ל"האישה המכובדת", מותחן הריגול הטלווזיוני הבריטי עטור השבחים, המבוסס על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יש משהו משותף עם סרטים כמו "החוש השישי", "שאטר איילנד" ו"מועדון קרב". הסרטים האלה נשענים על אפקט של צפייה בדיעבד: ברגע שמגיעים לסוף המפתיע, הרבה מאוד רמזים שפוספסו בהתחלה הופכים לבולטים עד כדי גיחוך. ב"האישה המכובדת" הקסם הזה עובד הפוך.
הפרק השישי, לקראת סוף הסדרה, מתרחש במה שיוצרי הסדרה תופסים כישראל. מופיעים בו ראש מחלקה למדעי המחשב שנראה ומתנהג כמו שב"ח, פקידה אקדמית צווחנית עם פתיל קצר, סטודנטים שמדברים במבטא מוזר וארכיטקטורה שמזכירה מחנה פליטים פלסטיני.
מאותו הרגע קשה מאוד לחזור להעריך את האיכות הגבוהה של הסדרה, גם בדיעבד כלפי הפרקים הקודמים, ובוודאי כלפי ההמשך, שנהיה יותר ויותר דרמטי עד לסוף מוגזם וצעקני. פתאום, מה שנראה עד עכשיו כאופראיות אלגנטית, נדמה פתאום למלודרמטיות מתנשאת. התפניות בעלילה הופכות למאותגרות לוגית, והמאמץ להעביר את המורכבות הפוליטית נראה כמו פרודיית הסרט הערבי של "זהו זה". הקסם נהרס כשרואים את התפרים.
הישראלי הדומיננטי בסדרה הוא אדם בשם שלמה זכריה, מיליארדר מסתורי וקשוח מצד אחד, אבל חביב ובעל חמלה מצד שני. דמות עגולה מאוד, מורכבת, קצה-קצהו של קרחון עמוק שמבצבץ בכל הבעת פנים. עבור יגאל נאור שמגלם אותו, שחקן ישראלי רב-זכויות בארץ ובעולם, זכריה הוא חידוש מרענן, בעיקר כי עד אותו תפקיד הוא לוהק בעיקר לדמויות ערביות.