השופט אשר גרוניס / צילום: שלומי יוסף
בית משפט ישראלי יכול להכיר בפסק דין שניתן במסגרת תובענה ייצוגית במדינה זרה, באופן שיחסום את המשכו של ניהול הליך ייצוגי בישראל באותו הנושא - כך פסק לאחרונה בית המשפט העליון בהחלטה עקרונית שנתן הנשיא בדימוס אשר גרוניס. עם זאת, נקבע כי ההכרה בפסק הדין הזר היא בעלת תוקף כלפי התובע המייצג בלבד.
הכלי המשפטי להכרה בפסקי דין זרים בהליך ייצוגי הוא "הכרה אגבית" לפי חוק אכיפת פסקי-חוץ, שאת הוראותיו יש ליישם בהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין.
הבקשות לאישור תביעות ייצוגיות מקבילות הוגשו בארצות-הברית ובישראל נגד חברת וריפון, חברה דואלית שנסחרה בבורסות בתל-אביב ובנאסד"ק, אשר נפלו טעויות בדוחותיה הכספיים. וריפון דיווחה לבורסות בתל-אביב ובניו-יורק על הטעויות ופרסמה נתונים מתוקנים. בעקבות ההודאה צנח ערך מניית החברה באופן דרסטי בבורסות.
בהמשך הוגשו, כאמור, נגד וריפון בקשות לאישור תביעות ייצוגיות רבות. בארצות-הברית הוגשו בהתחלה 10 בקשות לאישור תביעה ייצוגית ו-6 בקשות לאישור תביעה נגזרת, שחלקן אוחדו בהמשך; ובישראל הדיון בהליך שהוגש בארץ עוכב בהחלטת בית המשפט, בשל התביעות שהתנהלו בארצות-הברית.
מאוחר יותר הושגה פשרה בארצות-הברית, שלפיה וריפון תשלם פיצויים לקבוצת האנשים שרכשו את מניות החברה, בתקופה שבין פרסום הדוח עם הטעות לבין פרסום התיקון לטעות. ההסדר קבע כי הפיצוי ישולם לאותם רוכשים, בין שרכשו את המניות בבורסה בתל-אביב ו/או בזו שבניו-יורק.
אז התעוררה השאלה - האם ההסדר שהושג ואושר על-ידי בית המשפט האמריקאי משפיע על דין הבקשה לאישור התביעה בישראל?
שאלה זו התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה וריפון בהליך הייצוגי, באמצעות עורכי הדין יוסי אשכנזי ומשה יעקב ממשרד הרצוג-פוקס-נאמן. את חוות-הדעת העיקרית כתב הנשיא בדימוס אשר גרוניס, על דעת השופטים עוזי פוגלמן ונעם סולברג.
בית המשפט העליון קבע כי ניתן להכיר באופן אגבי בפסק-חוץ שניתן בתובענה ייצוגית, בהתאם לחוק אכיפת פסקי-חוץ, שלפיו ניתן להכיר בפסק הזר אם "מן הדין והצדק לעשות כן".
גרוניס ציין בפסק הדין כי "בעידן הגלובליזציה, יותר ויותר תובענות ייצוגיות פורצות את הגבולות הבין-מדינתיים ומקיפות חברי קבוצה במדינות ואף ביבשות שונות. דברים אלה יפים הם גם לתובענות ייצוגיות בדיני ניירות ערך, שכן בתחום זה המסחר בניירות ערך הולך ונעשה גם הוא חוצה גבולות". בכך עמד גרוניס על התופעה ההולכת וגוברת של הנפקות זרות במדינות שונות בעולם.
גרוניס עמד עוד על החשש לפגיעה בחברי הקבוצה המיוצגת בעקבות אימוץ "אגבי" של פסק דין זר במסגרת הליכים ייצוגיים, להבדיל מהליכים "רגילים". זאת, בעקבות "בעיית הנציג" האינהרנטית להליכים הייצוגיים.
בין היתר פסק גרוניס כי יש מקום לדרוש שלבית המשפט הזר יהיה קשר ממשי לסכסוך הנדון בתובענה הייצוגית, כדי להקטין את הסיכוי ל"מחטף" על-ידי תובע מייצג זר ועל-ידי הנתבע בבית משפט שנוח להם ושאינו קשור לסכסוך.
עוד ציין גרוניס כי יש לבחון, בהתאם לשיטת המשפט במדינה שבה ניתן פסק הדין - האם ניתנה "זכות להליך הוגן" לחברי הקבוצה המיוצגת, בהתאם לקריטריונים שמקורם בדין האמריקאי.
הוא עמד גם על הצורך לבחון את נושא קבלת הודעה נאותה לחברי הקבוצה המיוצגת על קיומו של ההליך ומתן הזדמנות להשתתף בו; את נושא מתן ההזדמנות לפרוש מן ההליך; ואת עניין הייצוג ההולם על-ידי התובע המייצג ועורך דינו במהלך ההליך.
גרוניס הוסיף כי במקרה שבו מתבקש בישראל אישור תובענה כייצוגית, כשהליך דומה מתנהל במדינה זרה, יש להביא בחשבון את שאלת הסיכוי שבית משפט במדינה הזרה יכיר בתוצאת ההליך, במסגרת אישור ניהול התביעה כייצוגית.
"אם הסיכוי שפסק הדין בתובענה הייצוגית יוכר במדינה הזרה אינו גבוה, אזי הדבר מהווה שיקול שלא לאשר את התובענה הייצוגית לגבי חברי קבוצה הנמצאים באותה מדינה".
בסופו של דבר, בית המשפט העליון פסק כי ניתן להכיר באופן "אגבי" בפסק-חוץ שניתן בתובענה ייצוגית, אך לאור אופיו של ההליך, משמעות ההכרה בפסק הזר היא כלפי התובע המייצג באותו הליך בלבד.