שמעון פרס/ צלם: peter halmdgyi
שמעון וציון. ציון קינן, מנכ"ל הפועלים, טרח אמש להפיץ פסקה מהחוזה שעליו חתם הבנק עם הנשיא לשעבר, ראש הממשלה לשעבר, השר הזה וההוא לשעבר, ח"כ לשעבר ומי שמוגדר בעולם, בטיפוח צוותו המסור, כ-Elder Statesman. בפסקה בודדת, מהחוזה שנכתב באנגלית, מצוין כי שירותי הייעוץ של פרס בקידום העסקים והאינטרסים של הבנק יתקיימו בשווקים הבינלאומיים כולל בארה"ב. קינן והיו"ר יאיר סרוסי, כמו גם פרס, באמצעות כוחות היחצנות המתוגברים שלהם, מקפידים לציין כי פרס "אינו מתכוון לעסוק בשום עניין הקשור לבנק בישראל - לא חקיקה ולא לובינג". רוצה לומר: שלא יעלה בדעתכם שאקס-פרזידנדט אוף יזראל יהיה "מאכער-על", שתדלן בכיר של הפועלים שישמור, יטפח ויפעיל את מיטב קסמו למען האינטרסים שלו במסדרונות בנק ישראל, הכנסת והאוצר.
פרס בישראל. כל עוד הפועלים הוא פועלים ופרס הוא פרס, שום דבר, בטח לא החוזה הנ"ל, הנחמדות המובנית, התחכום והחריפות הרבה של פרס - לא יכול למנוע ממנו ומהם להפעיל את הקסם הפרסי הוותיק כדי לזרוק פה מילה ושם חיוך, הברקה, הצעה, בדיחה, רעיון זה או אחר, גם בישראל שבבנק המרכזי ובכנסת שלה יושבים כמה מעריצים, ו/או כאלה ששולחים לחמם על פני המים. זה גם לא ימנע ממנו קשר אישי במשרד האוצר, שאת מהלכיו ופרוזדוריו הוא מכיר היטב מימיו כשר אוצר. הרי שם, באוצר, הולך כנראה לשבת שר חדש, משה כחלון, שאולי (בינתיים זה רק אולי) יעז להוביל סדר חדש ביחסי לקוחות-בנקים, ואולי איזושהי תחרות במגזר האזרחים, העצמאיים והעסקים הקטנים. למי מפריע כחלון? קודם כול לבנק הפועלים, הבנק הגדול במדינה, ולבנק לאומי ,הבנק השני הגדול במדינה.
פנטזיה הזויה ששמעון פרס ישדר תמיכה בבנק הפועלים, והמפקחת המועדפת על הבנקים, חדווה בר, מנהלת הסיכונים הראשית של לאומי, תבין את ייסורי בנק לאומי - ובא לציון גואל. אבל זה הרי לא יכול לקרות, נכון?
פרס בארצות הברית. חשיפה ראשונה של קשרי פרס, קינן, סרוסי, שרי אריסון, בעלת השליטה שהולכת לקבל בקרוב דיווידנד נאה, התקיימה לפני יומיים (א') בהודעה צנועה, קצרה וחמקמקה במידה. תחת הכותרת "בנק הפועלים מציין 40 שנה לפעילותו בארצות הברית" דווח על אירוע שהבנק יקיים "למאות מלקוחותיו בארה"ב", במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק. אורחי הכבוד יהיו שמעון פרס, הנשיא התשיעי של מדינת ישראל ורודולף, רודי, ג'וליאני, שכיהן שתי קדנציות כראש עיריית ניו יורק. עוד הוסיף הבנק כי אנשי עסקים וראשי הארגונים היהודיים בארה"ב הודיעו על כוונתם להשתתף. יופי של יומולדת, עם שתי אטרקציות אנושיות. ג'וליאני, 71, הוא איש המפלגה הרפובליקנית, פעם התובע הכללי במדינת ניו יורק דרום וראש עיר שבתקופתו ירדה הפשיעה בניו יורק ב-57%, הוא מהחבר'ה האמריקאים הידועים, המוערכים והמקושרים במערכות השלטון והאכיפה. ופרס, 92, הוא לא סתם אורח מכובד. אט אט התברר (נחשף אתמול אחר הצהריים באתר דה-מרקר) שפרס חתום על חוזה עם הפועלים. שתמורת 30,000 דולר בחודש (עם או בלי הוצאות? לא ברור, בעיקר שידוע כי פרס מחבב מלונות הולמים למעמדו הרם) יפעל לקידום האינטרסים של הפועלים, בעיקר בארצות הברית.
פרס, ציון, יאיר והמזל. לגמרי במקרה, במזל, ב"פוקס", נופל אירוע הפועלים בעיצומה של תקופה שבה מקיימות מערכות האכיפה הפיננסיות בארה"ב חקירה על פעילות הפועלים, בשאלה שעלולה אולי להתפתח לעניין פלילי כבד: האם הפועלים, כמו אחיו לוותק, לפריסה ולרעבתנות, לאומי, שאחרי 4 שנות חקירה נמצא אשם בפלילים ונחתם עמו הסדר לתשלום 400 מיליון דולר, הפעיל גם הוא רשת סיוע אקטיבי ללקוחות אמריקאים להעלים הכנסות ולא לשלם מסים כנדרש. בארה"ב, כידוע (שלא כמו אתם יודעים איפה, שם מורחים את הענינים הללו) זהו נושא כבד וקשוח במיוחד. האם ייתכן ששני הבכירים לשעבר, המאכערים הבינלאומיים דהיום, פרס וג'וליאני, הקרובים לפועלים, גם ישוחחו פה ושם, יחייכו, יבררו או יעבירו רעיון כלשהו בענייני חקירה, כיוונים והתפתחויות? אין סיכוי. לא ייתכן.