מירי רגב / צילום: איליה מלניקוב
מירי רגב היקרה, אני לא רוצה שתחשבי ששכחתי, אז אני מתחיל בסיפור הזה. בזמן מלחמת לבנון האחרונה לא ידעתי איפה הבן שלי, שהיה מ"פ בחטיבת המילואים אלכסנדרוני. בפעמים המעטות שהצלחתי לדבר אתו, הוא אמר לי שהם נמצאים על הגבול עם לבנון אבל עדיין לא חצו אותו.
הייתה לי הרגשה שהוא עובד עליי, וטלפנתי אלייך, מירי, בבקשה לברר איפה באמת הוא נמצא. תוך זמן קצר חזרת ובישרת לי שהוא והחטיבה שלו נמצאים עמוק בתוך שטח לבנון, המקום המרוחק ביותר.
זה לא בדיוק מסר מרגיע, אבל בכל זאת לדעת טוב יותר מלנחש. הייתי אסיר-תודה לך על נכונותך ואדיבותך, ועדיין יש לך אצלי נקודת זכות קבועה.
שתי מירי
אחרי זה הלכת לפוליטיקה, ועכשיו הגעת אפילו לחברות בממשלה. ברכותיי ואיחוליי. אבל לצערי, מירי רגב דוברת צה"ל, כפי שאני הכרתי אותה, איננה דומה למירי רגב הפוליטיקאית. כאילו מדובר בשני אנשים שונים.
את מתקוממת על הביקורות נגדך. ברור שהביטוי "בהמה" שהופנה נגדך מכוער ומיותר ומעיד בעיקר על אומרו. אבל הביקורת שלך היא נגד כל מי שהטיל ספק בהתאמתך לתפקיד שיש לו נגיעה לתרבות.
את אומרת שהביקורת נובעת מכך שלא מכירים אותך. נכון שאי-אפשר שהציבור יכיר אותך לפני ולפנים. הדרך היחידה להכיר איש ציבור היא באמצעות התקשורת, שבה מציג איש הציבור את עצמו. ואני מצטער לומר שאת הרווחת הרבה מההסתייגויות לגבי התאמתך לתפקיד שרת התרבות.
יש תקווה
את אומרת שאת לא כזאת, או לא רק כזאת. אבל איך נדע אם את מתנהגת בצורה כזאת? איך אפשר לברך על מינויך לאחראית על התרבות, כאשר פעמים רבות התנהגת בחוסר תרבות ובכוחניות וולגרית?
אומרים שהכול אצלך מתוכנן, שהתנהגותך הוולגרית מיטיבה איתך בליכוד. יכול להיות. אבל מי שאינו כזה, לא יכול לנהוג כך לשום מטרה.
אני בעד להעביר קו על העבר. מכיוון שהכרתי את רגב הדוברת, יש לי תקווה. אבל חובת ההוכחה, מירי, היא עלייך - לא על מבקרייך.
מה זה "פגיעה בתדמית המדינה?"
"לא אתן יד לפגיעה בתדמית של מדינת ישראל, בחיילי צה"ל ובמסורת של המדינה כיהודית ודמוקרטית" - כך אמרה רגב עם כניסתה לתפקיד שרת התרבות והספורט. סיסמה פופוליסטית ותו לא.
כשאת אומרת פגיעה בתדמית, למה את מתכוונת? ביקורת על מחדלים של הצבא זו פגיעה בחיילי צה"ל, למשל? ביקורת על ממשלת ישראל זו פגיעה בתדמית המדינה?
אם אפשר, כדאי שתסבירי - כדי שנדע מה אסור לנו מכאן ואילך.