השופט רם רמי כהן / צילום: איל יצהר
בינואר 2013 קיבל בית הדין הארצי לעבודה את פסק הדין החשוב ביותר בתחום יחסי העבודה הקיבוציים בשנים האחרונות, כשקבע כי למעסיק אסור להביע עמדה בעניין התאגדות ראשונית של עובדיו בכל צורה שהיא. פסק הדין התקבל בעקבות ערעור שהגישה ההסתדרות נגד הנהלת חברת פלאפון, שניסתה לדכא בכוח התארגנות ראשונית של עובדי החברה, והוא נחשב כהישג גדול להסתדרות במאבקה למימוש זכות ההתארגנות של עובדים. בהמשך סמכו גם שופטי בג"ץ על ההחלטה וקבעו ביולי 2014 כי בית הדין הארצי קיבל "פסק דין יסודי ומעמיק, אשר לא הותיר אבן לא הפוכה, נדרש לזכויות הרלוונטיות וערך ביניהן איזון, בראי המאפיינים הייחודיים של סביבת העבודה".
מי שמותח ביקורת מנומסת, אך חריפה, על פסק הדין המונומונטלי הוא, למרבה ההפתעה, נשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, השופט רם (רמי) כהן, שיוצא בימים אלה לגמלאות.
בראיון פרישה בלעדי ל"גלובס" מביע כהן עמדה שהיא שונה במידה רבה מהעמדה שהביעו שופטי הערכאה העליונה במערכת בתי הדין לעבודה ובמערכת בתי המשפט בכלל, שבתוכן הוא פעל שנים ארוכות.
"ברגע שתגיד למעסיק: 'אתה לא יכול להביע דעה בשום דבר', אז הפרת את האיזון הרצוי ביחסי עבודה", אומר כהן. "אם מותר לעובדים להתארגן ולקבל ייעוץ מארגוני עובדים וכו', מדוע שלמעביד לא יהיה מותר להגיד את דברו? אתה רוצה, תבקר את האופן שבו אמר את הדברים - אבל מדוע לאסור עליהם באופן גורף?".
יתרה מכך, לדברי כהן, התוצאה של פסק דין פלאפון, שנועדה להטיב עם העובדים, עלולה להיות חרב פיפיות ולהיות "גרועה מאוד" למעמד העובדים. "מה שיקרה בסופו של דבר (בעקבות פסק דין פלאפון - ח'מ') זה שהמעסיקים בישראל ילכו יותר ויותר למיקור חוץ", הוא מזהיר. "מה יותר פשוט לחברה סלולרית שחוששת מהתארגנות מאשר לקחת מוקדנים ולשים אותם בהודו שיענו לכל הפניות? את מיקור החוץ יעשו גם פה בארץ, ואז גרמנו לעוד עובדי קבלן".
כהן תמיד היה ידוע כשופט בעל עמדה עצמאית, אבל העובדה שעם פרישתו הוא משוחרר מלחצי המערכת, מאפשרת לו כנראה לדבר באופן כה חופשי, והוא ממשיך ורומז כי בית הדין הארצי ובית המשפט העליון שכחו בפסק דין פלאפון את הצד של המעסיק, וכאמור הלכו רחוק מדי לכיוון העובדים וארגוני העובדים.
"אני לא חושב שניתן להתעלם מכמה עובדות בסיסיות: בעל המפעל הוא בעל המפעל. הוא משקיע את הכספים, הוא לוקח את הסיכונים שזה לא יצליח, ואם יקרה משהו בסופו של יום, אז הכול נופל על הכתפיים שלו".
"מצד שני", הוא אומר, "צריך לתת לעובדים את מקומם הנכון, ובעובדים לא מאורגנים אפשר לפגוע ביתר קלות, ואנחנו גם עדים לכך שזה קורה".
- אז מה הפתרון?
"גם כאן, כמו בכל דבר אחר, צריך למצוא את האיזון הנכון והמידתי. אחת השיטות הכי חשובות במשפט כדי לאבחן בין משהו שהוא חוקתי למשהו שהוא אינו חוקתי, הוא מבחן המידתיות. אם אני מדבר על מבחן המידתיות, אז אני רוצה לתת לעובדים את האפשרות להתארגן התארגנות ראשונית, אבל לטעמי כשאתה הולך רחוק מדי עם זה, אחת התוצאות זה יכול להיות שלא רק שלא ישיג את המטרה שלו, אלא, כאמור, ישיג את המטרה ההפוכה שלו".
"לעתים חרב ולא מגן"
זה הזמן לערוך גילוי נאות ולספר כי החתום מטה עבד בעבר במשך כשנתיים כעוזר משפטי בלשכתו של כהן. עם זאת, במרבית התקופה עבדתי דווקא עם שופטים אחרים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
כהן הוא איש חביב ובעל ידע עצום, אבל הוא אינו 'סחבק' ואינו אדם שפשוט לפענח. קולו מאנפף קמעה, דיבורו רך ושקט, ומשפטיו ארוכים ובעלי אפשרויות תחביריות רבות, עד שקשה לעתים להבין את המסר שהוא מנסה להעביר. שפתו החכמה אך מפותלת תמיד הזכירה לי במשהו את התחביר שבו השתמש הסופר יעקב שבתאי ז"ל בספר הקנוני, "זיכרון דברים".
כהן גדל בירושלים ולאחר שירות בצה"ל למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בבירה. בשנים 1975-1990 הוא עבד כעורך דין בלשכה המשפטית במשרד העבודה והרווחה במגוון תפקידים, ביניהם מנהל מדור חוקה וסגן היועץ המשפטי לענייני חקיקה. לפני כ-25 שנה, ביולי 1990, הוא מונה לכהונת שופט בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, ומאוגוסט 1999 כיהן כנשיא בית הדין.
נער היה כהן וגם בגר, ולאורך השנים הוא ראה לנגד עיניו שינויים רבים והתפתחויות בעולם יחסי העבודה בארץ. למשל, את הירידה בכוחם של ארגוני העובדים שנמשכה שנים, ואת ההתעוררות המחודשת שלהם שבאה בשנים האחרונות, בין היתר על רקע המחאה החברתית של 2011. אחד התוצרים של ההתעוררות הזו, מלבד פסק דין פלאפון, הוא ריבוי ארגוני העובדים שמתחרים על לב העובדים.
"פעם היה רק ארגון עובדים אחד - ההסתדרות", מזכיר כהן. "היום אנחנו נדרשים לפסוק מיהו ארגון העובדים היציג במקום עבודה מסוים, ולעתים השימוש בארגון בעובדים הוא כחרב ולא כמגן".
כדוגמה לבעייתיות הזו מביא כהן את המקרה של עובדי רכבת ישראל. ב-2012 הדיחה ההסתדרות את ועד עובדי הרכבת בראשות גילה אדרעי ומינתה ועד פעולה חדש. במקביל ביקש הוועד להתארגן במסגרת הארגון המתחרה, "כוח לעובדים". אדרעי הסבירה באותם הימים את המהלך. "גדלנו על הפנקס האדום, וההסתדרות הייתה לנו לבית", אמרה אדרעי, "עד שהבנו שההסתדרות בגדה בנו. ההסתדרות רוצה ועד של בובות, והעובדים רוצים אותנו".
"בית הדין הארצי קבע כי הארגון החדש של הרכבת אינו יציג, מכיוון שההסתדרות היא הארגון היציג עד תום תוקפו של ההסכם הקיבוצי", מזכיר כהן את המשך תולדות המאבק ברכבת. "בסופו של דבר, להיות חבר בארגון עובדים זה עולה הרבה מאוד כסף, ולכן יש לצפות שיהיה טיפול בזכויות העובדים. אם הארגון לא מטפל, אז יש בעיה. ארגון עובדים זו ברכה, אבל ברגע שארגון עובדים לא מבצע את תפקידו - זו צרה".
- איך מזהים את הצרה הזו?
"חוק התובענות הייצוגיות אינו מאפשר הגשת תביעה כשיש ארגון עובדים מייצג. כשמאשרים בכל זאת להגיש ייצוגית, המשמעות היא שהארגון לא מילא את תפקידו. וזה קרה, למשל, בייצוגית שהוגשה בעניין זכויות ותק ופנסיה".
- העדנה בהתארגנויות עובדים היא טובה או רעה?
"טוב שיש עדנה להתארגנויות העובדים, אבל לארגוני העובדים יש לומר: תקיימו את החלק שלכם במשחק".
"למה להפוך עובד לעבריין?"
- האם מעמד העובדים בישראל טוב מאשר בעבר?
"זו שאלה קשה. כאשר היו 3 ארגוני עובדים, וההסתדרות הובילה, רוב העובדים היו מאורגנים, ואולי הייתה דאגה יותר גדולה לזכויותיהם. היום, אני לא יודע. אין לי תשובה סטטיסטית לשאלה הזו. אבל קח, למשל, את חוק העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח-אדם. הדבר הכי חשוב שנקבע בו הוא שאחרי איקס שנים של עבודה, עובד הקבלן מקבל את אותם תנאי עבודה של עובד קבוע. בפועל, זה לא מתקיים, כי יש הסכמים קיבוציים לקבלני כוח-אדם.
"עכשיו, אני שואל - למה? עובדי הקבלן הם רבים. אם תשאל היום מאבטח אם יש מישהו ששומר על הזכויות שלו, תקבל תשובה שלילית. כל עורך דין שעובד באיזשהו משרד, מממנים את הרישיון שלו, אבל מאבטח שמשתכר מעט וחייב לעשות ריענון בירי בכל כמה חודשים, איש לא מממן לו את הדבר".
לאורך השנים דן כהן בכמה מסכסוכי העבודה המפורסמים ביותר במשק. בין היתר, הוא דן עד לאחרונה בסכסוכים בין ועד עובדי חברת החשמל לבין ההנהלה סביב הניסיונות הבלתי נגמרים להעביר בחברה רפורמה. באחד משיאי המאבק אסר כהן על עובדי חברת החשמל לשבש את אספקת החשמל השוטפת, אך איפשר להם לנקוט בצעדי מחאה רבים אחרים, נוכח טענתם כי "המדינה מבצעת הפרטה של משק החשמל במעמד צד אחד".
המאבק בחברת החשמל סביב הרפורמה נמשך כבר שנים, והוא רחוק מלהסתיים. לדברי כהן, עד כה מילא בית הדין לעבודה תפקיד חשוב בשמירה על יציבות משק החשמל בארץ. "עם כל הרעש והצלצולים שהם נכונים ומקומיים, במבחן התוצאה, אם משווים את שנת 2000 למשל לשנת 2015, אז יש שינוי דרמטי במצב של יצור החשמל בישראל. יש היום תחנות כוח שמספקות חשמל, וכל הדבר הזה קרה בלי שממש בפועל היה משבר. אף אחד לא חווה בישראל הורדת השאלטר ובלי שיתוק בתי-חולים ומקומות חיוניים אחרים".
אחת הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת לאורך השנים בבתי הדין לעבודה נגעה לשאלה, האם הטיפים (תשרים) שעליהם מבססים עשרות אלפי המלצרים במסעדות ובבתי-הקפה את פרנסתם, שייכים למלצר או למסעדה שמעסיקה אותו.
הנושא הגיע עד לבית המשפט העליון, שדן בענייני עבודה רק במקרים חריגים מאוד. הרכב מורחב של 7 שופטי העליון קבע באפריל 2013 כי תשר הניתן למלצר במסעדה ייחשב כהכנסתו ולא כהכנסה של המסעדה המעסיקה אותו.
עם זאת, השופטים נמנעו מלקבוע כי גם דמי תשר, שניתנים למלצר עצמו בלי דרישה מפורשת בחשבון, צריכים להיחשב כתקבול של המסעדה וכהכנסה שלה. באחרית פסק הדין קבעו שופטי העליון כי השינוי צריך להיעשות בחקיקה מפורשת, ולא בפסיקה.
גם כאן יש לכהן ביקורת נוקבת על החלטת העליון. "איפה הדאגה למה שמגיע לעובד? מה מעניין אותו המחוקק?", הוא אומר/תוהה. "כשאני מסתכל בעיניים של העובד, של המלצר, אני יודע שזה פוגע בו, כי אם הוא יקבל דמי אבטלה, אז זה יהיה בגובה שכר מינימום, למרות שהרוויח בפועל הרבה יותר. למה לקבוע שהעובד הוא עצמאי על ה'דלתא (ההפרש)' הזו של הטיפים? למה להפוך כל עובד לעבריין? צריך לקבוע שכל הכסף כולל הטיפים הוא שכר עבודה, על כל המשמעות של זה".
- באיזו דרך?
"אם המלצר מוכיח לי שקיבל 10,000 שקל, אני לא יכול לעצור ולהגיד הרווחת 5,000 שקל, שכר מינימום, וכל היתר לא מעניין אותי. אני לא חושב שצריך לחכות שהמחוקק יפתור את הבעיה. השופט שהעובד מופיע מולו מביט לו בעיניים ואומר: 'אני יכול להוכיח שקיבלתי הרבה יותר משכר מינימום', הוא שצריך לתת מענה".
"ביעילות ובמהירות"
- מהו הישגך הגדול ביותר בקריירה?
"אני חש תחושת הישג לגבי כל תיק, גם גדול וגם קטן, שהתנהל אצלי לאורך השנים והגיע לסיום ולתוצאה ראויה. הישג נוסף הוא מערכתי. אחד הדברים הכי חשובים במערכת של בתי הדין לעבודה ומערכת המשפט בכלל, הוא לעשות את תפקידך ביעילות ובמהירות, ולתת את המוצר שלך הכי מהר שאפשר.
"לתפיסתי, השפיטה לא משמשת כקיר מגן מפני ביקורת על פיגורים בכתיבת פסקי דין. אם תבדוק אחורה את בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, תראה שזהו בית הדין שמבחינת כניסה ויציאה של תיקים הוא היעיל ביותר. זהו האני מאמין שלי, וזהו ההישג הגדול שלי".
דומה שרמי כהן שבר את שיא כל הזמנים בזמן הכהונה כנשיא בית משפט בארץ. אם קיימת החמצה בקריירה השיפוטית והניהולית המפוארת שלו, היא שהוא לא מונה לבית הדין הארצי, הערכאה העליונה במערכת בתי הדין לעבודה. כהן אמנם ישב בארצי במינוי בפועל שנמשך כשנה, אבל לאחר מכן חזר לבית הדין בחיפה ולא קיבל מינוי קבע.
לדברי כהן, במבט לאחור, הוא אינו מצטער על דבר. "דומני שאם תשאל את נשיאי בתי הדין לעבודה, הם יגידו שעשיתי עבודה טובה", הוא אומר. "בעיניי, שפיטה זו לא עבודה אלא שליחות, ואם הייתי יכול להחזיר את הגלגלים 20 שנה לאחור, הייתי חוזר על אותו דבר. עבודת השפיטה נותנת המון סיפוק. זה מרתק. מעולם לא התעייפתי מזה. אם היו נותנים לי עוד 20 שנה להיות שופט - הייתי לוקח אותן בכיף".
"החוק להטרדה מינית הוא הוכחה שלעתים דרושה חקיקה קיצונית כדי לשרש תופעה"
אחד הנושאים הכי "חמים" בתחום יחסי העבודה בישראל הוא תופעת ההטרדות המיניות במקומות העבודה. בחודשים האחרונים עברה צמרת משטרת ישראל טלטלה משמעותית, כאשר שורה של מפקדים בכירים הודחו מתפקידם, בשל חשד שהטרידו מינית שוטרות שהיו כפופות להם. מטבע הדברים, הדבר קיבל ביטוי רב בתקשורת.
השופט רם כהן דווקא מזהיר מהעיסוק התקשורתי המוגבר בנושא. "על כל העניין הזה שנקרא הטרדה מינית צריך מאוד להיזהר מלקרוא עליו בעיתון. לא כל הביטויים והדברים שאתה רואה בעיתונים זה מה שקרה באמת", הוא אומר.
עם זאת, כהן סבור כי החוק למניעת הטרדה מינית, שנכנס לתוקפו לפני כעשור, הביא לשינוי משמעותי חיובי וחשוב באופן הטיפול בבעיה. "אנחנו יודעים היטב שיש הבדל בין חיזור שהוא מותר לבין הטרדה מינית שהיא אסורה. לפני חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית כל זה היה נושא לחיוכים. בצבא ידענו שכמה שיש לך יותר ברזלים על הכתפיים - כך יותר קל לך ויותר מותר לך. ולכן, החוק הזה הוא הוכחה לכך שלפעמים צריך לחוקק חקיקה קיצונית כדי לשרש תופעה שהיא כלל-מערכתית".
ואם כבר מדברים על יחסי משפט ותקשורת, אז כהן מתריע כי לאור המעורבות התקשורתית האינטנסיבית בהליכים משפטיים, הוא רואה לאחרונה יותר ויותר מקרים שבהם סכסוכים גדולים במשק מתנהלים בזירה התקשורתית ולבסוף נפתרים רק בבוררות או בגישור, שהם הליכים אלטרנטיביים וחשאיים.
"אני מופתע מכך שדברים שאני אומר באולם המשפט, מתפרסמים באופן מיידי באתרי החדשות. כולם יושבים באולם - הצדדים, הקלדנית, עורכי הדין, השופט - ודנים בסכסוך גדול, ויושבים כתבים ומפרסמים כל מילה".
- זכות הציבור לדעת.
"נכון. אבל הפרסום מתוך הליכים משפטיים גם מוביל לכך שהיום סכסוכים גדולים במשק מתנהלים באינטרנט ובפייסבוק, ולכך שמנכ"ל של מפעל מאוד מכובד כזה או אחר, מתמודד מול החברה שלו במסע כיפופי ידיים אולטרה-משפטי. זה עלול לגרום להגברת הלהבות בסכסוך, ולכך שהם משמיצים זה את זה בצורה איומה. לכן, היום נדמה לי שאין מנוס לצדדים כאלה מללכת לבוררות או לגישור. אף על-פי שבית משפט יכול לפתור את הסכסוך בצורה יותר טובה ועם כללים יותר טובים".
רם (רמי) כהן
נשיא בית הדין לעבודה בחיפה בדימוס
גיל: 70
ביוגרפיה מקוצרת: בשנת 1962 סיים כהן את לימודיו התיכוניים בבית-ספר התיכון "מעלה" בירושלים. בשנים 1962-1965 שירת בצה"ל ולאחר מכן למד לתואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1971-1974 עבד כעורך דין שכיר ולאחר מכן כתובע וחוקר בנציבות שירות המדינה. בשנים 1975-1990 עבד כעורך דין בלשכה המשפטית במשרד העבודה והרווחה במגוון תפקידים, ביניהם מנהל מדור חוקה וסגן היועץ המשפטי לענייני חקיקה. ביולי 1990 מונה לכהונת שופט בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה. באוגוסט 1999 מונה לכהונת נשיא בית הדין האזורי לעבודה בחיפה. ישב במינוי בפועל בבית הדין הארצי לעבודה.