ניהול / צילום: רויטרס
הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) או "מחלת האנשים החכמים" כפי שהיא מכונה לעתים, היא הפרעת חרדה שבעבר חשבו שמופיעה בכ-3% מהאוכלוסייה, אך כיום, כשהתרחב הספקטרום ואיתו הבנת הבעיה, הסברה היא שמדובר באחוזים גבוהים הרבה יותר.
תסמינים טורדניים-כפייתיים הם נחלת הכלל ואופייניים במיוחד לאנשים מוכשרים ומצליחנים. תסמיניה של הפרעה מסייעים בדרך כלל להצלחה: סדר, דייקנות, שיטות עבודה מסודרות, שאיפה למושלמות ומצוינות, צורך בשליטה עצמית ("קונטרול פריק"), הקפדה ודרשנות מעצמי ומהסביבה.
לעתים, מנגנון זה יוצא מכלל שליטה ואותן התכונות שבעבר סייעו לאדם להצליח, הופכות לגולם שקם על יוצרו, מפריעות לו, מגבילות אותו ובעיקר פוגעות באיכות החיים שלו ושל בני משפחתו.
המיליארדר דונלד טראמפ בעוד רגע לא רגוע
כדי להיות מנהל או מצליחן בתחום העיסקי-כלכלי נדרשים חסכים שיוצרים "דרייבים" (אמביציות נוסקות) וליבידו ענק. מדובר על מצב בו נוצר צורך בחיזוקים תמידיים של הצלחה, שררה, כבוד, כוח ואיתנות פיננסית. הצלחה נתפסת כהישרדות - ולא כאופציה, שאולי תושג ואולי לא.
כשאדם כזה בא אליי לטיפול, תפקידי לא לנסות לשכנע אותו להסתפק במועט, אלא לספק לו כלים על מנת להצליח. הוא צריך לרוץ מרתון ולא ספרינט, להיות יסודי. הפרפקציוניזם הרי טבוע בדמו והוא יודע שכדי להגשים שאיפותיו צריך לעבוד הכי קשה, להשקיע ממיטב ומירב זמנו ומרצו, להיות עקבי ולדמות עצמו למטפס הרים שגם מועד לפעמים במהלך הטיפוס הסיזיפי, אבל אוזר כוחות וממשיך הלאה, לפסגה.
אלא שהפיסגה אינה סוף המירוץ .לפרקים, היא רק ההתחלה. אחרי באים הבדידות המזהרת, כובד האחריות, המתחרים הנושפים בעורף, קולגות שמחכים לנפילה כדי לרשת את מקומך, המדידה בערכים רבעוניים, העיתונות שעושה את תפקידה ומבקרת.
כל אלה ואחרים גורמים לכך ששכיחות סימפטומי חרדה בקרב מנהלים בישראל נושקת ל-40% ומקומה של הפרעה טורדנית-כפייתית (השייכת לספקטרום החרדה) אינו נפקד.
איך נראה ומרגיש OCD?
ההפרעה כוללת שלושה מאפיינים:
1. לחץ מחשבות בלתי פוסק. הלחץ הזה אינו נשלט ואינו ניתן לעצירה. המחשבות יוצרות חרדה וסטרס. מוחו של האדם משול לרכב שנוסע כל הזמן במהירות מסחררת וכתוצאה מכך הרכב נשחק. אין יכולת להוריד הילוך, או להעביר לניוטרל. אין אפשרות לדחוק מחשבות או לופים של בעיות המתרוצצות במוחו של האדם הסובל, כמו: רשימת מטלות שצריך לבצע; דין ודברים פנימי בנושאי החלטות עיסקיות; שחזורים של שיחות וסיטואציות מההווה והעבר ("מה אמרתי? איך הגבתי? איך הייתה הפרזנטציה העיסקית? איך הגיבו לדברי בוועידה הכלכלית? איך התקבלו דברי בישיבת הדירקטוריון האחרונה? הכתבה האחרונה בעיתון מציירת אותי באור טוב ? איך ראה אותי הצד השני , מעבר לשולחן, עימו אני חותר לחתימת חוזה? זה היה נכון?").
כמו כן, קיים קונפליקט תמידי והאדם נעשה "מתלבט הנצחי". הוא מתקשה להחליט, בין אם מדובר בהחלטות דרמטיות המשפיעות על עתידו, ובין אם בהחלטות יומיומיות פשוטות: לקנות או לא? יש השקעה טובה יותר? אני מפספס? זו ההחלטה הכי נכונה ? סיכונים מול אפשרויות?
בנוסף, הסובל מ-OCD יסבול מדאגות בריאותיות תוך פחד של איבוד שליטה כתוצאה מסימפטום גופני לגיטימי ואינוסנטי, שיזכה להאדרה מחשבתית. צפויה גם דאגה לילדיו של הפציינט, תוך רצון "לכוון" אותם הכי נכון (ולעיתים לעורר אנטגוניזם אצלם, בניסיונו לשלוט ולהכתיב את דרכם ומעשיהם).
גם יציבות כלכלית אובייקטיבית לא תשחרר את הסובל מ-OCD מחרדה כלכלית, תוך שהוא מעלה לנגד עיניו טייקונים שנפלו וביתם הוצא למכירה על ידי כונס נכסים.
לאיש עסקים דתי לכאורה יותר קל, אבל אז הוא עלול להיות טרוד בשאלות הלכתיות הנוגעות לקיום מצוות, איסורים, הלכות נידה ,דיני כשרות, בשר וחלב. אין שקט או שלווה. הראש טרוד ואין מנוחה. מצוות כמו שמיעת מגילה ויציאה ידי חובה, הקמת סוכה, נטילות ידיים, הנחת תפילין - כל אלו הופכות קשות לביצוע, מחשש שלא הקפיד על קלה כחמורה. נושא הנדרים אינו מרפה. האדם מסתפק כשבתוכו אי שקט פנימי הולך וגובר.
כשהוא עסוק, הסובל מ-OCD יצליח לדחוק יחסית את המחשבות הטורדות, אך כאשר יהיה פנוי בסופ"ש או כשיניח ראשו על הכר - הראש יעבוד שעות נוספות, הלחץ יגבר וכתוצאה הוא יירדם רק כאשר יותש. גם אם הוא מבין שמחשבותיו אינן הגיוניות, הוא אינו יכול לשלוט בהן. מנעד המחשבות יהיה רחב ביותר וישתנה מאדם לאדם, שלכל אחד אופי המחשבות המטרידות אותו אישית.
2. שאיפה לשלמות וכתוצאה מכך - צורך בשליטה. הדבר מתבטא בקושי להאציל סמכויות, הצפה של פרטי פרטים ועיסוק בהם. כל פעולה הופכת ל"פרויקט" וכתוצאה האדם ינוע בין "פרויקטים" ויתקשה לשלב ביניהם, או יסבול מדחיינות כרונית. הוא מתגלה כלא גמיש, המציף ומתיש את עצמו ואת הסובבים אותו. ההרגשה היא ש"אני עושה משהו כמו שאני רוצה לעשות אותו, או שהוא לא ייעשה בכלל".
חשוב לציין כי האדם הפרפקציוניסט אינו מקפיד על שלמות בכל דבר, אלא רק בתחומים החשובים לו. עניינים אחרים הוא יכול להטיל על אחרים, או לבצע באופן שטחי.
הלוקה יוכל לסבול מ״פתיל קצר״ ,סף גירוי נמוך והתפרצויות על הסובבים אותו כי הוא "יוצא מדעתו" כשדברים לא נעשו בצורה מושלמת, כלומר: בדיוק כפי שביקש. פרטים קטנים יכולים להפריע את מנוחתו ולמנוע ממנו שקט פנימי.
דווקא מנהל צריך ללמוד להאציל סמכויות ולא להיות מעורב בכל פרט, כי אז יותש. עליו להבין סדרי עדיפויות ולהפנים כי יכולותיו מוגבלות, למרות כישרונו.
ביל גייטס ו-וורן באפט משחקים פינג-פונג. רמז מטרים לשלב הטיפול
3. טקסים המרגיעים את החרדה. אנשים הסובלים מ-OCD סובלים מהתנהגויות כפייתיות. דהיינו, התנהגויות שנכפות עליהם. האדם משול, במקרה זה, לנוהג ברכב שנוסע בעצמו. האבסוד הוא שלמנהל יש, מחד, צורך להיות "קונטרול פריק", אבל אין לו שליטה על דפוסים אלו ודווקא מפחיתות חרדה השוכנת בתת מודע.
בשטח, המנהל הלוקה ב-OCD עלול לבצע בדיקות חוזרות ונשנות, קריאה חוזרת של מסמכים והגהתם, בדיקה והצלבה של נתונים פעם נוספת, בדיקת נעילה לכספת, לדלת הלישכה או לרכב. אופייני גם "צ׳ק-ליסט" של מטלות וחוסר שקט ושלווה עד שסומן "וי" על כל המשימות.
בדרך כלל, מנהל הסובל מ-OCD יקפיד על הטקסים המרגיעים אותו ומפחיתים את חרדתו. אצל איש עסקים דתי, התפילה יכולה לארוך זמן רב כדי להקפיד על הגיית המילים והכוונה. נטילות הידיים יהיו תכופות ומרובות. הנחת תפילין תהיה מדויקת וממושכת. ייתכנו פניות חוזרות לרבנים בשאלות בנושאי טומאה וטהרה, שלפרקים יקשו מאד על איכות החיים. נושא הבישול עלול להיות קריטי, תוך הקפדה יתרה על דיני כשרות ומעשרות. הספק מוליד אי שקט פנימי מתגבר, שאחד הסימפוטמים שלו עלולה להיות התרוצצות בין רבנים רבים.
מאפיין נוסף הוא הקפדה יתרה על סדר, מיקום חפצים, מראה שולחן העבודה, סדרי נתונים ומחשוב, פרוטוקולים מסודרים. האמצעי הופך למטרה.
הסובל מ-OCD יקפיד לעתים על סדר רחצה מסוים וארוך , שטיפות ידיים חוזרות, ניקיון מתמשך בשירותים. יש כאלה שיפקידו על טקסי ניקיון בבית, שטיפות חוזרות של הרצפה, שימוש בחומרי חיטוי מסוימים וחובת ניקיון על בני הבית השונים. נושא הכביסה יכול להפוך עיסוק מרכזי. ישנו גם העיסוק בסימטריה וארגון חפצים בחוקיות מסוימת, כמו גם חוקיות בהליכה או בתנועה. העיסוק בלימוד אינטנסיבי, בלי לתת לגוף מנוחה, יכול לגרום לתשישות וקריסה גופנית.
הסובל מ-OCD עלול להגיע שוב ושוב לרופאים מומחים, לביצוע בדיקות חוזרות. הדאגה לבריאותם ולשלומם של בני המשפחה עלולה להדיר שינה מעיניו או עיניה. כל שיעול של ילד , כל איחור של הבעל מכניס ללחץ אינסופי. מישהו שלא עונה בטלפון יגרור מצוקה וצורך בטלפונים מרובים מדאגה.
מאפיין אחר הוא אגרנות כפייתית של חפצי אמנות, גאדג'טים, בגדי מעצבים ומותגים, רהיטי יוקרה, עיתונים וניירת.
מנהלים כפייתיים רבים הם "וורקוהולים", המתקשים להתנתק מהעבודה הן במחשבה והן פרקטית במעשה. גם בביתם הם יהיו מחוברים לעסק ולמשרד. לפעמים, מדובר באנשי עסקים מגה מצליחים שאינם יכולים ליהנות באמת מפירות הצלחתם. הם יתקשו להתנתק וראשם יעסוק בעבודתם 24 שעות ביממה, תוך קשר רציף ושוטף למיילים, מסרונים ונתונים זורמים. הם יעדיפו ניהול ריכוזי וצנטרליסטי, יתקשו להאציל סמכויות ויעמיסו על מוחם אחריות שיכולה וצריכה להיות מוטלת בידי הכפופים להם.יהיו נתונים ללחץ מתמיד, ללא הרפיה ולפרקים יחושו בקריסה גופנית ,שלא לדבר על מירמור מצד בני משפחתם שיטענו: "מה שווה ההצלחה כזו?"
חלק מהסובלים מ-OCD סובלים מאכילה כפייתית על בסיס רגשי, דהיינו: האוכל שולט בהם - ולא הם בו. הם יכולים להיות "בולדוזרים" בכל תחומי העשייה, אך כשזה מגיע לאוכל הם מאבדים שליטה ומתפתחת אכילה רגשית קומפלסיבית מפצה.
יהיו כאלה שיתמכרו לחיפוש אובססיבי אחר מידע בתחומים שונים. אחרים יחפשו רמזים אצל רבנים, מיסטיקנים, אסטרולוגים, אנשי קבלה ואמונות טפלות, כדי לקבל "טיפים" להחלטות עיסקיות שיקלו על חוסר הוודאות.
תיתכן התפתחות קומפולסיות ועיסוקים מיניים בתדירות גבוהה, תוך צורך בריגושים הולכים וגדלים, עד כדי העמדת התבנית המשפחתית בסכנה. וישנם גם טקסים שעלולים להתבטא באהבה אובססיבית, שתגבול בהטרדה ובקנאה חולנית לבן הזוג. טקס אחר, קניינות כפייתית, עלול לגרום למצוקה כלכלית ולקנייה מוגזמת של מוצרי צריכה שאין לאדם כל צורך בהם.
איך מטפלים בהפרעה טורדנית כפייתית?
האדם יגיע לטיפול כשלחץ המחשבות הטורדניות אינו מרפה, כשהעיסוקים הכפייתיים משתלטים על חייו וכשהדבר גורם לבעיה תפקודית ולאיכות חיים נמוכה.
הסובל מ-OCD יסבול מהספק נמוך בעבודה, בעיות במערכת היחסים, בעיות שינה, סף גירוי נמוך והתפרצויות כתוצאה מהמתח בו הוא חי, והעובדה שכל דבר עקרוני מבחינתו. למרות שכלפי חוץ הכל נראה כשורה, בפנים הוא מרגיש כאילו הר געש עומד להתפרץ. גם כשיגיע לטיפול, לפעמים הוא יחלוק על המטפל וירוץ לחפש מידע ברשת.
הטיפול ב-OCD מורכב, משולב וכולל את הסעיפים הבאים:
1. אינטגרציה
זה הדבר הראשון שצריך ללמד את המנהל המצליחן. סדר היום צריך לא לכלול רק עבודה ושוב עבודה. מחובתו של המנהל לפנות זמנים קבועים לזמן איכות זוגי ומשפחתי , יציאות, חברה ותרבות, מיניות ופעילות גופנית. הגוף שלו ומוחו הם כמו מפעל, שדורש תחזוקה מתמדת וגיוון.
א. פעילות גופנית: פעילות זו משחררת אנדורפים וסרוטונין במרווח הסינפטי במוח. הללו משאבים אנדוגניים מרגיעים, המשחררים מתח ולחץ, מפחיתים חרדה ומשפרים את מצב הרוח. מומלצת פעילות משולבת אירובית ומשקולות, שבמהלכה המנהל נתון לחסדי המאמן וקיים ניתוק מחשבתי מלא מהעיסוקים הכלכליים.
ב. פעילות חברתית: למרות הנטיה להשקיע את מירב המרץ בעבודה, פעילות חברתית מתחייבת והכרחית כדי לתת מנוחה לתאי מוח ליבדנלים ולפנות זמן לתרבות קבועה שתיכנס ליומן. תיאטרון, קולנוע, אופרה, בלט, סטנד-אפ, מחול מודרני, תערוכות - כל איש לפי טעמו והעדפותיו. המוח יזכה להרפיה ותתאפשר יצירתיות שתבוא לידי ביטוי בעשייה. לגברים מומלץ להניח לאשה להיות "שרת התרבות" הזוגית ולהקשיב להפצרותיה לפנות זמן איכות עם הילדים.
ג. זוגיות: זוגיות היא כמו צמח. גם אם תשקה אותה שנים רבות ואז תשכח אותה רק במשך חודש אחד - היא תיבול. מיניות היא דרך חשובה לפורקן וקירבה אינטימית. אצל גברים רבים, בהגיעם לגיל 40, יש ירידה ברמות טוסטסטרון (בייחוד כשיש השמנה ביטנית) ולכן מומלץ לראות מה המצב בבדיקת דם פשוטה, שתיכלל בסקר מנהלים. אם הרמה נמוכה מדי, זריקה תוך שרירית אחת לשלושה חודשים תמלא את המחסנים בגוף.
המנהל ילמד לשלב מגוון פעולות כולל מנוחה וצפייה בטלוויזיה או קריאה, כשהגוף שלו כמו מכונית שניתן להעלות או להוריד בה הילוך בהתאמה. התוצאות העיסקיות, החברתיות והאישיות רק ישתפרו, וזה לבטח לא "זמן מבוזבז".
המיליארדר רומן אברמוביץ' ומשפחתו במשחק של צ'לסי. עבודה והנאה?
2. טיפול תרופתי: כאשר תסמיני החרדה מצוים בעוצמה גבוהה ונהיה בטוחים שיתרונות הטיפול עולות במקרה הספציפי לאין שיעור על תופעות לוואי אפשריות, נשתמש במינון גבוה של תכשירים המעלים סרוטונין במרווח הסינפטי במוח (SSRI).
חשוב מאד שהמטפל יתאים את הטיפול הנכון למטופל, במיוחד שאנשים הסובלים מ-OCD נוטים לסבול מתופעות לוואי מרובות ומהסתגלות לא קלה לתכשירים. ההתאמה היא ברמת "תפירת חייט", תוך התאמה אישית אינדיבידואלית כדי להגיע למקסימום השפעה חיובית, עם מינימום תופעות לוואי.
החידוש בספרות המקצועית באחרונה הוא הוספה לטיפול הסרטונרגי של תכשירים נוגדי פסיכוזה אטיפים, במינון נמוך. הללו עושים אוגמנטציה לתכשירי ה-SSRI, מעניקים למטופל שקט, שלווה ורגיעה ומאפשרים לו לשלוט במחשבותיו. כמו כן, הם מעלים סף גירוי והתפרצויות ומסייעים בשינה.
חשוב לזכור: סבלנות! הטיפול התרופתי, איכותי ככל שיהיה, יתחיל להשפיע רק כחלוף ארבעה שבועות. בתחילת הדרך תהיה תקופת הסתגלות, שעלולה להיות מלווה בתופעות לוואי.
3. טיפול קוגניטיבי התנהגותי: לאחר התבססות הטיפול התרופתי, יתווסף גם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), בהדרגה. המטפל יגביל את הטקסים וילמד את הפציינט להתקיים בלעדיהם ללא הצפה חרדתית. הדגש הוא על תוכנית עבודה מובנית, מבוקרת ודידקטית, הכוללת חשיפה הדרגתית ומניעת תגובה, תוך מתן כלים של פסיכופרמקולוגיה מלווים בטכניקות הרגעה עצמית ,תוך שימוש בהבנה קוגניטבית של תהליכים במערכת העצבים המרכזית.
לסובלים מניקיון כפייתי, לדוגמה, יורדו בהדרגה מספר ותדירות פעולות הניקיון, ותיבנה תוכנית טיפול המגבילה את העיסוק בתבנית הפעולה הכפייתית. לוורקוהוליסטים תוגבל בהסכמה השהות במשרד ושעות העבודה בפועל. המטופל ילמד טכניקות של הסחת מחשבות והורדת לחץ המחשבות הטורדות את מנוחתו.