יובל שטייניץ ואיתן ששינסקי / צילום: אוריה תדמור
אף אחד בממשלה לא יודה בזה ואף אחד לא יאשר, אבל ועדת ששינסקי הייתה הדבר הטוב ביותר שקרה ליזמי הגז. כן, כן, אותו פרופ' איתן ששינסקי, שנוא נפשם של משקיעי הגז וקורבן קמפיין השטנה האנונימי שנוהל נגד הוועדה שבראשה עמד.
נכון, הוועדה הכפילה את שיעור המס שהיזמים משלמים למדינה ועצרה את חגיגת מניות הגז בבורסה. נכון, הוועדה שינתה את כללי המשחק בדיעבד ויצרה תקדים בעייתי ביחסי הסקטור העסקי והמדינה. נכון, הוועדה - או יותר נכון המאבק הכוחני של היזמים נגדה - גרמה נזק תדמיתי אדיר ליצחק תשובה ולשותפיו, שהפכו בן לילה מגיבורי מעמד הפועלים וממושיעי המשק לברוני גז מרושעים ולאויבי הציבור מספר אחת. הכול נכון. אבל לצד כל אלה, הוועדה חוללה שינוי אסטרטגי במאזן הכוחות בין היזמים למדינה - והשינוי הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לדלק ולנובל מאז תגליות הגז עצמן.
כי אם לא היה ששינסקי, זה היה נגמר הרבה יותר רע מבחינת היזמים. לפניו, נזכיר, המדינה לא גבתה בפועל מס על ניצול משאבי הטבע, והעיוות הזה לא היה נמשך בשום מצב. בפני המדינה עמדו כמה דרכים לפעול נגד היזמים, וזו שנבחרה הייתה הטובה ביותר מבחינת תשובה ושותפיו. מצד האחד של המטבע המדינה הכפילה את חלקה ברווח ל-60% ויותר, אבל מצדו האחר היא הפכה לבעלת המניות העיקרית, לשותפה הבכירה במאגרי הגז. ששינסקי עשה יותר: לפי המודל שלו המדינה איננה בעלת מניות רגילה במאגרים, היא לא עוד משקיע ספקולנט שרוצה למכור מהר ולעשות מכה. המדינה היא משקיעה אסטרטגית לטווח ארוך, שמוכנה לחכות לכסף שלה שנים קדימה, ומעדיפה שהיזמים ישתמשו בו היום להשקעות בפיתוח ובתשתיות במקום לחלק אותו כדיבידנדים.
לכן מאז שחוק ששינסקי עבר בכנסת מתייצבים קובעי המדיניות בירושלים לצדם של יזמי הגז. אגף התקציבים דחף בכל הכוח לאשר ליזמים לייצא גז, וכמה שיותר. יוג'ין קנדל נלחם נגד כל יוזמה שאיימה לעכב את פיתוח מאגרי הגז. נכון שישנם גם כאלה שלא מיישרים קו: דיוויד גילה, למשל, החליט שהוא לא מוכן לשקול שיקולים שמעבר לחלקה הקטנה שלו - קידום התחרות - ושבשביל אינטרסים לאומיים יש ממשלה. אבל בינתיים גילה במיעוט, אפילו ברשות ההגבלים העסקיים עצמה.
לכן כל מי שמכריז (כולל מעל דוכן הכנסת) ש"המדינה נכנעת למונופול הגז" וש"הפקידים התקפלו תחת לחצי הטייקונים" תופס את המציאות בצורה קצת עקומה. המדינה לא נכנעת למונופול אלא היא שותפתו הסמויה ופטרוניתו הנסתרת. היא רוצה שתשובה ושותפיו ירוויחו, וכמה שיותר. זה לא בגלל שהמדינה הפכה, חלילה, לחובבת מונופולים ולמעריצת טייקונים. המדינה הייתה מעדיפה שתהיה תחרות ושוק משוכלל, אבל הדאגה העיקרית שלה היא לא שבירת המונופול או סבסוד מחיר הגז לצרכן. האינטרס העליון הוא להבטיח את ההכנסות הצפויות ממיסוי מאגרי הגז, אותם 126 מיליארד הדולרים שאמורים לזרום מהמאגרים ב-20 השנים הקרובות, ובמיוחד את 54 המיליארד מתוכם שאמורים ל היכנס היישר לתקציב המדינה. את הסחורה הזו יכולים היום להביא רק נובל אנרג'י ושותפיה, כך לפחות משוכנעת המדינה. לכן בנובל ובדלק צריכים להגיד לששינסקי מילה אחת. תודה.