לורן היל / צילום: רויטרס
ענקית הסול לורן היל ביטלה אמש (ב') סופית את הופעתה המתוכננת בפארק ראשון-לציון ביום חמישי הקרוב. אלא שהפעם ראוי להטיל ספק האם מדובר בקרב נוסף במערכה על החרמה תרבותית של מדינת ישראל. מאד יכול להיות שהביטול של היל הוא רק מקרה פרטי של אמנית גדולה, שכל התנהלותה המקצועית באלף הנוכחי מלאת סימני שאלה וסתירות לא ברורות.
היל פרסמה אמש בעמוד הפייסבוק שלה פנייה ל"חברים ואוהדים יקרים בישראל", ובה הסבירה כי שאפה לקיים במקביל קונצרט גם ברמאללה, וכי זה לא הסתייע, וכי היא לא רוצה שנוכחותה באזורנו תנכר פלסטינים או ישראלים. היא חתמה ב"איחולי החלמה, שווין ופיוס מאריך ימים".
לכאורה, מהלך נוסף מהסוג בו נתקלנו בשנים האחרונות אצל אמנים כמו אלביס קוסטלו, שינייד אוקונור, שכמו היל כבר הופיעה בישראל בעבר, והפיקסיז, שבסוף כן באו מאוחר יותר: אמנים מגלים את עומק הסכסוך הישראלי-פלסטיני לא לפני שנציגיהם חותמים על חוזים להופעות כאן - אלא דווקא אחרי החתימות ובסמוך למועד הגעתם.
אלא שהפוסט הקודם מתחת לזה הנוגע לביטול בעמוד הפייסבוק של היל, מעיד על הבעייתיות שכנראה מלווה את ההופעות הנוכחיות שלה גם ללא כל קשר לישראל ולשני העמים המדממים בארצנו.
5 שעות לפני פוסט הביטול הישראלי, היל העלתה פוסט ובו הסבירה מדוע לא התקיימה הופעתה בניגריה שתוכננה ליום שישי האחרון. מסתבר, לדבריה, שהיא כלל לא שקלה לבטל, אלא שהאמרגן המקומי לא טרח לדאוג מראש לכרטיסי הטיסה לה ולצוותה.
אז נכון, בפוסט אחר היל טוענת כי תנסה לקבוע תאריך חלופי להופעה בניגריה בהקדם האפשרי, ועדיין, משהו כאן משונה מדי, חורג מדי מההתנהלות המקובלת בתעשיית ההופעות העולמית, שהיא עסק רציני, מדויק ומדוקדק.
בכתבה נרחבת בשבוע שעבר לקראת בואה לכאן סקרנו את השתלשלות הקריירה של היל מאז ימי השיא שלה בשלהי שנות ה-90, ונדמה כי ביטולי ההופעות בניגריה ובישראל רק מאששים את ההשערה שהניהול שלה, לכל הפחות, רחוק מלתקתק.
זה עצוב בגלל הכישרון הכביר שלה, אבל זה אומר שהיל, כנראה, אינה הדגל לנפנף בו בדיון אודות ההשלכות העתידיות של החרמות המתפשטות על ישראל. הקיץ הזה עומד להיות עמוס באורחים מחו"ל, הזירה המדינית-ביטחונית עמוסה בעניינים הרבה פחות מלבבים, וסביר שגם רוג'ר ווטרס וגם ארגונים פרו-פלסטיניים רבים לא יחדלו מלקרוא להחרמת ישראל, כפי שמוזיקאים החרימו את דרום אפריקה בשנות ה-80.
יש הרבה נושאים ראויים לעיון ולדיון: מבדיקה בציציות המוסריות של ישראל, דרך השאלה העקרונית על תועלות החרמות והאם לא עדיף דווקא כן להגיע ולהשמיע דעות ולנהל דיאלוג בין אוכלוסיות, ועד לתהיות בנוגע לעומק התפיסות החברתיות ולחוזק עמוד השדרה של האמנים שמבטלים אחרי שהם מסכימים.
שאלות חשובות - שכנראה כבדות מדי לכתפיה הצנומות של היל.