אישה בת 70 לא תפונה מדירתה במסגרת הליך כינוס נכסים שביצע נגדה בנק הפועלים - כך קבע שופט בית משפט השלום בתל-אביב, אבי שליו.
לילי חונדיאשוולי עלתה לארץ מגרוזיה. בשנת 1987 רכשה יחד עם בעלה דירה בראשון-לציון. בעלה נפטר לפני כ-10 שנים, ומאז היא מתגוררת בדירתה היחידה בגפה.
בשנת 1999 נחתם הסכם למכירת הדירה בין האישה ובעלה המנוח לבין בנה וכלתה, דוד אהרון ומרים חונדיאשוולי. האחרונים נטלו הלוואת משכנתא מהבנק לצורך רכישת הנכס. משכך, בשלב זה חתמו האם, בעלה, בנה וכלתה על הודעה לרישום משכון ועל התחייבות לרישום המשכנתא.
בהמשך, הבן והכלה לא השלימו את העסקה, והאישה לא מסרה את החזקה בדירה לבן ולאשתו, והיא מתגוררת בה עד היום. בחלוף הזמן, הבן והכלה לא פרעו את ההלוואה שלקחו מהבנק, והבנק נקט נגדם הליכי הוצאה לפועל. אלא שבנוסף לכך, הבנק ביקש לכסות את ההלוואה באמצעות מכירת הדירה של האישה המבוגרת.
בחודש אפריל השנה הבנק הוציא צו פינוי מהדירה נגד חונדיאשוולי. לטענתה, קיומו של צו הפינוי התגלה לה בשיחה אקראית שניהלה עם בנה, וזאת למרות שהיא הייתה אמורה לקבל מהבנק הודעת פינוי.
לטענת הבנק, במסגרת המסמכים עליהם חתמה האישה, היא התחייבה לרשום משכנתא על דירתה בגין הלוואת הבן והכלה, והתחייבות זו היא למעשה שוות ערך למשכנתא, ולכן הוא יכול לפנות את האישה מדירתה ולמכור את הדירה לכיסוי החוב.
חונדיאשוולי פנתה בבקשה דחופה לבית המשפט, באמצעות עורכי הדין טל בננסון ודניאל סלע, וביקשה כי הליך הפינוי נגדה יבוטל לאלתר. עוד היא טענה כי היא חסרת כל ניסיון בעניינים עסקיים או בנקאיים, וכי השכלתה מסתכמת ב-7 שנות לימוד בגרוזיה, כך שכישורי הקריאה והבנת הנקרא שלה בשפה העברית ירודים ביותר.
לטענתה, היא מעולם לא הסכימה למשכון דירתה היחידה לטובת הבנק, וכי היא הוחתמה, ללא ידיעתה ומבלי שהוסבר לה דבר, על מסמכים המאפשרים רישום הערת אזהרה לטובת הבנק בגין הלוואה שנטלו הבן והכלה.
בנוסף, היא טענה כי מעולם לא נפגשה עם מי מפקידי הבנק, ומעולם לא הוסבר לה תוכנו ומשמעותו של כתב ההתחייבות.
"הבנק עושה דין לעצמו, מקצר דרכו ובמחטף ממש מבקש לפנות את המבקשת מדירתה במסגרת תיק ההוצאה לפועל, למרות שבפועל אין לו משכנתא על דירת המבקשת, אלא משכון על זכויות חוזיות של הבן והכלה וכתב התחייבות של המבקשת, עליו הוחתמה ללא ידיעתה וללא שהוסבר לה דבר על המשמעויות הנובעות מכתב ההתחייבות", נטען בבקשתה הבהולה לעיכוב הליכי הפינוי.
לעומת זאת, הבנק טען, באמצעות עו"ד מתן דביר שייצג גם את כונסת הנכסים ועו"ד אושרה פרידמן-רז, כי חונדיאשוולי קיבלה את הכספי ההלוואה מהבנק, ומכוחם נרשם המשכון וההתחייבות לרישום משכנתא, וכי מעולם לא ביטלה את הסכם המכר שנחתם על-ידי הצדדים עוד בשנת 1999, ולא ביקשה להחזיר את הכסף לבנק או לבנה ולכלתה.
השופט שליו קבע, כאמור, כי הוא מקבל את בקשתה של חונדיאשוולי, וכי הוא אוסר על פינוי האישה מדירתה, וזאת חרף העובדה שהתמנתה כונסת נכסים מטעם הבנק כדי למכור את הדירה.
עוד הוא קבע כי כונסת הנכסים תיכנס בנעליהם של הבן והכלה של חונדיאשוולי, והיא תוכל להגיש תביעת כספית כנגד התובעת, אך לא תוכל כאמור לממש את הנכס.