בית המשפט המחוזי מרכז בלוד פסק בתחילת החודש כי החקלאי שלום מבורך, העומד בראש אימפריה חקלאית המעבדת אלפי דונמים של קרקע ב-18 יישובים ברחבי הארץ, לא יוכל להסב היתר להקמת חממות לגידול ירקות, למבני בטון לאחסון תבואה חקלאית.
בכך קיבל בית המשפט את העתירה שהגישה האגודה השיתופית של מושב גבעת כ"ח, שבה נטען כי משפחת מבורך, המתגוררת במושב, מנצלת את כוחה כדי להשתלט על אדמות בעלות ייעוד חקלאי ולעשות בהן שימוש מסחרי אסור.
פסק הדין נסמך אמנם על הלכות שנקבעו בפסיקות קודמות, אולם חשיבותו רבה לאור זהותם של הצדדים להליך, ולאור המסר שהוא מעביר בכל הנוגע לעצמאות קבלת ההחלטות באגודות השיתופיות.
אבי מבורך, המוכר לרבים מהפרסומות של חברת שטראוס כמגדל החומוס הראשי של המותג "אחלה", הוא בנו של שלום ומנהל עמו את החברה. היקף התבואה החקלאית של החברה - הכוללת גם חיטה, חמניות, אבטיח, תירס, בקיה ותלתן - מוערך ב-20 אלף טון, והם מגדלים אותה במרכז הארץ ובדרומה.
בשנת 2004 ניתן לשניים היתר בנייה להקמת שתי חממות לגידול ירקות בכיסוי ניילון, בשטח של 6,000 מ"ר, על אדמותיו החקלאיות של המושב גבעת כ"ח. כעבור 3 שנים גילו חברי המושב כי החברה החל בביצוע עבודות תשתית להקמת מבנה ענק מבטון וברזל על השטח המיועד לחממות. בדיעבד הסתבר כי שלום מבורך ביקש לאחסן במבנה תבואה וכן עשרות כלים חקלאיים כבדים. ב-2008 הוציאה הוועדה המקומית צו הפסקת עבודה שיפוטי למבורך, ומאז עומד המבנה נטוש, בלב האדמה החקלאית.
מבורך לא ויתר והגיש בקשה חדשה להיתר הסבה של החממות למבנה לאחסון תבואות, ציוד ומיכון חקלאי. בבקשה הציג מבורך נתונים אודות היקף פעילותו החקלאית, שבגינו הוא זקוק לשטחי אחסון גדולים. במארס 2009, בהמלצת משרד החקלאות, ניתן ההיתר.
המושב הגיש ערר, וכעבור 3 שנים דחתה ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה, בדעת רוב, את הערר. על החלטה זו, כאמור, ערער המושב בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.
בפסיקתו התייחס בית המשפט באריכות לטענת המושב, לפיה ההיקף האדיר של הגידולים, התוצרת והמיכון שעתיד להיות מאוחסן בשטחו, מלמדים כי יש לראות בשימוש שמבקש מבורך לעשות בקרקע שימוש מסחרי לכל דבר.
השופט מנחם פינקלשטיין ציין כי תכלית הוראת חוק התכנון והבנייה היא "לשמר את ייעודה של הקרקע החקלאית ולמנוע זליגה של שימושים שאינם חקלאיים, ללא אישור מתאים של גורם תכנוני מוסמך".
לפיכך, קבע בית המשפט, יש לפרש את המונח "שימוש בקרקע חקלאית" בצמצום, כך ש"רק שימוש הקשור בטבורו אל מלאכת הייצור החקלאי", ייחשב ככזה.
בהקשר זה קבע בית המשפט כי ועדת הערר שגתה כשקבעה כי השימוש שביקש מבורך לעשות בקרקע הוא שימוש חקלאי, וכי לא נתנה את דעתה להיקף העצום של הגידולים ולמקומות הרבים שבהם פועל מבורך. לפי בית המשפט, אלה מלמדים כי המבנה המוקם על-ידי מבורך במושב מיועד לתמוך בפעילותו העסקית הענפה בכל הארץ, ולא לשמש לצורך המשק הפרטי בגבעת כ"ח ובמושבים הסמוכים. לפיכך, נקבע, אין הכרח שהאחסון ייעשה כל כולו בשטחי המושב.
המדינה חזקה מדעת הרוב
סוגייה מעניינת נוספת שעלתה במשפט היא הסתייגות המדינה מהעמדה של דעת הרוב בוועדת הערר. המדינה, שיוצגה בתיק בידי פרקליטות מחוז תל-אביב, התנגדה בהליך למתן ההיתר למבורך להסבת החממות למבני אחסון.
"יש לדחות גם את הטענה שלפיה אין המדינה רשאית לנקוט עמדה הפוכה מזו של דעת הרוב בוועדת הערר", קבע פינקלשטיין בהחלטתו, בהתייחס לטענת מבורך. "מקרים אלה אינם רבים, אך הסמכות בוודאי קיימת, כל שכן כאשר דעת המיעוט בוועדה ניתנה על-ידי נציגו של מתכנן המחוז".
בית המשפט חייב את מבורך בהוצאות משפט ושכר-טרחה בסכום של 30 אלף שקל.
בימים אלה מנהל מושב גבעת כ"ח הליך מקביל בבית משפט השלום בתל-אביב, ובו הוא מבקש להרוס את המבנה של מבורך ולהשיב לידי המושב את הקרקע החקלאית שעליה הוא בנוי.
עו"ד אייל סודאי ממשרד עו"ד חיימסון, סודאי ושות', שייצג את מושב גבעת כ"ח בתיק, אמר ל"גלובס" כי "מעבר לחיזוק ההלכה הקיימת ביחס לשימושים המותרים בקרקע חקלאית, יש בפסק הדין משום מסר חד, צלול וברור, לפיו יש להגן על האוטונומיה של אגודות שיתופיות להתוות את אורח החיים והמגורים בשטחן, ואל לו לחקלאי הבודד, אמיד ומבוסס ככל שיהיה, לעשות דין לעצמו ולהעדיף את טובתו על רווחת יתר התושבים".
גורם במושב גבעת כ"ח הוסיף כי לו היה מבורך מבקש לאחסן את תוצרתו וכליו בשטח דומה באזור תעשייה עירוני, כיאה לשימוש המסחרי שביקש לעשות בקרקע המושב - הוא היה נאלץ לשלם עשרות אלפי שקלים. "מבורך ניסה לנצל את הקרקע החקלאית הזולה ולנהל ממנה את עסקו הפרטי שכולל 7,000 דונם בכל הארץ", טען הגורם.