גלעד ארדן / צילום: תמר מצפי
לרגע נדיר אחד הצליח השבוע צלם לשכת העיתונות הממשלתית להנציח את כל שרי הממשלה החדשה מחייכים. מי שיבחן מקרוב את התמונה המסורתית שצולמה בבית הנשיא ביום ג', יגלה שיש שניים שלא הצליחו להעמיד פנים גם כשאמרו להם להגיד "צ'יז". בין ים החיוכים בולטת העגמומיות שעל פניהם של החירותניקים האחרונים ראובן ריבלין ובני בגין. נשיא המדינה והשר ללא תיק שגרים באותו הבניין בירושלים, חולקים את אותה התחושה הפוליטית. ריבלין רצה ממשלת אחדות, בגין חשב שחזר לממשלה כדי להציל את הליכוד. עבור שניהם זה נגמר בבכי.
הצילום הזה סיפק גם רגע קומי כשמאחורי נתניהו התייצבה לשכתו לשעבר: מנהלת הלשכה באדום והרל"ש שדורש לא להתבלבל - איילת שקד ונפתלי בנט. שרת המשפטים היתה הראשונה לזהות את הפוטנציאל ויזנקה על הכיסא שמאחורי ראש הממשלה. מי שניסה להזיז ממקומה את שקד - ששקעה בשיחת נפש שכמוה לא קיימה כל הקדנציה הקודמת עם מירי רגב - גילה שלא רק שהיא ממוסמרת לרצפה עם מסמרי בטון, היא גם שומרת לידה מקום לבנט. התמונה הזו כבר לא תתלה בסלון הבית ברחוב בלפור. שם ודאי יעדיפו לתלות את התמונה המרוטשת של בטאון ש"ס "יום ליום" שפשוט מחק את שקד ורגב.
במעון הרשמי זעמו על התמונה והפנו אצבע מאשימה לבית הנשיא. הצצה בווידאו מאששת שלריבלין לא היה כל קשר להתגנבות היחידים של הצמד שקד-בנט, הכי צמוד לנתניהו.
והנה חידה לנבחני הבגרות במתמטיקה: איך קרה שמהתמונה ניבטים פניהם של 22 שרים בעוד בממשלה אמורים להיות רק 21? המספר הנוסף הוא יעקב ליצמן שהשתחל לצילום בצעד שקט אבל בטוח. הופעתו בצילום של סגן שר הבריאות חסרת תקדים בתולדות ממשלות ישראל: לא רק שליצמן אינו שר, אלא שמעולם לא נכנס לפריים ח"כ חרדי מיהדות התורה. ואם לא די בכך, התמונה צולמה עוד לפני שמליאת הכנסת אישרה את המינוי וליצמן עוד לא היה בכלל סגן שר באופן רשמי, אלא ח"כ מהשורה. רגע לפני הצילום היה מי שהתעקש לשמור על החוק ועלתה ההצעה לצלם שתי תמונות: אחת עם ליצמן ואחת בלעדיו, מתוך כוונה נסתרת להעביר לעיתונים את התמונה נטולת סגן שר הבריאות. ללכת עם ולהרגיש בלי. הניסיון להזיז את ליצמן הצידה נתקל בהתנגדות. הוא נשאר נטוע במקומו ולא זז במילימטר.
ליצמן לא הגיע למשכן הנשיא על דעתו. הוא הוזמן באופן אישי על ידי ריבלין בנימוק שהתואר הרשמי שלו הוא אמנם סגן שר, אבל הוא נושא בחובו סמכויות שמרבית השרים יכולים רק לחלום עליהן. בביקור הפתע שקיים למחרת סגן השר באסף הרופא ביומו השני בתפקיד, הוא הוכיח שהוא גם יודע לעבוד הרבה יותר טוב מלא מעט שרים אחרים.
יש מי שרואים בהחלטה להציב את ליצמן בפריים אמירה בוטה ותקיעת אצבע בעין לבג"ץ, שקבע כבר ב-2009 שלא ניתן למנות סגן שר במעמד של שר. אפילו בחוק יסוד הממשלה מופיעה כוכבית שקובעת שמדובר במינוי לא חוקי. ביהדות התורה אומרים שאם בג"ץ יפסול את המינוי, ליצמן יקבל אישור נדיר מהרבנים להפוך לשר.
התמונה הזו כבר לא תתלה בסלון הבית ברחוב בלפור
ובכל זאת קשה שלא לתהות איך התמונה שצולמה לפני יומיים ופורסמה בכל עיתון אפשרי, לא הביאה את יאיר לפיד לעתור לבג"ץ נגד המינוי או לפחות לצייץ משהו בכיוון. או שלפיד ישן בעמידה, או שיש משהו שאנחנו לא יודעים. האם לפיד עושה את צעדיו הראשונים בדרכו לממשלה? לפני כמה ימים ביקש נתניהו לזמן את יו"ר יש עתיד לפגישה. אחרי שאתמול נועד עם יו"ר האופוזיציה הרצוג לעדכון ביטחוני מדיני תקופתי, צפוי ראש הממשלה להיפגש בקרוב גם עם לפיד. בעוד הפגישה עם הרצוג, שבה נכחו גם המזכיר הצבאי וראש המל"ל התאפיינה בקורקטיות, עם לפיד צפויה פגישה בארבע עיניים, במהלכה יגשש נתניהו האם ניתן יהיה לצרף את יש עתיד לממשלה אחרי אישור התקציב. החרדים אישרו לרה"מ לבדוק את המהלך, שאולי רק נועד להוריד את המחיר של הרצוג, למקרה שידרוש רוטציה תמורת כניסה לממשלה. אם הדבר יצא אל הפועל, שר האוצר לשעבר יצטרך להסביר איך הוא יושב עם החרדים באותה הממשלה. זו תהיה משימה גדולה יותר עבורו מהורדת מחירי הדיור.
ארדן שוב הביתה
יומיים לפני חלוקת התיקים ישב גלעד ארדן במזנון הכנסת והרהר האם כדאי לו להתעקש על משרד החוץ עד כדי איום בוויתור על תפקיד מיניסטריאלי. עוברים ושבים במזנון אמרו לו שסביר להניח שצעד כזה אולי לא יביא לו על מגש של פלסטיק את משרד החוץ, אבל יגרום לנתניהו לרצות ולפצות את מי שהגיע ראשון בפריימריז בליכוד והפגין נאמנות לנתניהו, עם שני תיקים: הבט"פ והפנים. טקטיקה לגיטימית בניהול מו"מ פוליטי.
ביום ד', כשנקרא לנתניהו, החלה התוכנית להשתבש. זכרונו של ראש הממשלה, שרק בשבוע שעבר בטקס הפרידה ממנכ"ל משרדו הראל לוקר התבלבל בשמו ארבע פעמים וקרא לו בשם אחיו שהיה מזכירו הצבאי, לא תעתע בו במקרה של ארדן. נתניהו, שמנהל פנקסנות, לא שוכח ולא סולח שארדן לא היה בארץ ביום ההצבעה על חוק ישראל היום. אחרי שנתניהו קרא על דרישתו של ארדן בעיתונים, לרשימה התווספה האשמה נוספת וארדן נחשד בקשירת קשר נגד רה"מ בתקשורת. בינתיים ארדן המשיך להתעקש על החוץ, אך לא תיאר לעצמו שהסיפור יצא משליטה והוא באמת יישאר מחוץ לממשלה.
בעיניים כלות הוא ראה את שטייניץ משודרג לאנרגיה, את סילבן מקבל את תיק הפנים, ורק הוא נותר ללא תיק ביד. כמי שמונה לפני שנתיים לשר להגנת העורף ללא סמכויות או תקציבים ונשאר בסופו של דבר ללא משרד, רק עם צלקת, החליט ארדן שעל טעויות לא חוזרים פעמיים. הוא לא יאכל את הדייסה שהאכילו אותו אז. ללא תוספת תקציב לבט"פ כבר עדיף להישאר חכפ"ש בכנסת.
לארדן, הצעיר המבטיח של הליכוד, כדאי ללמוד מסילבן שלום, המשנה החדש-ישן של נתניהו, המסתמן יחד עם ישראל כץ כמאושר מבין שרי הליכוד. איומים ולחץ הם כלי עבודה חשובים בפוליטיקה, בעיקר כשהבוס שלך הוא נתניהו. צריך לדעת מתי לשלוף אותם ובעיקר מתי להחזיר את החרב לנדנה. איוב קרא לא התנתק מהאינפוזיה לפני שקיבל תפקיד סגן שר, חיים כץ הודיע שיישאר בבית להחלים מניתוח אם לא ימונה לשר רווחה, וגם עם דני דנון נתניהו העדיף לא להתעסק. אפילו לחוטובלי עלה החום לפני ההצבעה ורק ארדן הבהיר לרה"מ שיגיע בכל מקרה להצבעות כדי שהממשלה לא תיפול.
הנוסחה של נתניהו, "יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו", הפכה בפיתוחו של ארדן ל"לא יתנו, גם יקבלו". נתניהו יקבל את התמיכה, וארדן לא יקבל דבר. הוא בחוץ, ואצבעו בפנים. זה עניין של אופי. ארדן לא מרדן, הוא מעדיף ממלכתיות על אופוזיציונריות. אולי מדי פעם הוא היה גורם לאנשי נתניהו למתח אם יופיע להצבעה או לא, אבל קשה לראות אותו מצביע נגד עמדת הממשלה. הוא לא בנוי לזה.
בתחילת השבוע נראה היה שארדן מיצה את האופוזיציה. הוא הבין שלהיות פגוע זה נחמד שבוע-שבועיים אבל עוד מעט יתחילו לעבוד הוועדות ושם ימצא עצמו לצד ח"כ נורית קורן שהיתה המזכירה שלו, או יחד עם אחמד טיבי, מגיש הצעות חוק שלא יאושרו לעולם. עכשיו הוא צריך לשקול היטב את דרכו ולהחליט אם, מתי ובתמורה למה, לחזור לגלגל.
לארדן, הצעיר המבטיח של הליכוד, כדאי ללמוד מסילבן שלום
בימים האחרונים נפגשו נתניהו וארדן פעמיים. החבילה שמציע נתניהו כוללת את אותן ההצעות שקיבל לפני שהעסק התדרדר: כמה מאות מיליוני שקלים תוספת לבט"פ, אולי קצת סמכויות עם ארומה בינלאומית, ותזוזה של כל הנוכחים סביב שולחן הממשלה כדי שארדן ישב קרוב יותר לרה"מ. על הפרק עומד גם תואר המשנה לרה"מ. מבחינת ארדן התואר האישי הזה לא יהווה הצדקה לחזרה לשולחן. ללא הישג תקציבי משמעותי יהיה לו קשה לשוב. את ההחלטה יקבל רק אחרי החג.
האמבוש שעשה לו גדעון סער באמצע השבוע כמעט וסתם את הגולל על כל אפשרות שיחזור. כל ח"כ בליכוד יודע שאם אתה רוצה תפקיד בממשלה אסור לך להיראות בסביבת סער גם לא במרחק של קילומטרים, קל וחומר לא להצטלם איתו בפרהסיה. אולי ארדן חשב שיהיה נחמד לעקוץ את נתניהו, אבל נראה שהתמונה שהועלתה לרשת שבה נראים סער, ארדן והמעצבן הנוסף בנט, בכלל נועדה מבחינת סער לסנדל את ארדן. בניגוד לרושם שנוצר בין השניים אין שום שיתוף פעולה, ודאי לא חזית אחידה, אלא יריבות של שנים וקרבות עקובים מדם על המקום הראשון בליכוד. ארדן לא נמנה על אוהדיו של סער בדיוק כמו נתניהו. זה היה חיבוק דוב מפואר שרק הדגיש את האיבה בין השניים. התמונה שצולמה אל מול הכותל הזכירה קצת את שלושת הצנחנים דומעים בהתרגשות, אלא שכאן מדובר בדמעות של צער. אם ארדן לא יעשה סלטה לאחור, זה עלול להיגמר בבכי.
להישאר מחוץ לממשלה זה הימור. ארדן יכול לשאול את דני דנון, שעבר לא מעט אחרי צוק איתן, ושילם מחיר כבד בפריימריז כשירד מהמקום החמישי לשמיני. הוא אולי יבנה מבחינה מנהיגותית בקרב הציבור הכללי, אבל לא בטוח שבתוך הליכוד. הליכודניקים לא אוהבים את מי שיוצא נגד התנועה.
שובו של ארדן יחייב את נתניהו להוציא את יריב לוין מהחברות בקבינט, וזה עוד לפני שהכריע מי מבין השניים, אלקין או שטייניץ, יזכה להיות חבר בפורום היוקרתי. על פי החוק רק עשרה חברים יכולים לשבת בדיונים החשאיים אפופי עשן הסיגרים. אלקין זכאי לכבוד מתוקף היותו השר לאיומים אסטרטגיים, ושטייניץ קיבל הבטחה מנתניהו. צפוי שם מאבק לא קל, ששקול רק לניסיון להחזיר את ישראל לקווי 67 או להוצאת התיק לאיומים אסטרטגיים מהידיים של אלקין. שטח כבוש לא יוחזר. אם נתניהו חושב שיצליח לקחת מאלקין את התיק שהוצע בתחילה לארדן, שיחשוב שוב, או שיכין חבילת סוכריות ותופינים מרשימה למי שעבד עבורו חודש וחצי ללא שינה בניהול המו"מ.
אלקין, שהחזיק את הקואליציה בקדנציה הקודמת, בכלל רצה את משרד התרבות שניתן לרגב, ואת המדע, שהופקד בידי דנון. עם משרד הקליטה, שמקבע אותו כסקטוריאלי ומכניס אותו למריבות עם ליברמן על אותו נתח שוק, הוא חי בשלום כל עוד ניתנה לו האפשרות להתפתח גם בכיוונים המדיניים - בקבינט ובאסטרטגיה.
נתניהו, שהיה כמובן הראשון לזהות את הפוטנציאל לסכסך בין ליברמן לאלקין, זימן בליל חלוקת התיקים את אלקין ללשכתו. לפנות בוקר הוא היה שר התרבות והמדע. עם עלות השחר הוא כבר הפך לשר הקליטה. עבור אלקין זו סגירת מעגל. במשרד הקליטה לא שוכחים איך היה מעסיק אותם כששימש בעבר יו"ר ועדת המשנה לזכויות תלמידים עולים.
מהמורה נוספת בדרך להשבת ארדן תחייב את נתניהו לקבוע מי משרי הממשלה יאלץ לוותר על כורסת עור הצבי. כדי לצרף שר נוסף יאלץ נתניהו לקחת מאחד משרי הליכוד את התפקיד הנחשק, או לשנות את כל המפתח הקואליציוני ולהוסיף גם לכחלון שר אחד. שר האוצר הטרי, שבקרוב יכנס לקרבות התקציב, לא ייתן לזה לקרות.
אם ארדן היה רואה כמה צעדים קדימה, אולי היה שוקל את מילותיו מחדש ולא מרגיז את כחלון ללא צורך ומצהיר בטקס העברת השרביט לסילבן שלום במשרד הפנים, כי זו היה טעות להוציא מידי המשרד את מנהל התכנון ולהעבירו לידיים של כחלון.
העסקה להשבת גלעד תהיה ככל הנראה תמורת ראשו של בגין. יומיים לפני מינוי השרים קרא נתניהו לבגין ללשכתו ובישר לו שבצוק העתים בשל הצפיפות לא יוכל למנות אותו לשר. בגין השלים עם העובדה ובעודו יושב במליאה בעת השבעת הממשלה, התבשר יחד עם כל עם-ישראל-חי שהוא מיניסטר לכל דבר ועניין. נתניהו, שהבטיח לבגין כשחזר לשורות הליכוד שימנה אותו לשר, עמד בהבטחתו. הוא רק לא הבטיח לו שזה יהיה עד סוף הקדנציה. מי אמר שנתניהו לא מקיים הבטחות. אם בגין יפרוש, רק כהונתו של אוריאל רייכמן שהתפטר מהכנסת ה-17 תשעה ימים לאחר שהושבעה תהיה קצרה יותר.