פקחי רשות האוכלוסין וההגירה (יחידת עוז) נכנסו לביתה של אשת העסקים תמר מנור-מורל בסביון ללא שהציגו צו שיפוטי המתיר להם להיכנס לבית, ובית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב זיכה את מנור-מורל מהאישום הפלילי של העסקת עובדת זרה ללא היתר עבודה. זאת, למרות שמנור-מורל הודתה בהעסקת העובדת הזרה, ששמה הופיע בכתב האישום שהוגש נגדה.
בפסק הדין המזכה נקבע בנוסף כי המדינה נקטה כלפי מנור-מורל באכיפה בררנית שמפלה אותה לרעה ביחס למקרים דומים, שכן במועד שבו הועסקה העובדת הזרה בביתה, הנוהל במדינה היה לסיים תיקים אלה בהשתת קנס מינהלי.
"ההחלטה להגיש כתב אישום נגד מנור-מורל אינה עולה בקנה אחד עם המדיניות בתקופה הרלוונטית, שלא לנקוט בהליכים פליליים במקרים מסוג זה", נקבע בפסק הדין.
"הציצה מחלון המטבח"
העסקת עובדים זרים מהפיליפינים וממקומות אחרים בעבודות משק-בית או לצורך טיפול בילדים הפכה בשנים האחרונות לחיזיון נפוץ בקרב עשירי ארצנו. ברוב המקרים ההעסקה נעשית באופן חוקי, אך בכמה הזדמנויות הסתבכו אנשים מוכרים עם רשויות החוק בשל העסקת עובדים זרים ללא היתר.
כך, למשל, הורשעה נילי פריאל, רעייתו של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, במארס האחרון, בהעסקת עובדת זרה שלא כדין בעבודות בית בדירת הזוג במגדלי אקירוב. גם אביבה וינשטיין, רעייתו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, והדוגמנית-שחקנית מירי בוהדנה, הורשעו בהעסקת עובדים זרים ללא היתר בבתיהם.
ד"ר תמר מנור-מורל היא אשת עסקים מוכרת, חברת דירקטוריון בחברת כלל תעשיות לשעבר ובתו של איש העסקים יצחק מנור, בעל השליטה בחברת הרכב לובינסקי ומי שהיה מבעלי המניות במרכזיים בקבוצת IDB.
ד"ר מנור-מורל, מומחית לביוטכנולוגיה וחקר המוח, העסיקה בביתה ברחוב הרכס בסביון עובדת זרה אזרחית פיליפינית. העובדת, אמיליה, הועסקה כמטפלת בשני ילדיה של מנור-מורל במשך כשנתיים.
במהלך אותה תקופה, ב-23 במארס 2010 הגיעו פקחי יחידה עוז של רשות ההגירה לבית של מנור-מורל, לאחר שהגיע לידם מידע כי במקום מועסקת עובדת זרה. בדוח פעולה מטעם יחידת עוז שהוגש לבית הדין לעבודה נכתב: "בעקבות צו כניסה של בית המשפט הגענו - חגי בטיטו, אסף עמר ותמיר סועאד עם צוות מודיעין גיא בינון ולירן זיגי - לבית ברחוב הרכס 22 שנמצא בסביון".
המשך הדוח מתאר את האופן הבעייתי שבו פעלו אנשי יחידת עוז. "צוות מודיעין תצפת על הבית וזיהה נתינה פיליפינית עם ילד קטן. דפקנו על דלת הבית... עם מדים מלאים וצוות מודיעין עם כובעי זיהוי, ואף אחד לא ענה לנו. המשכנו לצלצל בפעמון למשך 5 דקות, ואף אחד לא ניגש לדלת", נכתב דוח.
בהמשך תיארו הפקחים כי "תוך כדי צלצול הפעמון והדפיקות בדלת, ראינו את הנתינה מציצה בחלון המטבח. תמיר וגיא ניגשו מסביב לבית ופתחו את הדלת האחורית, שלא הייתה נעולה, ונכנסנו לתוך הבית... כעבור שעה הגיעה הסבתא בשם רות מנור, הראנו לה את צו בית המשפט".
"ראיות פסולות"
בעקבות החיפוש הואשמה תמר מנור-מורל על-ידי המדינה בהעסקת עובדת זרה בביתה ללא היתר עבודה כדין למשך שנתיים. מנומורל נחקרה בנושא וחתמה על תצהיר שבו הודתה בהעסקת העובדת הזרה ששמה הופיע בכתב האישום, אך היא הגישה בקשה מקדמית לביטול כתב האישום.
בבקשה טענה מנור-מורל כי הובטח לה על-ידי החוקר שחקר אותה כי המדינה תסתפק בהטלת קנס מינהלי, ורק מטעם זה היא חתמה על התצהיר. לטענתה, שנתיים לאחר שחתמה על התצהיר, היא הופתעה לגלות כי הוגש נגדה כתב אישום - בניגוד להבטחה שניתנה לה.
ב-27 באפריל 2014 דחה בית הדין לעבודה את בקשת מנור-מורל לביטול כתב האישום, והתיק נקבע לדיוני הוכחות.
במהלך המשפט העלתה מנור-מורל, באמצעות עו"ד זרי חזן המתמחה בזכויות אדם ודיני הגירה, מספר טענות הגנה. השתיים המרכזיות היו כי המדינה נוקטת בעניינה באכיפה בררנית המפלה אותה לרעה; וכי כניסת הפקחים לביתה נעשתה באופן לא-חוקי, ולכן יש לזכותה.
בית הדין לעבודה קיבל, כאמור, את טענותיה של מנור-מורל, תוך שהוא קובע כי "הפקחים נכנסו לבית הנאשמת ללא שאיש פתח בפניהם את הדלת. בעת הכניסה לבית לא הציגו לנאשמת (ואף לא לעובדת) את הצו השיפוטי. גם לאחר מכן, ולמעשה עד היום, לא הציגו לנאשמת את הצו השיפוטי".
לדברי השופטת הדס יהלום, "משלא הוצג צו הכניסה לבית, הרי שהמדינה לא הוכיחה כי הכניסה לבית נעשתה באופן חוקי. משכך, הראיות שהתקבלו כתוצאה מהכניסה לבית הן בבחינת ראיות פסולות".