אד מיליבנד דיוויד קמרון / צילום: רויטרס
המסורת הפוליטית הבריטית היא בינארית בצבעיה: הלייבור אדום והשמרנים כחול. אבל הבחירות הכלליות שיתקיימו ב-7 במאי (יום ה' הבא) הן קליידוסקופ, מפני שצהוב, כתום, ירוק וסגול נוספו לתערובת. התוצאה היא ההתמודדות הבלתי צפויה ביותר בימי חיינו.
סקרי דעת הקהל הם סטטיים זה שבועות, ומראים שהשמרנים והלייבור תקועים על כ-33% מהקולות. לכן, הדרמה האמיתית תתרחש כנראה אחרי 10 בלילה עם נעילת הקלפיות, כאשר דיוויד קמרון, ראש הממשלה השמרן, ויריבו מהלייבור אד מיליבנד, ינסו להניח את ידיהם על השלטון.
בסוכנויות ההימורים, קמרון נחשב למועמד שיזכה במרב המושבים בפרלמנט, אבל הוא לא צפוי לזכות ברוב מוחלט. מיליבנד נחשב לבעל הסיכויים העדיפים להיות ראש הממשלה הבא.
"אני נלחם על רוב - זה אפשרי", אמר קמרון ל"פייננשל טיימס" בתחילת הקמפיין. אבל הסקרים מראים שזה לא צפוי: גם הוא וגם מיליבנד יזדקקו כנראה לתמיכת מפלגות אחרות. המקח וממכר ייפתח ב-8 במאי.
האם יוכל מיליבנד לערבב את האדום של הלייבור עם הצהוב של המפלגה הלאומית הסקוטית (SNP), הכתום של הליברל-דמוקרטים בראשות ניק קלג, ואולי גם קצת ירוק, כדי להפוך לראש ממשלה? או שקמרון יוכל לערבב את הכחול שלו עם הכתום של הליברל-דמוקרטים ולהאריך למעשה את הקואליציה הנוכחית, אולי בעזרת קצת סגול של קומץ צירים מהסיעה העצמאית הבריטית (UKIP)?
"כל אחד יכול לדבר עם כל אחד"
"זו היאבקות בסגנון חופשי - כל אחד יכול לדבר עם כל אחד", אומר פיטר רידל מהמכון לממשל. למרות שהמלכה אליזבת צריכה מבחינה פורמלית להטיל על קמרון או על מיליבנד את הרכבת הממשלה, היא לא תעשה זאת עד שהם יתגברו על המתמטיקה.
על פי הסידורים החוקתיים הבריטיים המעורפלים בנושא זה, קמרון יישאר ראש ממשלה כל עוד המקח וממכר הפוליטי יימשך, ויהיה עליו להתפטר רק כאשר יהיה ברור שהוא אינו מסוגל עוד לשלוט ויש לו תחלופה ברורה.
בפרלמנט מפוצל, קמרון יוכל לנסות לרקוח עסקה עם הליברל-דמוקרטים ולקנות את קולותיהם של הפוליטיקאים היוניוניסטים מצפון אירלנד על ידי הצעת יותר כספים למחוזות שלהם - אבל אפילו זה לא יעניק לו אולי את 326 הצירים הדרושים.
בינתיים, מיליבנד יוכל לפעול לקבלת תמיכתם של הליברל-דמוקרטים, אבל התחזיות מראות שמפלגה זו עלולה לאבד מחצית מ-57 המושבים שבהם זכתה ב-2010. בסופו של דבר, יתכן שגם מיליבנד יזדקק להסכם רופף עם הסקוטים הלאומיים הבדלניים, בראשות מנהיגתם, ניקולה סטרג'ן.
עסקה עם מפלגת הסקוטים?
הלייבור יודע שהוא יוכל לשלם מחיר תמורת עסקה עם סטרג'ן, שהייתה הכוכבת של מסע הבחירות הפושר. העיתונות התומכת בשמרנים כינתה אותה "האשה המסוכנת ביותר בבריטניה". SNP דורשת לסיים את הצנע הממשלתי ולזכות ביותר סמכויות לסקוטלנד.
אם קמרון יזכה, נניח, ב-290 מ-650 מושבי הפרלמנט, הוא יוכל לנסות להקים ממשלת מיעוט ולדחוק את מיליבנד לפינה, בידיעה שמנהיג הלייבור ייקח על עצמו סיכון פוליטי אם הוא ייכנס לדאונינג סטריט 10 בעזרת תמיכה של SNP.
הקואליציה של 2010 הורכבה בחמישה ימים, הישג ראוי לציון בהשוואה ל-80 הימים שנדרשו לאנגלה מרקל בגרמניה ב-2013, או ל-140 הימים שנדרשו בבלגיה ב-2014.
הפעם בבריטניה תידרש אלי תקופה ארוכה יותר, אך קמרון ומיליבנד יהיו תחת לחץ לסיים הכול עד 27 במאי, המועד שבו אמורה המלכה לפתוח רשמית את הפרלמנט החדש. אם שניהם לא יוכלו לגייס תמיכה לתוכניות החקיקה שלהם עד אותו יום, בחירות חוזרות בסתיו יהיו כמעט בלתי נמנעות.
תוצאות הבחירות לא ברורות אבל גם לא חשובות
בריטניה מצויה בעיצומה של מערכת בחירות כלליות, וזה לא חידוש גדול. הבחירות הכלליות הראשונות בממלכה המאוחדת התרחשו ב-1708, אחרי האיחוד בין אנגליה לסקוטלנד, ולאנגליה היה פרלמנט מהמאה ה-13. מאז מלחמת העולם השנייה, רק לניצחון של הלייבור ב-1945 ושל השמרנים ב-1979 היו השלכות ארוכות טווח. האם בחו"ל צריכים לחשוש ממה שקורה בפוליטיקה הבריטית? לא כל כך, לדעתי.
אין ספק שהפעם קשה לנבא את התוצאות. לפי אחד הניתוחים, התמיכה בשתי המפלגות הגדולות צפויה להיות דומה, וחלקן המשותף בפרלמנט יהיה נמוך מ-68%. בנוסף, בשיטת הבחירות של המנצח לוקח הכול במחוז שלו, הריכוז הגיאוגרפי של הבוחרים חשוב מאוד למפלגות הקטנות. למרות שהיא צפויה לזכות בפחות מ-4% מסך הקולות בבריטניה, המפלגה הלאומית הסקוטית עשויה לזכות ביותר מ-40 מושבים בפרלמנט. הליברל-דמוקרטים עשויים לזכות בפי ארבעה יותר קולות ברמה הארצית, אבל בפחות מ-20 מושבים בפרלמנט.
התוצאה היא שהאופי והכוח של כל ממשלה חדשה אינם ניתנים לחיזוי. לפי שעה יתכן שגם לשמרנים וגם ללייבור יחסרו יותר מ-40 מושבים לרוב מוחלט בפרלמנט. אם כך יהיה, קואליציות עם הליברל-דמוקרטים המקובלים לא יספיקו ליצירת רוב. כך עולות האפשרויות של ממשלת מיעוט של אחת המפלגות הגדולות, ממשלת מיעוט עם קואליציה, קואליציות של יותר משתי מפלגות או בחירות חוזרות. בריטניה תהפוך לבלתי יציבה מבחינה פוליטית כפי שהיתה צרפת בימי הרפובליקה הרביעית (1946-1958).
השאלה שעולה היא אם (ואיך) כל ממשלה חדשה תספק קונסולידציה תקציבית נוספת. המפלגות העיקריות מסכימות שהתקציב הנוכחי המותאם למחזוריות הכלכלית צריך להיות מאוזן. חילוקי הדעות הם בשאלה אם התקציב הכולל צריך להיות בעודף, ועל האיזון בין קיצוצי הוצאה להעלאות מס. ההבדלים הללו נוגעים לאנשים שחיים בתחומי בריטניה, אבל לא צריך להפריז בחשיבות שלהם.
המשרד לאחריות תקציבית צופה גיוס הון ממשלתי נטו של 4% בלבד מהתמ"ג ב-2015-2016. ממשלת בריטניה מסוגלת גם ללוות בריבית זולה חריגה. הנתונים הללו רחוקים מלהיות נתוני משבר. בתקציב האחרון שלו, שר האוצר ג'ורג' אוסבורן הבטיח שההוצאה הציבורית תגיע לרמתה הנמוכה ביותר במונחי תמ"ג מאז תום מלחמת העולם. זה אמנם לא צפוי לקרות, אך הוצאה גבוהה יותר לא צריכה לחולל משבר אם המסים יותאמו אליה.
הפילוסופיות הכלכליות של הלייבור והשמרנים מנוגדות, אך אף אחת מהן לא צפויה לשלוט לבדה. בנוסף, לא צריך להגזים בהבדלים הללו. יחסית לעבר, כאשר הלייבור היה מחויב להלאמות, הפערים בפילוסופיה הכלכלית הם מזעריים. כל המפלגות העיקריות תומכות בכלכלת שוק ובגלובליזציה, מה שמגביל מאוד את המדיניות שהן יכולות לנקוט. היוצאת מהכלל היא מפלגת העצמאות שמתנגדת להגירה ולאיחוד האירופי, אבל מפלגה זו לא תהיה בשלטון.
באופן דומה, מדיניות החוץ של בריטניה לא צפויה להשתנות מאוד בעקבות הבחירות. למדינה אין המשאבים וגם לא הרצון למלא עוד את תפקיד סגנית השריף ארה"ב בעולם.
היכן יכולות תוצאות הבחירות לשנות במשהו? ראשית, הממשלה הבאה צפויה להיות חלשה מאוד. בימים רגילים זה לא ישנה כנראה, אך זה יהיה חשוב במשבר. שנית, אם השמרנים יחזרו לשלטון, משאל עם על חברות בריטניה באיחוד האירופי יהיה תרחיש סביר. מצד שני, לא סביר שבריטניה תצביע על פרישה מהאיחוד: הנהגות המפלגות העיקריות והממסד העסקי יטיפו לטובת הישארות. הציבור הבריטי הוא שמרן עקבי (במובן הזהיר, לא המפלגתי), וזה לא צפוי להשתנות בקרוב.
לבסוף, המתחים החוקתיים צפויים להתחדד. אחד הנושאים עשוי להיות שיטת הבחירות הבלתי הוגנת. בעיה גדולה יותר עלולה להתעורר במקרה של ממשלת לייבור בתמיכת הלאומנים הסקוטים. הפעם האחרונה שבה מפלגה לאומנית החזיקה במספר גדול של מושבים בפרלמנט הבריטי הייתה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עם האירים. זה הסתיים כאשר נולדה הרפובליקה האירית. היחסים בין אנגליה לסקוטלנד טובים יותר, אבל תביעות מפלגת SNP ליותר אוטונומיה לסקוטלנד, ביחד עם הרתיעה האנגלית מפני קול סקוטי בממשלה, צפויים להחריף את המתחים. הסיכון של פילוג נשאר ריאלי, למרות שהסקוטים יגלו שבמחירי הנפט הנוכחיים, עצמאות תקציבית תהיה עבורם הלם גדול.
בסך הכול, המצב הפוליטי בבריטניה הוא נושא מרתק. ערש הפוליטיקה משתנה. הבית מתנדנד, אבל הוא לא יקרוס.
כמה דברים על דיוויד קמרון, מנהיג השמרנים
1. נולד בלונדון ב-1966 לאביו דונלד, ברוקר בבורסה, ולאמו מרי פלר, שופטת בדימוס. באמצעות סבתו מצד אביו, אניד אגנס מוד לויטה, קמרון הוא צאצא ישיר של המלך וויליאם הרביעי מפילגשו דורותיאה ג'ורדן.
2. השכלה - סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוקספורד.
3. במהלך שהותו באוקספורד השתייך למועדון הסטודנטים היוקרתי בולינגדון, שחבריו נוהגים להיפגש לסעודות ודיונים, והידוע במנהגי השתייה המוזרים שלו, שכוללים התנהגות פרועה וגרימת נזק לרכוש.
4. מצב משפחתי - נשוי לסמנתה. השניים התחתנו ב-1 ביוני 1996, חמש שנים לפני מינויו של קמרון לראש ממשלה. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים: איוון (שסבל ממום נדיר ונפטר בגיל 6), שתי בנות ששמותיהן ננסי גוון ופלורנס רוז, ובן נוסף בשם ארתור אלוון. כשנולד בנו השני, קמרון לקח חופשת לידה, והחלטתו זכתה לסיקור תקשורתי נרחב.
5. תחביבים: נמנה עם אוהדי מועדון הכדורגל אסטון וילה, אך הביע אהדה גם לווסטהאם, ובמסיבת עיתונאים שהתקיימה לאחרונה התלוצץ שהוא מעדיף שאנשים יתמכו בווסטהאם מאשר במנצ'סטר יונייטד. הוא גם חובב קריקט נלהב. לפני שהתמנה לראשות הממשלה, נהג לנסוע לעבודה באופניים.
6. הון עצמי: עושרו נאמד ב-3.2 מיליון ליש"ט, אך סכום זה אינו כולל ירושות בסך 1 מיליון ליש"ט שהוא צפוי לקבל מצד אביו ומצד אמו.
7. יחס לישראל: בנאום שנשא באנקרה ביולי 2010, מתח קמרון ביקורת על ישראל בגין תקיפת המשט הטורקי לעזה. בסוף מאי 2011 הסיר את שמו מרשימת התומכים הבכירים של הקרן הקיימת לישראל. למרות זאת, קמרון הוא ככל הנראה התומך הבולט ביותר של ישראל בקרב ראשי הממשלה הבריטים בדור האחרון. בנאום שנשא ב-2011 אמר: "לפניכם ראש ממשלה שמחויבותו ונחישותו לפעול למען השלום בישראל עמוקות ואיתנות. בריטניה תמשיך לקדם את השלום, אבל תמיד תעמוד לצד ישראל במאבקה נגד חורשי רעתה".
כמה דברים על אד מיליבנד, מנהיג הלייבור
1. נולד בלונדון ב-1969, צעיר בניהם של זוג מהגרים. אמו, מריון קוזק, היא יהודייה ממוצא פולני ששרדה את השואה הודות לסיועם של פולנים. אביו, ראלף מיליבנד, יליד בלגיה ממוצא יהודי פולני, היה איש אקדמיה מרקסיסטי שנמלט עם אביו לאנגליה במלחמת העולם השנייה.
2. מכיוון שאביו עסק בהוראה במקומות שונים בעולם, התגורר מיליבנד פעמיים בבוסטון, מסצ'וסטס: שנה אחת כשהיה בן שבע, וסמסטר אחד בגיל 12 כשלמד בחטיבת הביניים. מיליבנד זוכר את שהותו בארה"ב כאחת התקופות המאושרות בחייו, והודות להן הפך לאוהד התרבות האמריקאית. הוא נהג לצפות בסדרת הטלוויזיה "דאלאס", והוא עוקב אחר משחקי קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס וקבוצת הפוטבול ניו אינגלנד פטריוטס.
3. השכלה - סיים תואר ראשון בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת אוקספורד, ותואר שני בכלכלה בלונדון סקול אוף אקונומיקס.
4. את דרכו המקצועית החל כעיתונאי בטלוויזיה.
5. מצב משפחתי - נשוי לעורכת הדין ג'סטין ת'ורנטון. השניים נפגשו ב-2002, התארסו במארס 2010 והתחתנו במאי 2011. יש להם שני בנים: דניאל, יליד 2009, וסמואל, יליד 2010.
6. יהדות - הוא מתאר את עצמו כאתאיסט יהודי. לאחר שנישא לת'ורנטון בטקס אזרחי ב-27 במאי 2011, הוא חלק כבוד למורשתו היהודית באמצעות קיום המנהג המסורתי של שבירת כוס בעת הנישואים.
7. הוא מגדיר את עצמו כפמיניסט. במארס 2012 הבטיח לתמוך בנישואים חד-מיניים.
8. יחס לישראל - בנאום שנשא בפני ידידי ישראל במפלגת הלייבור בחודש יוני 2014, אמר מיליבנד כי אם ייבחר לראשות הממשלה יקדם את הידוק היחסים עם ישראל. הוא הביע התנגדות להטלת חרם על מוצרים ישראליים, ואמר כי "יתנגד בתוקף לבידודה של ישראל". עם זאת הוסיף ואמר גם כי כיהודי וכידיד ישראל, הוא חייב למתוח ביקורת על ישראל בעת הצורך.