ניצוצות ברעננה
הרגעים שלפני תחילת ההופעה של פורטיסחרוף מספרים על המקום והזמן: מוזיקה קלאסית מונוטונית שמתגנת ללא הפסק, הגעה דלילה של קהל, ולוחות אלקטרוניים עם פרסומות מתחלפות, ביניהן בולטת זו המבשרת כי "לרשותכם עמדות מרצ'נדייז עם מגוון עשיר של מוצרים".
אם במקום המוזיקה הקלאסית היו עולות לנגן להקות רוק צעירות ואלמלא הפרסומות המתחלפות, ניתן היה להתבלבל ולחשוב שתרבות הרוק עודה חיה ונושמת. או חלילה בועטת.
אך אנחנו בעיר רעננה, שנת 2015, ועל הבמה עומדים לעלות רמי פורטיס וברי סחרוף, ענקי הרוק הישראלי ומחלוציו המרכזיים, שעם השנים יצרו אינספור שירים מעולים, אך מלבד השירים, לא הותירו אחריהם מורשת. הרוק לא מת, אבל רוקיסטים חדשים לא נולדים. או כמו שפורטיס עצמו אמר באחד מראיונותיו האחרונים לתקשורת: הדור של היום לא רוצה ליצור משהו חדש או להמציא, אלא לשיר ולנגן חומרים קיימים.
ההופעה בחמישי, שהייתה הראשונה מבין שלוש, אמורה הייתה להתחיל בשעה 20:00, מתוך ידיעה כי על-פי חוק עזר עירוני, עליה להסתיים בשעה 23:00. אך הקהל איחר, וההופעה החלה באיחור של שלושת רבעי שעה, מה שקיצר את משך ההופעה מ-3 שעות לשעתיים ו-10 דקות.
תרבות האיחורים הקלוקלת הזאת אינה הוגנת, לא כלפי הקהל ששילם ממיטב כספו והגיע בזמן ולא כלפי האמנים המופיעים שנאלצו לקטוע את ההופעה בשיאה.
בתחילת המופע הורגש פער בולט לעין בין ההתלהבות של פורטיס וסחרוף הנרגשים לבין נגני הליווי שלהם, שהועמדו מאחוריהם, על בימה עילית, ונראו קפואים וחסרי אנרגיה. ככל שנקפו הדקות השתחררו הנגנים (ביניהם עמיר "ג'נגו" רוסיאנו, אורן לוטנברג, ושירה וגיל פורטיס, בנו בן ה-25 של פורטיס), והאווירה הפכה ללא פחות מאקסטטית.
ההמנון "חתול מפלצת" הקפיץ את 8,000 האיש שבקהל, ולאחריו עיבוד חדש, יפהפה, ל"שקיעתה של הזריחה". ביצוע מרהיב נוסף היה החיבור בין "אגם ענקית" ל"בבוקר של קטיפה", גרסת הכיסוי המופלאה (מתוך "סיפורים מהקופסה") לשירו של לי הייזלווד. בין המנון לבלדה, פורטיס מדבר. הוא המנחה של הערב. הוא אמון על קטעי הקישור ועל שימור האנרגיות הגבוהות של הקהל. כל מחווה שלו היא בקשת אהבה. הוא וסחרוף זכו להרבה אהבה בערב הזה.
מדובר באירוע נדיר עבורם מבחינת כמות קהל, והשניים השקיעו בהתאם - עם לבוש שנתפר במיוחד, סאונד מעולה, תאורה מסחררת, ועם עיבודים מורכבים ללהיטים נצחיים: "ניצוצות", "חלליות", "נעליים", "באוויר", "אין קץ לילדות". ובאמת, אין קץ לעושר המוזיקאלי של השניים, שלמשך שעתיים היו שוב, כדברי פורטיס, לאחד.
"זה לא מובן מאליו...אנחנו לא להקה, אנחנו שני אנשים", אמר פורטיס בהתרגשות, וצדק. זו איננה הופעת קאמבק של להקה שלא ניגנה שנים ביחד. אמנם חלף כמעט עשור מאז אלבומם המשותף האחרון של הצמד, "על המשמרת", אולם פורטיס וסחרוף לא "התפרקו" מעולם. הם חברים ותיקים שאוהבים לנגן ביחד, והקהל אוהב אותם לחוד, אך בעיקר ביחד. והקהל ברובו נראה מאושר בזה הערב. איך לא? הוא נכח בקונצרט רוק מעולה, גדוש וסנטימנטלי, שלא יישכח.
