשר להבין את זה. מאמן צעיר וחסר ניסיון שרוצה להוכיח ולנצח, הסגל קצר, יש פציעות, והפערים גדולים מדי בין השחקנים המובילים לאלו שאמורים לעלות מהספסל. אבל זה לא שונה ממה שהיה במכבי בעונות קודמות ולא שונה ממה שקורה בקבוצות אחרות. בעונה שעברה לא היה למכבי אף שחקן בין 20 השחקנים עם הכי הרבה דקות בממוצע ביורוליג, העונה יש לה שניים שמדורגים במקומות... 1 ו-2 (פארגו ודווין סמית). גם אוברדוביץ' היה שמח לתת 35 דקות כל ערב ליאן וסלי ולבייליצה. אבל נגד מכבי במשחק הראשון הוא נתן להם את ה-29 דקות (בייליצה) וה-21 דקות (וסלי) הקבועות שלהם.
ככל שהעונה מתקדמת אפשר לראות את הקושי של גודס הצעיר וחסר הניסיון בחלוקת הכוחות של הסגל שלו. במשחק הראשון בטורקיה לא קרה משהו שונה. לעניין הזה יש מחיר ככל שהעונה מתקדמת והרגליים מתעייפות, בטח בקבוצה שנחשבת בין המבוגרות ביורוליג (גיל ממוצע 29.4 מבין השחקנים שמשחקים). הנה דוגמה: בכל חמשת המשחקים האחרונים ביורוליג בחודש האחרון (פנרבחצ'ה, אלבה, גלטסראי, ריאל, ז'לגיריס) מכבי דעכה התקפית במחצית השנייה, תוצר של שחיקה בסגל - בכולם היא קלעה פחות לעומת המחצית הראשונה. היא נפלה בהם מ-41.8 נקודות במחצית הראשונה ל-34 במחצית השנייה. ביום שלישי באיסטנבול ההבדלים היו הקיצוניים ביותר - מ-42 נק' בראשונה, ל-30 בשנייה.
אצל אוברדוביץ', שכבר היה בכל הסרטים בעולם, המצב הוא הפוך. וגם במשחק הראשון זה לא היה אחרת. גם כשהכסף על השולחן והחשיבות של משחק 1 בסדרה ידועה וברורה הוא ממשיך לנהל מערך של חלוקת כוחות ואנרגיה 40 דקות שמשתלם לו בזמן שהיריבות מותשות, והוא עשוי להשתלם לו גם בהמשך הסדרה. בפועל זה נראה ככה: להבדיל ממכבי, בחמשת משחקי היורוליג האחרונים של פנרבחצ'ה - בארבעה מתוכם הטורקים קלעו יותר במחצית השנייה לעומת הראשונה. במשחק אחד (מול מלאגה) הם נתנו מנה שווה של נקודות בשתי המחציות. בזמן שמכבי דועכת, הם עולים מ-37.8 נק' במחצית הראשונה ל-45.2 בשנייה.
מה יהיה הלאה? הקלישאות הרגילות: לסדרות יש דינמיקה מיוחדת משלהן. משחק מספר 2 מתחיל מ-0-0. הכל נכון. הבעיה היא שהגוף זוכר הכל. בהתחשב בהימור (הגרוע בדיעבד) של גודס על הרגליים הגמורות גם ככה של השחקנים שלו, יש סיכוי שהערב הוא ישלם מחיר כבד מאוד על המרתון שנפתח בספרינט.