זו יציבות? זו משילות?
חודשיים וחצי לאחר הבחירות, הציג השבוע נתניהו סוף סוף את החלק האחרון בפאזל הממשלתי. הנעדר גלעד חזר כשר ארדן לשולחן הממשלה, ח"כ זאב הפך לשר אלקין שהצליח בתוך שבוע ימים לכהן בשלושה משרדים. הישג נאה לקדנציה הראשונה שלו כמיניסטר. בנוסף למשרד הקליטה קיבל אלקין את המשרד לענייני ירושלים וחתם כהונת בזק במשרד לאיומים אסטרטגיים. חזרתו של ארדן לממשלת נתניהו התאפשרה, בין היתר, לאחר שרב הכותל, שמואל רבינוביץ', התבקש על ידי גורמים בסביבת ראש הממשלה לגלות מה טיבה של תמונת האיחוד המרגשת של סער וארדן שצולמה ביום ירושלים בכותל, ולהזים או לאושש את החשדות של הלשכה לקשירת קשר של השניים נגד נתניהו. לשיחת הטלפון המלכותית זכה גם גורם נוסף, תורם גדול של נתניהו, שנכנס בטעות לפריים. העדויות כנראה היו מספקות כדי לחזק את גרסתו של גלעד שהוא נפל למלכודת, והוא זוכה מחשד לבגידה. וכך נסללה דרכו של גלעד חזרה הביתה. על אלקין הזאב עוד נרחיב בהמשך.
הפאזל הושלם אבל עוד יוחלפו בו חלקים. במשכן הנשיא תוהים האם יצטרכו להזמין שוב את שרי הממשלה לצילום לנוכח ההרכב הסופי של השרים או שמא מוטב לוותר על תמונת סטילס ופשוט לצלם את הממשלה בווידיאו און-ליין כך שבכל רגע נתון ובכל הרכב מעודכן של הממשלה תהיה לה הנצחה מצולמת. בימים הקרובים ינסה רה"מ לשכנע את כחלון, דרעי ובנט להותיר על כיסאות עור הצבי 21 שרים, אבל אם נתניהו לא יצליח להגיע לנוסחה שתשאיר את בני בגין סביב שולחן הממשלה, בנו של מנהיג הליכוד האגדי יצטרך ללכת הביתה. אף לא אחד מבין למה בגין היה צריך לעבור את התהליך המבזה שמעביר אותו נתניהו. אולי השעמום וחוסר הרלוונטיות שמחוץ לחיים הפוליטיים הם שהביאו אותו להסתכן בספיגת ההשפלה שכרוכה בעבודה עם נתניהו.
בגין אינו כאב הראש היחיד של רה"מ. לנתניהו צפויה בעיה לא פשוטה בכלל אם בג"ץ יפסול את מינויו של ליצמן לסגן שר הבריאות, ויקבע כי הוא יחוייב לשאת בתפקיד רק כשר. בשבוע שעבר עלתה כאן התהייה האם לפיד ירים את הכפפה ויעתור לבג"ץ נגד מינויו של ליצמן. מסתבר שיש עתיד פנתה לבג"ץ כבר מזמן, והתיק תלוי ועומד וממתין להכרעה. אם ליצמן יהפוך לשר, תפתח לנתניהו חזית חדשה והוא יצטרך להתמודד עם עוד פלונטר - להרחיב את הממשלה, או לפטר שר. נראה שזמן הרכבת הממשלה יתחרה רק באורך הקדנציה שלה.
שוב ישבו ביחד? לפיד ונתניהו
כשכל הבעיות האלו צצות כבר בשבועיים הראשונים להיווסדה של הממשלה, ברור לחלוטין שללא כניסת שותף קואליציוני נוסף אחרי התקציב, הממשלה הזו לא תחזיק מעמד. השבוע נפגש נתניהו עם לפיד בכנסת. השניים לא רצו לומר על מה דיברו במשך 45 דקות בשעת לילה מאוחרת, אבל לדברי גורמים ביש עתיד על השולחן היתה מונחת עוד קודם לכן הצעה מפתה לחמישה תפקידי שרים: החוץ, החינוך, ושלושה משרדים נוספים. בכירים במפלגה לא שוללים את האפשרות שבעתיד הלא רחוק יפתחו שיחות קירבה עם החרדים כדי להבשיל אט אט מהלך של כניסה. מנגד, ליצמן מתעקש שיהדות התורה לא תסכים להצטופף עם לפיד סביב אותו השולחן. אין לו התנגדות שנתניהו ייפגש עם לפיד, אבל הוא כן מתנגד לכניסתו לקואליציה. באחד העיתונים המזוהים עם המפלגה החרדית יצאה באחרונה הוראה לכתבים להנמיך את הטונים ולא לתקוף את הקואליציה של נתניהו. אם רה"מ יצטרך להכריע בין ליצמן וגפני לבין לפיד והסנקציות, נראה שהתשובה ברורה. מצד שני, נתניהו כבר הוכיח שהוא מסוגל לבצע פעלולים מופלאים ולהתכחש תוך מאית השנייה לשותפיו.
השאיפה: להחזיק מעמד
חצי שנה לאחר שנתניהו הכריז על הקדמת הבחירות יש ממשלה בירושלים, אבל אין כנסת. עד שסוף סוף ברור מי הם חברי הממשלה, מתברר שהמשכן עוד לא חזר לתפקד מאז יצאה הכנסת לפגרת הבחירות בדצמבר 2014.
אומנם 120 חברים נבחרו לכנסת ה-20 אבל איש מהם אינו יודע באיזו ועדה יכהן ומה יהיה תפקידו בבית המחוקקים. עד לרגע זה לא מונו ראשי ועדות, אין חקיקה, הפעילות הפרלמנטרית עוד לא החלה. שישה חודשים שהמשכן משותק מפעילות, ובכל זאת רגע לאחר שהכנסת תשוב לעבודתה - יצאו הח"כים לפגרת הקיץ. בכנסת ניטש ויכוח על מועד סיום המושב הנוכחי שעוד לא החל. סלע המחלוקת הוא על 15 יום נוספים באוגוסט. מצד אחד, כדי לאשר את התקציב למדינה שסוגרת כמעט שנה של אובר דראפט, חייבים לדחות את היציאה אל החופש. מצד שני - בממשלת 61, כל יום שהכנסת לא מכונסת מאריך את חיי הממשלה ביממה ומוריד לנתניהו כדור אחד נגד כאב ראש. אם נתניהו רוצה יציבות, הדבר האחרון שהוא צריך זה עוד שבועיים של קרבות והצבעות במשכן.
באופן אירוני, הממשלה הקודמת פורקה על ידי נתניהו כדי להגביר את המשילות והיציבות. בחלוף שישה חודשים קיבלנו ממשלה קטנה יותר, תלויה על בלימה, שהמשילות ממנה והלאה. אם הקדמת הבחירות נועדה לייצב את המערכת, חזרנו עם ממשלה שמושתתת על קרעי תרנגולת, ותהיה מרוכזת בניסיון להישאר בחיים. היא אולי לא תיפול כל כך מהר, אבל בהרכבה הנוכחי היא לא תוכל לקדם כמעט כלום. על מצבתה הפוליטית יחקקו שתי מילים: "החזקנו מעמד".
שלוש הממשלות הקודמות של נתניהו נפתחו ברבע שעה של התרוממות רוח, ועם תמונה קבוצתית אחת אצל הנשיא. הקדנציה הרביעית מתחילה במאי, אבל השרים שלה נראים כמו הורים חסרי סבלנות ומרוטי עצבים בסוף אוגוסט. אין חדוות עשייה, יש רק ריח של זיעה וחמיצות באוויר. ממשלת נתניהו הרביעית יוצאת למסע ההישרדות.
מחלקים את ירושלים
הימים הם ימי הבקבוקים, פרשת מני נפתלי, דו"ח מבקר המדינה על הבית בבלפור והבריכה בקיסריה שמובילים את השיח הציבורי והתקשורתי. הליכוד מפגר אחרי המחנה הציוני במנדטים, ובלשכת ראש הממשלה מחפשים בנרות שכפ"צים שיחרפו נפשם ויצאו להגנת הזוג נתניהו. הפרק האחרון והסופני במחזה "ביבי קינג" כבר נכתב במחשכים.
ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת היה אז בשיאו: לא מכבר הוא ניצח בקרב על ירושלים יריב קשה בדמות משה ליאון, ומחבל שנפל לידיו חוסל בו במקום. בלשכת ראש הממשלה ביקשו לנצל את המומנטום ומיהרו לרקום דיל: יום לאחר ההשתלטות של הראיס הירושלמי על המחבל, יביע ברקת תמיכה פומבית בנתניהו, ובהמשך ימונה לשר לענייני ירושלים, אם לא על מכסת שרי הליכוד, אז כמינוי מקצועי מבחוץ. העסקה נתפרה בתיווכו של לא אחר מאשר ח"כ זאב אלקין.
ברקת מילא את חלקו בהסכם. כבר למחרת התקיימה מסיבת העיתונאים משותפת עם רה"מ על הגג של ממילא בירושלים. כשחומת העיר העתיקה מאחוריהם, ופניהם מביטים אל האופק שטוף השמש, הביעו נתניהו וברקת אמונים הדדיים. נתניהו נתן הבטחה פומבית שירושלים לא תחולק (גם לא התיק) והמשרד לענייני ירושלים יישאר בידיו, וברקת הפגין חברות אמת ותמך בראש הממשלה בזמנים הקשים. חיזוק נוסף העניק ברקת ביום שלפני פתיחת הקלפיות, כשהצהיר בהר חומה שנתניהו חייב להישאר בתפקיד כדי המשיך את הבנייה בירושלים. ובא לציון גואל.
כמה שבועות מאוחר יותר התמנה אלקין לחבר צוות המו"מ של הליכוד וניהל משם את הקרב עבור ברקת על תיק ירושלים. במטרה לממש את ההתחייבות לברקת, נעשה ניסיון להכניס להסכמים הקואליציוניים סעיף הקובע שהממשלה תעביר חוק שיהפוך את ראש עיריית ירושלים באופן אוטומטי גם לשר, וכך להתגבר על המכשול בדרך למינוי. אלא שהשותפות הקואליציוניות סירבו להצעה והדיל עם ברקת עודכן: המשרד לענייני ירושלים לא יימסר לידי איש ויישאר בידי נתניהו, דבר שיבטיח גישה ישירה של ברקת לאקווריום.
הסיבוב הראשון של הפרת ההבטחה לברקת הגיע כבר במהלך המו"מ, כשבנט התעקש להותיר בידיו את תיק ירושלים. בנט דרש וגם קיבל. הוא התכוון להשאיר בתפקיד את מנכ"ל משרד ירושלים והתפוצות, דביר כהנא, לקדנציה נוספת. כהנא ייזכר בדפי ההיסטוריה כמי שבינו לבין העירייה נרשמו חיכוכים, מחלוקות ועימותים על תקציבים. על הרקע הזה באה דרישתו של ברקת להעביר את התיק לנתניהו. רק ברגע האחרון, כמה שעות לפני תום המועד להרכבת הממשלה, הצליחו בליכוד להגיע לדיל עם הבית היהודי: בנט ויתר על ירושלים תמורת משרד המשפטים, וכך חולץ המשרד לענייני ירושלים מהבית היהודי והוחזר אחר כבוד ללשכת רה"מ. ירושלים ניצלה מחלוקה.
כשהגיעה השיחה מלשכת ראש הממשלה ביום שני השבוע ב-23:00, כבר היה ברור לברקת שנתניהו שוב מתכוון להפר את הבטחתו. בלשכה בכנסת המתינו לו האדונים נתניהו ואלקין. עד שלוש וחצי בבוקר ניסו להגיע למתווה שיאפשר לחלק את (תיק) ירושלים בין אלקין לברקת. הראיס הבהיר שהעיר אינה עומדת לחלוקה, אבל כשאלקין יצא מהחדר, עמד נתניהו על יתרונותיו של יו"ר הקואליציה לשעבר, שועל הקרבות המיומן שיודע למצוא פתרונות יצירתיים לפלונטרים בירוקרטיים ויוכל לעבוד בשת"פ עם ברקת. כמה שעות אח"כ יצא אלקין מהלשכה כשירושלים על ראש שמחתו מלא-מלא. ברקת נותר זועם ומאוכזב.
על מי אתה כועס יותר, שאלתי את ברקת, על נתניהו שהפר הבטחה או על אלקין? "הנסחט לא היה בסדר אבל גם לא הסוחט", השיב ברקת שנשמע כאילו עשו לו תרגיל עוקץ. "אלקין היה בצוות המו"מ שהסביר לבנט מדוע המשרד הזה הוא מיותר ורע. הוא יודע שאכלנו חצץ כל הקדנציה, זו היתה קטסטרופה לעבוד מול שר שיושב על תוכניות של המדינה ומחליט גם מה קורה בעיר. התפקיד חייב להיעלם מהעולם", זעם ראש עיר הבירה. לשיטתו של ברקת, התוכניות שמחייבות שת"פ של המדינה לעירייה צריכות להתנהל ברשות לפיתוח ירושלים. "בשורה התחתונה מדובר במשרד שרק חיפש לייצר לעצמו סדר יום, ומילא את הזמן בעסקנות ברמות הגבוהות ובעשיית נזקים", המשיך ברקת והצהיר כי הוא יעבוד ישירות מול נתניהו, לא מול אלקין, שאת הקומה ב-6 בבניין העיריה יראה רק מבחוץ. "הכל נרשם", הוסיף ברקת, "עברנו הלאה. יש לי עיר לנהל".
"השר לענייני ירושלים חייב להיעלם מהעולם". ברקת
מצידו של אלקין הדברים נראים אחרת. "היה לי סיכום עם נתניהו שבנוסף לקליטה אקבל תיק עם משמעות מדינית וקבינט. זה היה אמור להיות משרד האסטרטגיה, אבל כשהוא נמסר לארדן, עלה הרעיון שאקח את ירושלים, וכך היה", הוא הסביר. אלקין משוכנע שברקת יירגע בסופו של דבר וישתף איתו פעולה.
מסע הנקמה של הליכוד
נתניהו פתח את השבוע המקוצר עם השבתו של הבן אובד גלעד לשולחן הממשלה והוא חותם אותו עם כאב ראש מתפתח בתוככי הליכוד. הוא מתחיל לגלות שהחוליה החלשה בקואליציה הדחוקה שלו היא דווקא סיעת הליכוד ולא שום שותף קואליציוני מפונק וסורר.
אומנם סיעת הליכוד מהווה מחצית מהקואליציה, מה שהיה אמור להבטיח את מרכזיותה סביב שולחן הממשלה, אך בפועל מתברר שדווקא צמרת הליכוד שהפכה לשרי ממשלת נתניהו הרביעית הם חבורה של מיניסטרים ממורמרים. איש מהם לא יושב במשרד שבו ביקש לכהן. אפילו ישראל כץ וסילבן שלום שזכו באופן יחסי בהישגים נאים, לא מכהנים במשרדים בהם חפצו מלכתחילה. כץ נושא באמתחתו הבטחה לכהן כשר אוצר ושלום חפץ דווקא בתיק החוץ. שאר השרים נאלצו להתפשר בפירורים מכעיסים. כל מי שרה"מ התעלל בו במהלך הרכבת הממשלה, מחכה לנתניהו בפינה. השרים והח"כים יעשו לו את המוות.
מסע הנקמה כבר החל אמש כשסיעת הליכוד כונסה כדי לדון בשינוי שיטת הפריימריז בעקבות בקשת מרכז המפלגה להחזיר לעצמו את הכוח ולבחור בעצמו את הרשימה לכנסת. זה לא טוב לנתניהו, גם לא לשרים ולח"כים. החזרת הכוח למרכז תחזיר לליכוד את העסקונה הפנימית. חברי המרכז יוכלו לכופף את השרים ולגבות מהם דיבידנדים, לשדוד את משרדי הממשלה, ולהחזיר למסלול את הג'ובים והמינויים הפוליטיים. זה חלום הבלהות של השרים, אבל הם לא יוצאים בפומבי נגדו מחשש שישחטו בפריימריז הקרובים. מצד שני, הם גם לא מתגייסים לעזרת נתניהו. הם מהאו"ם. יושבים על הטריבונה ביציע ונותנים לביבי קינג להזיע לבד מול חברי המפלגה. שימשיך כבודו. הם עוד יראו לו שיותר קל להביא 30 מנדטים מהציבור מאשר רוב בקרב חברי המרכז.
