פרנקפורט / צילום: רויטרס
פרנקפורט לא נכנעה לטרנד השימור, אשר מקפיא מבנים כדי שיעטרו את סביבתם תוך שהם מספרים על סגנון ועל פאר העבר. פרנקפורט העזה להתחדש, היא בנתה וממשיכה לבנות שכונות מגורים בבנייה מודרנית ומגדלי משרדים, גם בלב העיר העתיקה. בזכות גישה תכנונית אמיצה זו ניצל מרכז העיר שלה מגורל השיתוק והניתוק שאליו נופלות מרכזי ערים עתיקים בערים אירופיות ובהן אמסטרדם, פריז, וינה, האג, ברצלונה, ציריך ועוד.
אלה משותקים, כי אין בהם בנייה חדשה, ומנותקים, כי עוצר הפיתוח גורם לקרקע להתייקר כל כך עד שהם הופכים למובלעות תיירים - הדיור מופקע לטובת מלונאות (רשמית ובלתי רשמית בסגנון השכרת חדרים) ושטחי המסחר נכבשים בידי רשתות ותאגידים, שרק הם יכולים לעמוד בתעריפי השכירות הגואים.
ההבדל התכנוני בין פרנקפורט לאחיותיה, מתבטא גם בתשתיות התנועה: גם בה יש "אזורי הליכה" שטבעם לנתק מחיי היום-יום של העיר, אבל המרכז שלה מרושת בדרכים שעוברת בהם תנועה ממונעת שמחברת לאזורים אחרים בעיר.
פרנקפורט דומה לסיטי של לונדון, שגם הוא מערבב ישן וחדש, ואולי לא מקרה ששתיהן ערים עתירות פעילות בנקאות ופיננסים. העושר מרים מגדלים, ובפרנקפורט נבנו קרוב ל-400 עד היום, יותר מאשר בכל עיר אחרת באירופה. הצרה היא שבדרך לגובה שכחו מתכנניה את הרצפה.
במגדלי המשרדים אין דבר בקומת הקרקע זולת כניסה לחניונים, אם הם ליד גן - הוא ריק בגלל שאין סביבו שטחי מסחר, ואם הוא נטוע ברחבה - היא מהסוג השומם מאותה סיבה. בתי המגורים, גם אלה שליד נהר המיין שעובר בעיר, מפנים גדרות גבוהות אליו ולפארק שלאורכו, ולאורך הפארק עובר כביש בקצב אוטוסטרדה.
"בנייה לגובה מולידה צפיפות שמחייבת תשתית טובה של תחבורת המונים", אומר שר האוצר של העיר, ולכך דואגים בפרנקפורט. אבל הצפיפות יכולה להפוך ממשאב למטרד, אם אין לה מרחב ציבורי מטופל ונעים להתקיים בו. מגדלים וסביבם שממה, גדרות שמקיפות חצר ורחובות ארוכים שאין בהם דבר מלבד תנועת מכוניות, אינם הדרך לקדם עיר.