ירון אדלר / צילום: ענבל מרמרי
נהוג לומר שאיש אינו זוכר את סגנו של בר-כוכבא, אבל בסרט "הרשת החברתית" נותנים למייסד השני של פייסבוק, אדוארדו סוורין, את הכבוד הראוי לו (עד כדי כך, שיהיו שיגידו שסוורין הוא הדמות החיובית היחידה בסרט המצליח).
סיפורו של סוורין מהווה עלילת משנה לא פחות חשובה מזה של מארק צוקרברג: הוא מראה את שרשרת הקשיים, המכשלות והבורות שמחכים לכל יזם שמחפש משקיעים. סוורין נאלץ להשקיע הון אישי, להשפיל את עצמו בפני בכירי קרנות אדישים, להתחנן לאנג'לים - ובסופו של דבר לראות את מניותיו מדוללות עד דק כאשר משקיעים חדשים נכנסים לתמונה. ידע כל יזם עברי: הרעיון והפיתוח הם הצדדים היפים של הסטארט-אפ, אבל בלי גיוס חכם של כסף שום דבר מזה לא יעבוד.
מהצד השני, גם השקעות צריך לעשות בחוכמה, והזדמנויות ההשקעה - על אחת כמה וכמה בישראל, על בורסתה המיובשת והניסיונות לצמצם את ההשקעה בנדל"ן - אינן נמצאות בשפע. התוצאה של שני התהליכים האלה היא אבולוציה של שיטות מימון והשקעה חדשות, כמו אתרי גיוס ההמונים קיקסטארטר ואינדיגוגו, או שירותי הלוואות חברתיות דוגמת אי-לואן ובלנדר. ההתפתחות הנוכחית באבולוציה הזו היא "אקזיט ואלי", המיזם של ירון אדלר, מייסד אינקרדימייל (כיום פריון). "אקזיט ואלי" מציעה גיוס המונים מבוסס מניות - השקעה כמו-בורסאית בסטארט-אפ עוד בשלב הגיוס שלו, בתמורה לנתח בעוגה.
"הסיבה מספר אחת לכישלון של סטארט-אפים היא מחסור בכסף", הוא מתחיל את ההסבר שלו באמירה מובנת מאוד. "אתה מוצא את עצמך עם הרבה מתעניינים, שאף אחד מהם לא רוצה לקפוץ למים ראשון. זה תהליך סיזיפי, כמעט בלתי אפשרי, מייאש, גוזל זמן, וכזה שמסיט את הפוקוס מהמוצר ומהלקוחות - לכיוון המשקיעים".