עיתונות, תקשורת / איור: Shutterstock
עיתונאי הטלוויזיה והעיתונות היומית המודפסת משקיעים בעבודתם יותר מעיתונאים בכלי תקשורת "מיידיים" כמו רדיו או אינטרנט - כך עולה ממחקר מקיף שערך פרופ' צבי רייך מאוניברסיטת בן-גוריון, אשר מתפרסם בכתב-העת הבינלאומי "Journalism Studies".
המחקר בחן את עבודתם של 108 עיתונאים ישראלים ו-860 ידיעות חדשותיות, ומצא כי מאחורי הידיעות החדשותיות המתפרסמות בעיתונות היומית המודפסת ובשידורי החדשות בטלוויזיה עומדת יותר עבודה של הכתב, והיא מורכבת מיותר מקורות מידע ופחות תלות בהם.
על-פי המחקר, "ליתרונות של המיידיות ברדיו ובאינטרנט בישראל יש ביטוי ניכר בסטנדרטים העיתונאיים של המידע המסופק לציבור". נציין כי חדשות "מושקעות" אין משמעותן בהכרח חדשות "איכותיות" יותר.
המחקר, במימון הקרן הלאומית למדע, הוא הראשון מסוגו בעולם, ובוצע באמצעות צוות של 20 עוזרי מחקר מכל האוניברסיטאות בישראל. הוא כלל עיתונאים מהעיתונות היומית כמו "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב"; עיתונות מקוונת כמו וואלה ו-ynet; הטלוויזיה - ערוצים 1, 2 ו-10; ורדיו - קול ישראל וגלי צה"ל.
הכתבים המשתתפים רואיינו במטרה לבחון מהי הדינמיקה ומהם הסטנדרטים העיתונאיים שמסתתרים מאחורי החדשות המסופקות לצרכן התקשורת הישראלי בכל מדיום.
"פסי ייצור נבדלים"
רייך מצא כי למרות ההתמזגויות בעולם התקשורת והמעבר ההמוני - של כל כלי התקשורת - אל הפלטפורמות הדיגיטליות, עדיין יש הבדלים ביניהם. אלה נובעים בעיקר מהאופן שבו הם מפיקים את המידע, בהתבסס על הבהילות שבו הוא צריך לצאת לאור - מיד, או כעבור יום.
באופן טבעי, לרשות גופים כמו עיתונים או רשתות טלוויזיה יש זמן רב יותר להכין אייטמים וכתבות. "כלי המדיה הם לא רק בתי אריזה שונים לתכנים שהושגו באופן דומה", אומר רייך, "אלא פסי ייצור הנבדלים באופן משמעותי זה מזה, באופן שמקרין על התכנים עצמם".
על-פי המחקר, לא פחות מ-79% מהידיעות שמשודרות ברדיו הופקו בתוך שעה או פחות. הדבר נכון גם ל-71% מהידיעות שעולות באתר האינטרנט, לעומת 23% מהידיעות בעיתונות ו-12% מהאייטמים בטלוויזיה.
המחקר קובע, עם זאת, כי המדיום המנותק ביותר מהשטח הוא העיתונות המודפסת, שכתביה עצמם טוענים כי הם נוכחים בשטח רק ב-44% מהידיעות - לעומת כמחצית מכתבי הטלוויזיה שנמצאים ב-82% מהאירועים העיתונאיים אשר עליהם הם מדווחים. בתווך מצויים כתבי הרדיו (58%) והאינטרנט (52%).
מהמחקר עולה כי ידיעה טלוויזיונית ממוצעת מסתמכת על 5.3 מקורות, אחריה הדפוס עם 3.36 מקורות לידיעה, לעומת 2.3 ברדיו ו-2.9 באינטרנט. עיקר המקורות של כתבי הרדיו והאינטרנט הם קבועים, מה שמקל ככל הנראה על מהירות העלאת הידיעה לאוויר.
לא פחות מ-68% מהמקורות של עיתונאי הרדיו הם קבועים, לעומת 57% באינטרנט. לעומת זאת, המדיומים הפתוחים ביותר לקולות ולמקורות חדשים הם הטלוויזיה עם 44% מקורות קבועים והדפוס עם49%.
מירב הידיעות הבלעדיות הן בעיתונות המודפסת - 39% מכלל הפרסומים, לעומת 27%-30% בכלי התקשורת האחרים. העיתונאים שמודעים במיוחד לנעשה אצל מתחריהם הם כתבי הטלוויזיה, שבעבודה על 63% מהידיעות שלהם הם בודקים מה עשו מתחריהם. זאת, לשם השוואה, מול 28% באינטרנט.
רייך מוצא כי ממצאים אלה מעידים על פרדוקס, שכן נכון היה להניח שדווקא כלי התקשורת המיידיים יהיו הלחוצים ביותר להשיג את מתחריהם.
נתון מעניין מתייחס לשיפוט העצמי של הכתבים. עיתונאי הטלוויזיה הגדירו כ-41%-42% מהידיעות שלהם כ"חשובות ומעניינות מאוד", לעומת 19%-26% מהידיעות בכל המדיה האחרים. המחקר מסביר זאת לאור היריעה הקצרה שעומדת בפני כתבי הטלוויזיה, שמחייבת אותם להתעסק ב"מה שחשוב".
הטלוויזיה היא גם המדיום שבו העורכים מעורבים ביותר בעבודתם הכתב - ב-60% מהידיעות. המעורבות הנמוכה ביותר של העורכים בעבודת כתבי החדשות נרשמה ברדיו - רק ב-19% מהידיעות.