חברת לנדרובר יש אישיות שיווקית מפוצלת. מצד אחד היא מייצרת תחת שם המותג ריינג'רובר דגמים מפוארים, שנרכשים בכל העולם כרכבי סטטוס טהורים. לכלים הללו יש זיקה קלושה להרפתקאות שטח והסיכוי לראות אותם בשטחים תובעניים או טובעניים אינו גדול מהסיכוי לראות בהם איזו מרצדס S קלאס.
מצד שני החברה מנסה לטפח ולשמר את הגרעין הקשה של לקוחות השטח שלה - חובבי הטיולים הקשוחים, שמכירים ומוקירים את ההיסטוריה, המוניטין והיכולות הטכניות של המותג "לנד-רובר". עבור הלקוחות הללו שמות כמו "דיפנדר" ו "דיסקברי" הם, בדרך כלל, שם נרדף לכלי רכב, שהם רכבי עבודה וטיולים לא פחות מסמלי סטטוס.
לפיכך, כשנודע כי הרכב הקומפקטי החדש של לנד-רובר ייקרא "דיסקברי ספורט", עלה המתח בין שני המחנות לשיא: האם מדובר בעוד כלי מהודר לחובבי הקפה לאטה של הרצליה פיתוח וסביבותיה, או שמא מדובר ברכב טיולים קשוח לחובבי הקפה בוץ בפינג'אן?
הרושם החיצוני הראשוני הוא שהלאטה ניצח את הבוץ. הדיסקברי ג'וניור נושא מעט מאד דמיון חיצוני לאחיו הגדול בעל העיצוב הרבוע והקשוח. יש לו עיצוב עגלגל זורם עם חרטום נאה ומהודר, ממדים די תקניים לקבוצה, פרופורציות מאוזנות, גלגלים גדולים ומהודרים וקווי מתאר נטולי שמץ נוסטלגיה. בהתאם, גם הרושם שהוא עושה על סביבתו. הכלי שלנו זכה לתשומת לב רבה ברחובות הנוצצים של העיר אך לא יצר גלי התרגשות כשלקחנו אותו לנקודת כינוס של ג'יפאי-שבת מכורים.
תא הנוסעים גם הוא נוטה לחזק את הרושם המהודר. רמת הגימור של דגם HSE המפואר לא מביישת שום דגם עכשווי של ריינג'רובר ומציעה דונמים של עור בריטי איכותי על המושבים ולוח המחוונים, שטיחים עמוקים, גוונים בהירים ושלל דיפונים מוכספים. לא בדיוק הסביבה, שאתה רוצה להיכנס אליה עם נעליים מכוסות בבוץ סמיך או באבק מדבר אחרי שטיפסת על ג'בלאות בנגב.
סביבת הנהג טכנולוגית ועדכנית להפליא עם שלל מתגים והרבה אלמנטים, שמזכירים את בן הדוד העירוני המגונדר, ריינג'רובר אווק. מהרשימה לא נפקד מקומם של ידית הילוכים סיבובית מוכספת ושל מסך מגע צבעוני גדוש באפליקציות. את שניהם לא היינו ממליצים לתפעל עם כפפות עבודה מכוסות בגריז מכננת גרירה חשמלית. כל מה שקשור לתפעול מערכות השטח מוצנע במספר מתגים צדדיים.
התא עצמו מרווח מאוד וידידותי למשפחות גדולות, עם שפע של מרחב מלפנים ומאחור ותצפית מצוינת על הנוף בזכות משטחי שמשות נדיבים. יש גם ספסל שלישי אופציונלי מאחור, שמידותיו אמנם מייעדות אותו בעיקר לשני ילדים או נערים אבל הוא עדיין אופציה נדירה ובורכת בפלח הזה. רצפת התא ממוקמת בגובה גבוה אבל נוח יותר לכניסה ויציאה מאשר ברכבי שטח "פול סייז". תא המטען מציע נפח הטענה סביר וקיפולו מאפשר לנייד בתוך הרכב מטענים חורגים. בידוד הרעשים מרשים מאד: במשך לא מעט קילומטרים תהינו האם אכן קיבלנו את גרסת הדיזל, או שמישהו התבלבל ברכבי ההדגמה וסיפק לנו את מנוע הבנזין.
אבל זה אכן היה דיזל, ואיזה דיזל. ה-2.2 ליטר של גרסת SD, החזקה מבין שתי הגרסאות שמוצעות, מייצר 190 כ"ס ומומנט של כ-43 קג"מ שזמין מסיבובים נמוכים מאדו. כשקטר המומנט הזה משודך לתיבה האוטומטית החדשה בת תשע המהירויות של לנד-רובר, מתקבל עונג צרוף: מצד אחד יש לך מספיק מומנט ומספיק הילוכים גבוהים כדי לשייט על הכביש המהיר במהירויות ובחרישיות של מכוניות מנהלים בריאה, כשמד הסל"ד בקושי נושק ל-2500. מצד שני לחיצה בריאה על המצערת מורידה כמעט שלושה הילוכים כהרף עין ומשאירה את כל התנועה מאחור בעליות תלולות או בעקיפות חיוניות.
כל העסק מתבצע בצורה חלקה מאוד, כמעט ללא קפיצות או בעיטות. אנחנו עדיין לא חסידים גדולים של מד המהירות הסיבובי המגושם של לנד-רובר ויגואר אבל בפועל המכניקה של התיבה החדשה כה מוצלחת, עד שכמעט אין צורך בהתערבות של הנהג.
הכלי לא מצויד במתלי האוויר המחוכמים של הדיסקברי הגדול, אבל הוא עדיין מציע נוחות נסיעה מצוינת על כל סוגי המשטחים בשילוב עם התנהגות כביש "טבעית" יותר מאשר עם מתלי אוויר. ההגה מדויק למדי, האחיזה בפניות טובה למרות נטיית גוף מורגשת ובסך הכל זה כלי נעים לנהיגה, שמערב בתהליך נהגים בתנאי שהם רוצים להיות מעורבים.
חלק גדול מהמעלות שצוינו עד כאן מאפיינות גם לא מעט דגמים מבויתים שמוצעים כיום בפלח ג'יפי הפרימיום, דוגמת ב.מ.וו X3, אאודי Q5 ושות'. אבל לנד-רובר לא התייחסה בקלות ראש לשם המחייב "דיסקברי", וציידה את הינוקא בפוטנציאל שטח רציני.
מתחת לעיצוב הרך מסתתרים כל האלמנטים החיוניים: מתלים ארוכי מהלך שמאפשרים לגלגלים לנטות בזוויות קיצוניות למדי בשטח טכני, גחון גבוה ומוגן, בולמי זעזועים שמנטרלים במיומנות חריצים ובורות, הילוכים נמוכים, שמספקים למנוע הדיזל יכולת זחילה מבוקרת וכוח בלימה עצמית מרשים וכמובן מערכת הנעה כפולה נשלטת אלקטרונית, שמתאימה את עצמה לתנאי השטח ועושה את רוב העבודה בעצמה עם מעט מאד צורך בהתערבות הנהג.
טווח המחירים של הדיסקברי ספורט נע בין כ-382 אלף שקל לדגם הדיזל ההתחלתי עם חמישה מקומות, ועד לאזור 480 אלף שקל לדגם הדיזל החזק עם שבעה מקומות בגרסה המפוארת. המחירים הללו מציבים אותו קרוב לקצה הגבוה של הפלח שלו ובקרבה רבה לגרסאות הבסיס של דגמים גדולים יותר דוגמת ב.מ.וו X5. אבל להבדיל מרוב מתחריו בפלח, הדיסקברי מציע תמורה רצינית לא רק לשוחרי הסטטוס, אלא גם לאלה שעבורם "ערוץ" הוא לא רק ערוץ הקניות, "שטח" הוא לא רק שטח פרסום ו"טיול לקניון" הוא לא מונח נרדף לביקור בסופר-פארם.
חלק מהמתחרות
ג'יפ גראנד צ'ירוקי
ב-420 אלף שקל מציעה ג'יפ את גרסת הטורבו דיזל של הגראנד צ'ירוקי. כאן מקבלים רק חמישה מקומות ישיבה אולם הרכב הוא מפלח גדול יותר, תא הנוסעים שלו מפואר ויש לו יכולת שטח מקצועית. מנוע הוא 3 ליטר בהספק מאסיבי של 247 כ"ס ו-56 קג"מ
טויוטה לנדקרוזר ארוך
לטויוטה אולי אין תדמית פרימיום, אבל הלנד-קרוזר דור אחרון הוא עדיין רכב טיולים משפחתי רציני, עם שילוב בין יכולות שטח משובחות וידידותיות יום יומית למשפחות. המנוע הוא 3 ליטרים בהספק 190 כ"ס והמחיר של הדגם הארוך מתחיל בכ-350 אלף
פולקסווגן טוארג
399 אלף שקל הוא מחירו ההתחלתי של פולקסווגן טוארג: כלי גדול ומפואר, שמנועו היחיד הוא טורבו דיזל 3 ליטר 240 כ"ס ותיבה אוטומטית בת 8 מהירויות. בתוספת עשרות אלפי שקלים מקבלים חבילת שטח מקצועית