"שישי החדש" של רשת, יום שישי מ-21:30, ערוץ 2
פרספקטיבה טלוויזיונית יכולה לתעד היטב את השינויים שעוברים על קהל צופיה. זוכרים את ערבי שבת של פעם? עם "שעה טובה" או "סיבה למסיבה"? מדינה שלמה עסקה בשבוע שלאחר מכן בניתוח הראיונות והמערכונים - מהחיקויים של טוביה צפיר ועד לפינה של שלמה ניצן. אפילו דודו טופז המנוח (בראשית ימי ערוץ 2) עוד הצליח להחזיק מדינה שלמה אל מול המסך, בטרם תצא לבילוי השבועי שלה.
הימים חלפו, המפרסמים מעדיפים את המאסה שכוללת גם את שומרי השבת, והתוכן הטלוויזיוני הידרדר בהתאם.
הדמוגרפיה עשתה גם היא את שלה: קשה שלא להבחין בקשר בין דרישת יו"ר ועד עובדי "מגה" לסגור את am:pm בשבתות בנימוק ש"אין ברכה בעבודה בשבת" ("גלובס", 6.5.15), לבין ירידת משקלם של מי שכן צופים בטלוויזיה בסופי שבוע בתוך החברה הישראלית.
הבעיה היא שגם הטלוויזיה, לפחות על-פי "שישי החדש" של זכיינית ערוץ 2 רשת, לא נושאת עמה שום בשורה למי שמבקש לקנח את ארוחת הערב המשפחתית במעט טלוויזיה מעניינת.
את דעתי על "מלחמת המינים" כבר כתבתי כאן בשבוע שעבר, היא נראית כעיבוד טלוויזיוני למדור הישן של דידי מנוסי ב"לאישה": "בדיחמין לשבת" וחסרה אפילו את מעט (מדי) רגעי החסד שהיו ב"הכול הולך" שאותה החליפה בלוח המשדרים.
אם צלחתם את השידור, תוך שאתם מרגישים איך המוח שלכם מתרוקן, הרי שאתם כשירים לראיון במסגרת "סלבריישן", עם הסלבריטי טהוניה רובל, זוכת העונה הקודמת של "האח הגדול" (של קשת), בעוד מפגן של גילוי עריות בין שתי זכייניות ערוץ 2.
הנה כי כן מתברר שיחסה של רשת לחילוניים גרוע מזה של שומרי השבת: האחרונים חושבים שאנחנו סתם חוטאים - בעוד בערוץ 2 בטוחים שאנחנו גם מטומטמים.
* ציון: 4
היסטוריה בצבע
"הסרטים האבודים של מלחמת העולם השנייה", יום חמישי מ-20:30, ערוץ ההיסטוריה; "החיים הסודיים של הנאצים - ארווין רומל", יום חמישי 21:50, ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק HD
אחד הדברים המרתקים שלמדתי על תוכניות בנושאים היסטוריים הוא שהצבע חשוב לא פחות מהתוכן. אולי מדובר בהפרעה פסיכולוגית, נוירולוגית של בני הדור שלי - מי שגדלו על תמונות בשחור-לבן באלבומים המשפחתיים, אך את ימי ההולדת שלהם בגן הילדים תיעדו כבר בצבע ("העולם מצלם בקודאק", "עם אגפא זה מצליח". מישהו זוכר?): מה שבשחור-לבן מקוטלג ישר כלא מעודכן, בעוד שאותו צילום - הפעם בצבע - נתפס כנגיש יותר.
בשנים האחרונות אנו נתקלים בלא מעט סדרות היסטוריות שצובעות את סרטי השחור-לבן הישנים בצבע, ובכך מקרבות אלינו את אימי המלחמות ההן.
דווקא "הסרטים האבודים של מלחמת העולם השנייה", שבה כל פרק מסופר דרך זכרונותיו של וטראן אחר, מתחילה לאט: הפרק הראשון עוקב אחרי באוור, מהגר מאוסטריה שגדל באמריקה - ודרך עיניו מסופר סיפור פרל-הארבור. הפרק השני מסופר כבר מנקודת מבטה של אחות בבית חולים צבאי.
מי שמבקש עוד קצת היסטוריה, מוזמן לשלטט את דרכו אל ערוץ ה-HD של נשיונל ג'יאוגרפיק, שם, במסגרת הסדרה "החיים הסודיים של הנאצים", יסופר סיפורו של הפילדמר של ארווין רומל, מי שכונה "שועל המדבר", היה מקורב להיטלר ונחשב לאחד הגנראלים המוצלחים שלו, אך לקראת סוף המלחמה חבר לקושרים נגד היטלר, ובעקבות הכישלון במבצע "ואלקירי", הציעו לו סוכני הגסטאפו ליטול את חייו במו-ידיו ולחסוך מהם את המבוכה. הצעה שכנראה לא ניתן היה לסרב לה.
נשים קטנות
"האישה האחרת", יום שבת 21:30, ערוץ yes1
במבט ראשון, הסרט הזה נראה מבטיח: שחקנית טובה כלזלי מאן, כוכבת בסדר הגודל של קמרון דיאז ואפילו נערת השער (לפני כמה שנים) של מגזין בגדי הים של "ספורט'ס אילוסטרייטד", הדוגמנית קייט אפטון, במה שאמור היה להיות קומדיה חביבה על 3 נשים שמגלות שגבר אחד משטה בהן.
בפועל הסרט הזה הולך ומידרדר לאורך כל הדרך, עד שהוא הופך ממשהו שמבטיח שנינות במסגרת של ברית אחיות בין נשים נבגדות בגילאים שונים, למעין קומדיית קולג'ים מטופשת.
היתרון היחיד: ההפקה המוקפדת ואיזו עננת עליזות שמרחפת על פני כל 90 הדקות, עד לסוף הסכריני שלפחות ישלח את הצופים לשבוע חדש עם אמונה שבסוף הכול יסתדר.
מי שמחפש פחות נחמה מהטלוויזיה שלו, ימצא אותה בסרט טוב בהרבה ואפילו ישראלי, משלנו: "שומרי הסף" (22:30, ערוץ 1) של דרור מורה, סרט שהיה מועמד לאוסקר, ושבמסגרתו עורכים 6 ראשי שב"כ בדימוס חשבון-נפש נוקב.