בעידן שבו לא כל המחלות מנוצחות עדיין, הולך ומתפתח שוק יצירתי מאוד שנועד לתת פתרונות לבעלי מוגבלויות ונכויות מסוגים שונים - מגרסאות ביוניות של כיסאות גלגלים ועד אפליקציות המותאמות לכבדי ראייה ושמיעה. כבר היום שוק ה"עזרים לבעלי מוגבלויות" הוא שוק ענק. לפי הערכות של חברת הייעוץ BCC, הוא עשוי לצמוח מ-30.9 מיליארד דולר ב-2011 לכ-40 מיליארד דולר ב-2016, אולם בהתחשב בכך שההגדרה "עזרים" כוללת רק את המוצרים הקלאסיים בתחום, ולא את רוב המוצרים הממוחשבים והביוניים, השוק עשוי לגדול עוד הרבה יותר.
זאת ועוד, כבר עכשיו מדברים על מהפכה של הסבת מוצרים מתמיכה בבעלי מוגבלויות לשיפור יכולות של אנשים בריאים: כך תוסף רובוטי להנעת יד משותקת יהפוך לתוסף המשפר דיוק בציור של אמן; עדשת עין ביונית לתיקון ליקוי ראייה תהפוך לעדשה המאפשרת ראייה בלילה ולמרחוק; משחקים לשיפור הקוגניציה של חולי אלצהיימר יחדדו זיכרון של בריאים ויהפכו אותו לפנומנלי, והיד עוד נטויה.
ישראל נמצאת בעמדת מפתח ועשויה לשחק תפקיד משמעותי בשוק הזה, בהיותה מעצמת מכשור רפואי עם התמחות מיוחדת במכשירים מושתלים וביוניים, בעלת שיעור גבוה יחסית (למרבה הצער) של נכים צעירים וחדורי מוטיבציה, ובעלת קשר חזק בין זירות הפיתוח הצבאית והרפואית.
לדברי עו"ד מור לימנוביץ ממשרד זיסמן אהרוני גייר, היועץ המשפטי של מאיץ A3I, המתמקד במוצרים לבעלי מוגבלויות, "הפוטנציאל בישראל לפיתוח טכנולוגיות לבעלי מוגבלויות ללא ספק קיים, אך רוב היזמים בעלי הכישורים בתחום ממקדים את מאמציהם בשווקים שבהם השאת הערך תהיה גבוהה ומהירה יותר. אנו מניחים שזה נובע בעיקר מהיעדר או מחסור בסיפורי הצלחה של חברות מסוג זה. כדי לנסות לפתור את הכשל הזה, היזמים בתחום צריכים לקבל כלים עסקיים ולהפוך 'תחרותיים' במרוץ אחר כספי המשקיעים".
לפניכם סיפוריהם של כמה ישראלים מפתחי טכנולוגיות לבעלי מוגבלויות. כאמור, זהו רק קצה קצהו של התחום בישראל ובעולם.
קודם כול לתת קול
רביע זיוד הייתה מוטיבציה אישית ללמוד את תחום היזמות והטכנולוגיה לבעלי מוגבלויות - שני אחיו לוקים ב-CP (שיתוק מוחין). "תמיד היה לי הדרייב לשלב אותם טוב יותר בחברה וכמוהם אנשים אחרים שהכרתי עם בעיות דומות", הוא מספר. "לא ידעתי איך לעשות זאת, אז התחלתי בלימודי פיזיותרפיה כדי להבין את הבסיס הרפואי והפרה-רפואי של המגבלה, אבל הרגשתי שאולי בכלים טכנולוגיים אוכל להגיע להישגים רחבים יותר".
מגיל צעיר מאוד פעל זיוד בתחומים שונים של יזמות, אם כי לאו דווקא טכנולוגית. זה לא במקרה. "ידעתי שאם אני רוצה להקים פרויקט מצליח בתחום הטכנולוגי לחולי CP, אני חייב לדעת איך מקימים מיזם מאפס, איך מגייסים לו משאבים והופכים אותו מחזון למציאות. ומה הדרך הכי טובה ללמוד זאת? להתנסות. לא היו לי משאבים להקים את הסטארט-אפ הטכנולוגי, אז הקמתי מרכז ללימודים אחר הצהריים בשפרעם, את הפורום לקידום יזמות בחברה הערבית וגם השתתפתי בהקמת עמותת חאסוב להנגשת מחשוב למגזר".
היום, זיוד בן ה-25 מנהל את הפיתוח העסקי למזרח התיכון בחברת Voice-itt. הוא אינו יזם החברה, אך מבחינתו התפקיד הוא אבן דרך נוספת למיזם משלו. באחרונה הוא הציג את טכנולוגיית Talk-itt של החברה בכנס TEDX Jerusalem. הטכנולוגיה מאפשרת שיחה ומתן פקודות בזיהוי קולי, גם לאנשים שקולם אינו ברור. "עד היום הוצעו לאנשים שמדברים באופן לא ברור בעיקר מכשירים שעוקפים את הקול, בדיוק כמו שהוצעו לאנשים שלא יכולים להשמיע קול בכלל. למשל, מכשירים המופעלים על ידי תנועות עיניים וראש. אבל אנשים שמדברים באופן לא ברור הם כן מובנים למטפלים שלהם, לחברים או לבני משפחה שמכירים אותם היטב. חשבנו, מדוע שלא נבנה לכל אחד מהם מילון אישי, שמתרגם את הדפוס הלא ברור לשפה מובנת? השימוש בקול הוא יותר מהיר ונוח".
מעבר לחידוש שבהתבססות על קול, לראשונה מוצעת שיטת תקשורת לבעלי מוגבלויות שהיא אפליקציה ולא חומרה שיש לרכוש בנפרד. המוצר זכה בפרסים רבים, בין היתר בתחרות Mass Challenge בבוסטון, בתחרות מוצרים דיגיטליים של "וול-סטריט ג'ורנל" ובתחרות של תאגיד התקשורת Verizon למיזמי אינטרנט. החברה גם יצאה בקמפיין גיוס המונים במטרה לגייס 40 אלף דולר ולבסוף גייסה סכום כפול מזה. המוצר הראשון צפוי לצאת לשוק בתחילת 2016, בהשקעה של מיליון דולר בלבד וכספי הפרסים. מייסדי החברה הם דני וייסברג, מהנדס, וסטאס טיומקין, דוקטורנט בתחום זיהוי הקול מהאוניברסיטה העברית.
מה אומרים אחיך על הטכנולוגיה ועל החזון שלך?
"הם והסביבה אמרו לי בהתחלה, 'עזוב, תתרכז בלימודים. תתפרנס ותלמד'. אבל אחרי הפעם הראשונה שיצאתי למשלחת בארה"ב וארגנתי כנסים באוניברסיטת ת"א ובגוגל קמפוס, פתאום כולם רצו להתנדב וליזום יחד איתי. אבל הדרך... עד שהגעתי לזה היו דם, יזע ודמעות. אנשים לא יודעים שחודש לא ראית את ההורים שלך וחברה שלך עצבנית עליך, ומשלמים ביוקר בחיים חברתיים.
"היום אני עושה את מה ששאפתי אליו, אבל החזון האמיתי שלי הוא להסיר את מגבלת החברה, שעדיין לא הצליחה לתת שוויון לבעלי המוגבלות. לפעמים משפחות לא רוצות לצאת עם הילדים החוצה, מתביישות בהם או לא מעוניינות ברחמים. אני ואמא שלי כבר עייפנו מכל הבעות הרחמים האלה, כל ה'וואי' ו'חראם'. אני אומר בגלוי שיש לי שני אחים עם CP, ואני אוהב אותם ורוצה שתהיה מודעות אליהם. הטכנולוגיה של ווייס-איט היא כלי בדרך לסגירת הפער במודעות".
לנגן גיטרה ביד אחת
בחינת עולם הרפואה, אובדן האפשרות ליצור אמנות בעקבות נכות הוא אולי הפחותה שבבעיותיו של האדם המוגבל, אבל מתן ברקוביץ', מוזיקאי ואיש קולנוע (שאינו בעל מוגבלות בעצמו), חשב שזו בעיה מספיק חשובה כדי למצוא לה פתרון. הוא הקים פרויקט מיוחד לבניית אמצעים טכנולוגיים שיאפשרו למוזיקאים ביטוי עצמי אישי, והתוצאה הייתה האקת'ון בן 48 שעות שבהם נבנו גיטרה למוזיקאית בעלת יד אחת, כיסא גלגלים שהוא מפעל מוזיקלי רב-כלי, תוכנת עריכה מוזיקלית המופעלת באמצעות העיניים ועוד.
"לפני שנתיים החלטתי שמעבר ליצירה העצמאית שלי, הייתי רוצה לעסוק במשהו בעל השפעה יותר", אומר ברקוביץ'. התוצאה הייתה חברת Shift, שפעלה ליישום טכנולוגיה לצרכים חברתיים. "היו לנו פרויקטים כמו מרכז ישראלי-ערבי לחקר החלל או מתחם למייקרים (אנשים שאוהבים לבנות מוצרים חדשים באופן עצמאי וביתי), מערכת המשפרת את השימוש במטבע הביטקוין ועוד". במקביל ובלי קשר לפעילות של Shift, החל ברקוביץ' להתעניין גם בממשק שבין מוזיקה לטכנולוגיה. "זה התחיל בהאקת'ון סביב גוגל גלאס, שבו ייצרתי גוגל גלאס שכותב מוזיקה לפי תנועות הראש. אחר כך בניתי מוצר שמתרגם פעימות לב למוזיקה, ואז חברתי לפרופ' נתן אנטרטור מבית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, לפיתוח מכשיר שכותב מוזיקה על פי פעילות המוח. הוא פיתח את ה-EEG שקורא את המצב היצירתי של המשתמש ואני תרגמתי אותו לשפה מוזיקלית".
ברקוביץ' נתן את המוצר לניסיון לחבר מוזיקאי בעל מגבלה. אמנם ה-EEG מייצג פעילות מוח שהיא לא לגמרי נשלטת, אך הוא הצליח להגיע באמצעות המוצר ליצירה שבה הוא ביטא את עצמו ולהופיע איתה מול קהל. "ההתרגשות שלו ושל הקהל פתחה לי את העיניים". ברקוביץ' חבר לעמותה בשם אימג'ין, המתמחה בהנגשת מוזיקה לאנשים עם צרכים מיוחדים. יחד עם רועי טל, הסמנכ"ל והמנהל האומנותי של העמותה, הפיק במשך ארבעה חודשים אירוע האקת'ון שמטרתו הייתה ליצור כלים מוזיקליים סביב ארבעה מוזיקאים מעוררי השראה, שכל אחד מהם מאתגר באופן שונה.
"ארבעת המוזיקאים שלנו הם רועי גינת, פסנתרן אוטיסט ועיוור שיכול להשתמש רק באצבע אחת ביד שמאל (ביד ימין הוא וירטואוז); כנרת הנדלס, המוכרת מ"דה ווייס" - זמרת ומוזיקאית בעלת יד אחת, שחלמה לנגן לראשונה בגיטרה; עופר גרין, יוצר מוזיקה אלקטרונית המשותק כמעט לגמרי בעקבות מחלת ניוון שרירים ומחפש דרך חלופית להפעיל את תוכנת העריכה המוזיקלית במחשב; ולירון אטיה, מוזיקאי רב-תחומי מלהקת הפיל הכחול, המתנייד בכיסא גלגלים בעקבות תאונת סקי ואוהב לנגן בהופעה אחת על כלים רבים. רצינו לאפשר לו לעשות זאת מכיסא הגלגלים".
השמועה על האירוע עברה בין חברים וברשתות החברתיות. "מתכנתים, מעצבים תעשייתיים, מוזיקאים, מייקרים ואפילו מתמטיקאי אחד התייצבו", מספר ברקוביץ'. "הם נפגשו עם המוזיקאי, נחלקו לקבוצות ותכננו את המוצרים במשך שבועיים. בשיא האירוע, בסוף שבוע אחד, הם התקבצו בבניין מאז"ה 9 של עיריית תל אביב, בחסות חברת סטארטסיס שתרמה מדפסות תלת ממד".
ואלה הפתרונות שנמצאו: עבור הפסנתרן גינת עוצב פדל שממיר נגינת תו יחיד לאקורד ונכתב אלגוריתם המתאים את הריווח של האקורד למנגינה שמנגן גינת ביד ימין. עבור כנרת הנדלס הדפיסו במדפסת תלת-ממד פרוטזה מותאמת אישית הנגמרת לא באצבעות אלא במפרט. "כנרת לא הולכת עם פרוטזות, זו האידיאולוגיה שלה, אך זו לא פרוטזה אלא כלי נגינה. בסוף האירוע היא עמדה על הבמה וניגנה שיר שלמדה באירוע לראשונה", אומר ברקוביץ'.
עבור המפיק המוזיקלי עופר גרין עוצבה מערכת המתרגמת את תנועות העיניים לתנועות על גבי המסך, והתנועה המוגבלת שגרין מסוגל לעשות בזרת תורגמה ל"קליק" של העכבר. לדברי ברקוביץ', "זה היה הפרויקט המסובך ביותר. שעתיים לפני הסוף הם בכלל לא היו בטוחים שזה יעבוד, אך בסוף האירוע הצגנו אבטיפוס פועל. כעת הם עובדים על פיתוח מסכים נוספים עם יכולות נרחבות". עבור לירון אטיה עוצב כיסא גלגלים שעליו מולבשים כלים רבים, שניתן להגיע אליהם בקלות מישיבה.
"כל המוצרים הודגמו בהופעות חיות והקהל בכה", אומר ברקוביץ'. כעת מגיע שלב הסקייל-אפ, אך לא בהכרח בהפיכת המוצרים למסחריים. "היום אני מפוקס בהבאת הבשורה של אירועים כאלה שיובילו לפתרונות מותאמים אישית לאנשים נוספים. חלק מהקבוצות רוצות לפתח את המוצרים שלהן באופן מסחרי, ומבחינתי זה מבורך. אם הן יקבלו מימון, סימן שהמוצרים נדרשים".
לדברי ברקוביץ', "הייחוד שלנו הוא שקודם ביצענו ורק אחר כך בדקנו אם למוצרים יש שוק. אם תבנה מוצר כזה כסטארט-אפ לכל דבר, לעתים קרובות לא תזהה את השוק שקיים או שתחליט שהוא לא רווחי. אבל אם תתחיל מהעשייה, אולי שאר הדברים יזוזו ויקרו".
מייקאובר תדמיתי
לעזרים הרפואיים
ום אחד נתקלה רונית רן במכשיר רפואי שהיה יכול לשפר מאוד את איכות חייו של אביה שחלה בפרקינסון. זמן רב חיפשה עבורו מכשירי תמיכה מתאימים, הן באינטרנט והן בעזרת אנשי מקצוע, אך לא הצליחה לאתרם. כאשר מצאה מכשיר שחיפשה, הגילוי היה מאוחר מדי - אביה כבר נפטר.
מורן רן, גיסתה של רונית ושותפתה למיזם Access4Ability, מספרת שכך עלה אצל רונית הרעיון להקים פורטל לחיפוש עזרים מותאמים אישית. מורן עצמה היא נוירו-פסיכולוגית שיקומית ומנהלת יחידת האבחון של המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש, כך שהחיבור עם רונית היה טבעי. "הגעתי למיזם עם עניין מאוד גדול, שנבע מליווי מטופלים שלי", היא אומרת. "גיליתי שאנשים לא יודעים לתאר את הליקוי שלהם במונחים שיעזרו להם לאתר את העזר הנכון, וזאת אף שהשוק מוצף בעזרים. התחום הזה, למרבה האירוניה, מונגש באופן לא נכון". המערכת של Access4Ability מתשאלת את המשתמש על אורחות חייו בשפה פשוטה ובמונחים לא רפואיים, ומספקת רשימת עזרים מאתרים שונים. בניגוד לאתרים אחרים, המטופל אינו צריך לומר כלל מאיזו מחלה הוא סובל, אלא מהי המגבלה שלו. כך קל יותר לצמצם את רשימת העזרים המוצעים לו וגם לשרת משתמשים שהמגבלה שלהם אינה מאפיינת קלאסית של מחלתם.
רן מקווה לשנות את האופן שבו נתפסים העזרים. "גם אצל אנשי המקצוע וגם אצל המשתמשים העזרים מקושרים לתחושה של ירידה בתפקוד ולמצב סיעודי, ולכן אנשים דוחים את הקץ ונמנעים משימוש בהם עד שאין ברירה. אלא שעזרים יכולים גם להיתפס ככלי למקסום היכולת. יש מוצרים שבאמת מוצבו כך והם תומכים בתחושת המסוגלות של המשתמשים, למשל כיסא גלגלים שמאפשר לעשות סקי. זו סיבה נוספת לכך שבפורטל אין חלוקה של ציוד לפי מחלה וגם לא לפי גיל. כך צעיר שנפצע יכול לאתר עזר בלי לראות שהוא מתויג ככלי המשמש לרוב מבוגרים שלקו במחלה דמנטית".
הפורטל נמצא בשלבי פיתוח והחברה התקבלה לאחרונה למאיץ A3I, מאיץ ייעודי למוצרים בתחום המוגבלויות שמפעילים ארגון PresenTense ובית איזי שפירא, בשיתוף קרן משפחת רודרמן והפדרציה היהודית של לוס אנג'לס.
יזם נוסף שהתקבל באחרונה למאיץ הוא שחר אלברג, שפיתח מנוע להנגשת אתרים לבעלי מוגבלויות. "אני מנהל בית תוכנה ובעבודתי ראיתי שתקני הנגישות די ברורים, אך חסרים בוני אתרים המתמחים בהטמעתם", אומר אלברג. עם הזמן פיתחנו את המומחיות הזאת והחלטנו לפתח את הפתרון שלנו לעסקים קטנים ובינוניים, המאפשר להטמיע באופן אוטומטי את מאפייני הנגישות באתר - למשל הגדלת פונט, הקראת טקסט, שינוי באופן הפעלת המקשים, הגברת קונטרסט הצבעים וכדומה. "כל האתרים הציבוריים יהיו חייבים להיות נגישים עד 2016, אבל לא כל כך ברור מהו אתר ציבורי. במדינות כמו קנדה, היום כל עסק של 25 איש ומעלה חייב שיהיה לו אתר נגיש. אני מאמין שככל שיהיו יותר פתרונות ישימים, התקנים יוחמרו גם בארץ, וזה מהלך חיובי".