בנימין נתניהו / צילום: רויטרס
בנימין נתניהו מתכנן לחזור להיות רפורמטור כלכלי מוביל: באמצעות כמה צוותי עבודה הוא מגבש רשימת רפורמות מבניות - ותיקות, מחודשות או חדשות - שיוצגו בפני השותפים הקואליציונים ויהיו חלק מבסיס ההסכמים. כמה מהרעיונות כבר עלו בדיוני המשא-ומתן, חלקם מופצים בין גורמים בממשלה ומחוצה לה, רק באישור נתניהו, לצורך בקרה ושמיעת דעות.
רעיונות שונים או חלקים מהם כבר מצאו את דרכם לתקשורת, אך לא ברור אם מדובר בתוכניות אמיתיות שנתניהו אכן מתכוון אליהן או או המצאות של בעלי עניין שרוצים להסיט את תשומת לבו או אפילו מניפולציות פוליטיות, מעין "עיזים" שנועדו לצורכי מו"מ עם ראשי רשימות ושרים פוטנציאלים מכל המפלגות, שרואים עצמם מובילי שינויים.
נתניהו, שבימיו כשר אוצר הוערך ואף העריך את עצמו כבונה הכלכלה החדשה, התחרותית, המערבית, מצא את עצמו בשתי הקדנציות האחרונות נגרר אחר שרים ממפלגתו וממפלגות אחרות שנגסו בהילה שהייתה לו וייחס לעצמו.
מערכת הבחירות האחרונה הוכיחה גם לו שהציבור, כולל תומכיו, רואים בו איש שאפשר לסמוך עליו בענייני ביטחון אבל בהחלט לא מי שיכול להוביל מהלכים לייצוב מחירי הדירות והתחלת הורדתם, לטיפול ביוקר המחיה, להגברת התחרות, לצמצום רגולציה, למעבר לשירות ציבורי יעיל שגם נותן שירות ראוי לאזרחים ועוד. את הרושם הזה בדיוק הוא רוצה כעת לתקן.
1. צמצום מספר הרגולטורים
צמצום מספר הרגולטורים כאמצעי לצמצום רגולציה פרוצדורלית מכבידה ומיותרת, והאחדת מערכות ממשלתיות המטפלות בתחומים מרכזיים במשק - זהו נושא מוביל במדיניות הכלכלית שמגבש ראש הממשלה. כמה עניינים חדשים עומדים על הפרק: ביטול רשות החברות הממשלתיות, פיזור מושכל של סמכויותיה ותפקידה והגברת השקיפות, הדיווח והפיקוח; האחדה בין גופים רגולטוריים העוסקים באנרגיה, וקודם כול, בדחיפות עליונה ומיד עם הקמת הממשלה, ריכוז כלל הגופים העוסקים בענייני הגז הטבעי.
זהו נושא קריטי ש"תקוע" כבר חודשים ארוכים. המטרה היא להביא לשחרור חסמים בשלב מוקדם לצורך האצת פריסת הגז לשימושים בתעשייה ואחרי כן גם לצורך פעילויות נוספות במשק ואפילו בתחבורה. מטרת העל - הורדת מחירים כוללת. כמו כן, ככל הנראה מתגבשת גם עמדה להקמת רשות תקשורת.
2. פירוק רשות החברות
הרעיון, ששב ועולה מדי כמה שנים, גם על ידי נתניהו עצמו, חוזר, והפעם בפירוט. רשות החברות, שפעם הייתה גוף פעיל שעסק בהפרטת חברות ממשלתיות עסקיות, הפכה עם השנים לגורם ביורוקרטי, אדמיניסטרטיבי, שהליכי הבקרה המונעת שלו (יש לבקש אישור מראש לכל פעולה) מכבידים על הפעילות, מייקרים אותה ומתישים את הציבור. יותר מזה, בשנים האחרונות, בחסות הטענה שיש להוציא מידי השרים, שהם בעלי אינטרס פוליטי, את כל מינויי הדירקטורים - החלה הרשות למנות בעצמה את הדירקטורים לחברות הממשלתיות.
כל זה קורה בזמן שרוב החברות הממשלתיות אינן משביחות עם השנים, חלקן אפילו מידרדרות וגוררות התחייבויות כבדות של הקופה הציבורית. במקביל, המעשים השליליים, הבזבזניים והכוחניים בחברות, בהנהלות ובוועדי העובדים המחזיקים בכוח רב, גם הם לא רק שאינם משתנים עם השנים, הם אפילו מחריפים. זה אומר שגם מקטע הפיקוח של הרשות כשל.
הרעיון המתגבש כולל חלקים מרעיונות קודמים לפירוק הרשות: החברות הממשלתיות כולן יועברו לפיקוח הרשות לניירות ערך ויוכפפו להוראות חוק ניירות ערך. כלומר, קביעת ממשל תאגידי וחובת גילוי נאות יהיו בפיקוח הרשות. לחברות הממשלתיות יצורפו גם התאגידים הסטטוטוריים, שאין עליהם בדרך כלל פיקוח אמיתי. כמה וכמה ועדות כבר ישבו, וזה כמה שנים שוכבת הצעת חוק שתסדיר את הפיקוח עליהן ואת חובות השקיפות הציבורית שלהן, אבל רשימת המתנגדים מכריעה אותה בכל פעם מחדש. התכנית של נתניהו היא שגם התאגידים הסטטוטוריים, כלומר הרשויות למיניהן, ייכנסו תחת עולה ופיקוחה של הרשות לניירות ערך.
לעניין הרפורמות - אותם שינויים במבנה המשק המכוונים לייעל, להוזיל ולהביא לתחרות, שצריכים לבוא לפני הליכי שינוי במונופולים ממשלתיים ובחברות ממשלתיות - אלה יוכפפו לאגף התקציבים באוצר. גם היום האגף אחראי לרפורמות, אך זה שנים שהוא לא הוביל משהו דומה לזה.
ההפרטות - בתקווה ובכוונה שעוד יהיו - יוכפפו לאגף החשב הכללי באוצר, כגוף האחראי על נכסי המדינה וגם היום יושבים נציגיו בוועדות המכרזים כשמגיעה הפרטה כלשהי.
מדינה, כבעלת השליטה בחברות ובתאגידים, תשמור לעצמה את קביעת חוקי הממשל התאגידי, ובכלל זה כללי ענישת גורמי ניהול על מעשים בעיתיים (אין מדובר במעשים פליליים אלא בבעיות ניהוליות). הענישה לא תהיה בקנסות מינהליים - שכן החברה היא של הציבור והציבור לא אמור לשלם על הטעויות של המנהלים מטעמו - אלא קנסות אישיים של כל דרגי ההנהלה והדירקטוריון, בטווחי ההשתכרות שלהם, הרחקה ופיטורים.
מינויי היו"ר ומינוי המנכ"ל בגוף הממשלתי, התאגיד או החברה יתבצע באמצעות ועדת איתור שימנה השר הממונה, בראשות מנכ"ל המשרד, נציגי האוצר ומשרד המשפטים ונציגי ציבור.
3. האחדת הטיפול בגז
הנה כמה מהגופים שיש להם מה לומר, להורות, לצוות, לאשר, לשלול או להקשות בענייני הגז הטבעי: מועצת הנפט, האחראית על הנפט וקידוחי הגז, הממונה על הגז ברשות הגז, רשות החשמל שהתשומה העיקרית שלה הוא הגז ולכן מתערבת גם היא, רשות המים המונעת גם היא בחשמל וגז, הממונה על ההגבלים העסקיים, ראש אגף תקציבים, ומועצות התכנון והבנייה והמשרד להגנת הסביבה שאמורים לטפל בצינור הגז. וזה בלי להביא בחשבון כמה חברות ממשלתיות ולא מעט פקידים נוספים המייצרים חוסר ודאות.
התוצאה ידועה ובעייתית: סחבת רב-שנתית בפריסת הגז הטבעי ברחבי הארץ והרחבת השימוש בו ועצירה מוחלטת של כל חיפושי הגז. הרעיון החדש מדבר על ביטול גופי רגולציה ופקידות ממכלול המשרדים והאחדת כל הטיפול, ההסדרה והפיקוח ברשות אחת.
4. הקמת רשות תקשורת
רשות התקשורת, שככל הנראה גם בה מדובר כבר שנים רבות, תפעל על פי התוכנית המתגבשת תחת מועצת תקשורת שחבריה ימונו על ידי הממשלה. היא תפעל לקידום התחרות, תיתן היתרי פעולה, תפקח ובעיקרון תקדם את טובת הציבור.