שר האוצר החדש משה כחלון שם את הבנקים על הכוונת חודשים לפני מינויו. כחלון מתכנן רפורמה במערכת הבנקאית, ועל רקע הרפורמה שביצע בהצלחה בענף הסלולר, נראה שהוא ינסה לבצע רפורמה גם בבנקאות. מטרת הרפורמה - להוזיל את עלויות שירותי הבנקים לציבור. נציין, כי אם הבנקים ייפגעו בסעיף ההכנסות, הראשונים לספוג את הפגיעה יהיו עובדי הבנקים.
רווחיות הבנקים בשנים קודמות נבעה, בין היתר, מיכולתם לגבות עמלות שונות ולייקר תעריפים. מהלך שהרפורמה המתוכננת תמנע, ותחייב קיצוץ משמעותי בעלויות. כדי לקצץ בהוצאותיה ולשמור על תשואת הון סבירה (9% לפחות) המערכת הבנקאית תיאלץ לפטר, ו/או להציע פרישה מרצון, כאלף עובדים.
בשנת 2014, הסתכם השכר של 48 אלף עובדי המערכת הבנקאית ב-18 מיליארד שקל. בדומה לשנים קודמות השכר בבנקים רק צומח. השכר בלאומי ובדיסקונט עלה אשתקד ב-5.8%. זאת, כאשר בחלק מהבנקים לא מתנהל כלל מו"מ על השכר, כיוון שהם קשורים לתוספות השכר של הבנקים הגדולים, ומקבלים תוספת אוטומטית בהתאם לשכר שסוכם בלאומי.
כך מתקיים מנגנון שכר שצומח אוטומטית ללא התאמה לפריון, לכוח-האדם המיותר, למחשוב המתקדם, שאמור לחסוך בעובדים ולפרמטרים נוספים. היקפי העובדים והשכר פוגעים בתשואה על ההון של הבנקים, אבל האש התקשורתית מוסטת בעיקר למנכ"לים ולבכירים שנהנים משכר עצום (כמו אלדד פרשר במזרחי, וציון קינן בפועלים), ולא לתשואה שהיא סבירה ואינה חריגה במושגים בינלאומיים. הפועלים השיג ב-2014 תשואה של 9.05% על ההון, שבהשוואה עולמית (11%) נחשבת לתשואה בינונית על ההון. כדי לשמור על תשואה של 9%-10%, בנקי הפועלים, לאומי וגם דיסקונט, שסובל מחוסר יעילות ומעודף כוח-אדם, יצטרכו לפטר עובדים רבים.
יצוין, כי שיפור התשואה בבנקים ברבעון הראשון של 2015. נבע מרווחי ניירות-ערך והוא כנראה חד-פעמי.
הבנקים עצמם (לאומי ופועלים) מאמצים בימים אלה שירותים דיגיטליים וסניפים "ללא נייר ופקידים", במטרה לקצץ בעלויות שכר, ולנצל טכנולוגיות מתקדמות במקום איוש בעובדים. מגמה זו תלך ותתרחב כאשר "רפורמת כחלון" תביא לפיטורי עובדים, שהם סעיף הוצאה מרכזי, שבו אפשר לקצץ ובו בזמן לנסות לשמור על תשואת הון סבירה. לבנקים אין מרחב תמרון משמעותי לחיסכון בעלויות, חוץ מהשכר שאותו ניתן להוריד משמעותית ולחסוך בעלויות.
נזכיר, כי "רפורמת כחלון" בסלולר הובילה לפיטורי מאות עובדים בענף, במגוון תחומי פעילות, כולל מתן שירות ללקוחות. פירוק מונופול הבנקאות לא יוכל להיעשות בלי לגרום לפיטורי כאלף עובדים במערכת הבנקאות. הכותרות והמאמרים הצפויים, על צמצומים בשכר הבכירים בבנקים, לא יספקו הגנה נגד הפיטורים והדרישה לתשואת הון. כיוון שכחלון התחייב להגן על הצרכנים לקוחות הבנקים, עצתי היא: על כל עובד בנק לוודא שתפקידו אינו עתיד להיות מיותר או ניתן להחלפה טכנולוגית. הפיטורים הצפויים במערכת הבנקאית יהיו קשים מבעבר, יעוררו זעם רב, ויפעילו את ועדי הבנקים החזקים לנקוט צעדים. להנהלות הבנקים מומלץ כבר היום לפעול להאצת תוכניות פרישה מרצון, ולשפרן ככל האפשר. זאת, במטרה למנוע השבתות ארוכות ופגיעה בלקוחות.
הכותב, מומחה לבנקאות, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים (מל"א) אור יהודה