פיטוריו של מנכ"ל משרד התקשורת, אבי ברגר, אתמול (א') עוררו סערה גדולה. הסיבה שהאירוע תפס כאלה כותרות, בניגוד לפיטורים אחרים של מנכ"לים במשרדים ממשלתיים בעבר, היא האופן שבו הדבר נעשה, ובעיקר בגלל הפרנויה של ראש הממשלה נתניהו סביב הנושא ורצונו לשמש כ"שר-על" לענייני תקשורת. לא עזרו גם השמועות וחצאי האמיתות שנשמעו בנוגע למעורבותו של בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', בהדחה. ובקיצור - שערורייה.
אנחנו מתפלאים וכועסים על ההדחה של ברגר, אבל שוכחים שנתניהו הלך לבחירות בגלל חוק "ישראל היום". רוצה לומר, הפרנויה של ראש הממשלה בנושאי תקשורת ידועה לכל, ולכן צריך לקחת את המהלך בפרופורציה - ולו רק בגלל הנזק שהוא מחולל לנתניהו מעבר לנזק הציבורי.
האם באמת ניתן יהיה לעצור עכשיו רפורמות בשוק התקשורת? האם מומו פילבר, המנכ"ל המיועד, יוכל להורות לדרג המקצועי להוציא את הרפורמה בטלפוניה מרפורמת הפס הרחב? הרי באותו הרגע מבקר המדינה ואולי אפילו היועץ המשפטי לממשלה יתחילו לשאול שאלות. זה יהיה מהלך כל-כך מסריח, שהם לא יצליחו לחנוק את הריח.
כך, המנכ"ל המפוטר ברגר יוצא מהפרשה גדול, משום שכעת ברור לכולם שהוא איש מקצוע רציני שעשה למען הציבור, ובשל כך נענש. לא לחינם הוא נשמע אתמול בערב כמי שנגולה אבן מעל ליבו. אי-הוודאות סביב משרד התקשורת, הלחצים מצד לשכת ראש הממשלה, המאבקים ליישום הרפורמה בשוק הקווי, והכול ללא שר שעוזר ודוחף - הפכו את חייו של מנכ"ל משרד התקשורת לבלתי נסבלים.
פוליטיקה של הון-שלטון
מהלך הפיטורים פועל גם לרעת בזק. בניגוד לכל התיאוריות שמתרוצצות ביממה האחרונה, הדבר העלה את הקשר בין נתניהו לאלוביץ' לרמת עניין שלא הייתה כדוגמתה. כל הקלה שירצו לתת כעת לחברה תיבחן בזכוכית מגדלת. גם מה שמגיע לה - כמו ביטול ההפרדה המבנית ואישור עסקת המיזוג עם yes - ייבחן מעתה והלאה בקפידה יתרה, ואני לא בטוח שזה טוב לחברה.
בכלל, הסיטואציה הזו שבה בזק מעורבת בפוליטיקה של הון-שלטון לא מועילה לה, גם כשהדבר לא בהכרח נכון. המוניטין של אלוביץ' ניזוק משום שהוא נתפס כעת כטייקון שמקורב לשלטון, שנים אחרי שההצלחה הגדולה של בזק היא דווקא בנכס התדמיתי הנקי שלה. היא ממותגת כחברה שנותנת את השירות הטוב ביותר ולרוב מצטיירת כמי שהרגולטור מתעמר בה.
ומה עשה נתניהו? הפך את הקערה על פיה. מעתה והלאה בזק לא תוכל לטעון שהיא הקוזאק הנגזל, בטח שלא אחרי שראש הממשלה בכבודו ובעצמו נזעק ברגע האמת לטובתה. לטובת מונופול שאין אח ורע בעולם לשיעורי הרווחיות שהוא מציג.
כשבודקים את הדברים לעומק, מגלים כי המאבק בין בזק לברגר נסוב סביב שני דברים: הוויכוח על עסקת בזק-yes; והטלפוניה שתוכרע בקרוב על-ידי בג"ץ.
מאחורי העימות עומד ברגר, שחש שאם יאשר את העסקה, יהיה זה בבחינת "פרס" לבזק על התנהגות שלילית ומסוכנת. לשיטתו, ולשיטת כל הדרג המקצועי במשרד, העובדה שבזק פוגעת בתחרות ומקבלת בתמורה עסקת מיזוג שבה אלוביץ' משלשל לכיסו הפרטי מאות מיליוני שקלים, היא דבר שלא מתקבל על הדעת. ולכן, עד שבזק לא מתיישרת, והרפורמה לא יוצאת באמת אל הפועל - אין מה לדבר על עסקת yes.
לגבי הטלפוניה, האם בזק הייתה נותנת גישה למתחרות אילו הייתה יודעת שבתמורה יאשרו לה את העסקה? הערכה היא שכן, אבל אי-אפשר לדעת בוודאות, מפני שהטלפוניה של בזק היא בבחינת מקור רווח עצום לחברה, ואם התחרות מתחילה לנגוס ברווחים, ומכונת הדיבידנדים והמזומנים נפגעת - זה כבר מתחיל להיות מסוכן עבורה.
וזה המפתח להכול. הרי העסקה כבר אושרה על-ידי רשות ההגבלים העסקיים ועל-ידי הדירקטוריון והאסיפה הכללית בבזק, והדבר היחיד שעמד בינה לבין מימושה הסופי הוא העובדה שמשרד התקשורת העניש את בזק ולא היה מוכן לאשר אותה, לא בגלל שהוא מתנגד לה - להיפך, לאורך השנים הוא דווקא היה בעד העסקה, אלא אך ורק בגלל שהוא רצה ללמד אותה לקח.
יש שיטענו כי ברגר קצת חרג מסמכותו, ויש כאלה שיגידו שהוא מילא את חובתו, אבל המבוי הסתום שאליו הגיעו הצדדים מוביל לכך שבסופו של דבר ראש הממשלה מתערב בסיפור ומעלה תהיות לגבי נסיבות ההתערבות. אז ברגר משלם כעת בכיסאו אבל "יוצא גדול" מכל הפרשה, ואילו עבור מבחינת בזק מדובר בניצחון פירוס.