כינוס החירום של גופי התרבות והיוצרים אמש (א') בנמל יפו הפך מקריאה לחופש הביטוי לערב-רב של סיסמאות שנויות במחלוקת. כפי שקורה בדרך-כלל, דברים חשובים ונאותים של רבים מהדוברים הלכו לאיבוד, כשהכותרות נתפסו במשפט - למעשה מילה - של איש התיאטרון הוותיק עודד קוטלר, והכשירו את הקרקע לעוד סבב של האשמות ועלבונות מיותרים.
קוטלר ניסה ככל הנראה להתריע כי ללא תרבות אנו חשופים לסכנת התבהמות. שרת התרבות מירי רגב הגיבה בזעזוע ואמרה כי אלה דברים חשוכים. קוטלר כבר הספיק הבוקר להתנצל על דבריו, שהוצאו מהקשרם המטאפורי.
בשיחה עם "גלובס" הבוקר (ב'), פרופסור מירון ח. איזקסון מהחוג לספרות באוניברסיטת בר-אילן, משורר וסופר עטור פרסים, המכהן כיו"ר המדור לספרות במועצת מפעל הפיס, קורא לצדדים להפנות את מרצם למאבקים משותפים, שיתרמו לתרבות ולחברה: "אני חושב שכולם איבדו את הפרופורציות. איני פסיכולוג, אבל אני מאבחן איזה צורך של האנשים, אחרי תקופת מתח, שהצטבר סביב הבחירות ותוצאותיהן. מעין התרגשות ציבורית, שהנפש של רבים חיפשה מקום לביטוי. הגיע שרת תרבות חדשה, והתפרצו הרגשות, גם תסכולים, גם דעות לגיטימיות.
"דעתי היא שחופש האמנות וחופש הבעת הדעות הוא החשוב ביותר. בכל מקום והזדמנות עמדתי עליו ועשיתי כל שביכולתי למנוע הגבלת ביטוי או קשירה בין דעותיו של אדם לחופש היצירה שלו. מימין ומשמאל. אני מתנגד לכל סוג של צנזורה.
"אך אני חושב שהחופש האמנותי בארץ ממש לא בסכנה, ויש להודות בכך. אני משווה את מצבנו למדינות רבות אחרות, גם כאלה שאני מבקר בהן בכנסים ובמות מקצועיות, ספרותיות, וחושב שאין לנו במה להתבייש. כשלוקחים את המורכבות של החברה הישראלית, את הגיוון החברתי וגם את הבעיות האובייקטיביות של המדינה בתחומים ביטחוניים ואחרים - בוודאי שהיצירה התרבותית כאן צריכה להיות מגוונת ולתת ביטוי לכל חלקי החברה.
"היוצרים צריכים להתבונן, להקשיב ולהגיע לאותם מקומות בארץ שמרגישים מנותקים ומנוכרים, שחשים שהאינטלקטואלים מתנשאים ואינם רואים אותם. להתחבר גם לנושא היהודי. אני קורא ליוצרים ולשרה להגביר לאין-ערוך את המפגשים עם תלמידים בבתי-הספר, עם אוכלוסיות שונות".
- יש סיכוי להפסיק לצעוק ולהתחיל לעבוד יחד?
"אגב, גם במפגשים הראשונים עם שרת התרבות הקודמת, לימור לבנת, היה מתח גדול באוויר - ועם השנים גם השרה התרככה, וגם האמנים למדו להכיר אותה, את סגולותיה ואת המרץ החיובי שלה. בשנים האחרונות היא יזמה דבר אחרי דבר לטובת התרבות - מחוק הספרים ופרסים חדשים לתמיכה ביצירה. והראיה - נפרדו ממנה בצער.
"אני פונה לשרת התרבות החדשה בקריאה להפנות את פועלה ומאבקיה להגדלת תקציב התרבות - שבמרבית מדינות המערב עומד על 1% מתקציב המדינה, ואצלנו הוא עומד על פחות מחמישית. אם השרה תתרכז בכך בחודשים הראשונים של כהונתה, ולא בשאלות השוליות כמו מה יציגו ואיפה יציגו, ולא ביכולת שלה להיאבק - היא יכולה להביא ברכה לתרבות ולאמנות".
שעת המבחן הגדולה
יו"ר פורום מוסדות התרבות, איתמר גורביץ', נשמע הבוקר מודאג. "אתמול קיימנו מפגש שיזם הפורום יחד עם גופי היוצרים אמ"י ושח"ם. ברוח הקריאה לחופש הביטוי, המפגש נועד לאפשר לאנשים להביע את דעתם, את תחושתיהם ואת תסכוליהם. דיברו הרבה אנשים, בקולות רבים, ובסופו של דבר משפט אחד הוא שעולה לכותרות. אני סבור שהשרה רגב שמעה גם את הקולות האחרים".
- אבל אתה יודע שמשפט אחד הופך לחזות הכול. אתה לא חושש שזה מחבל במאבק?
"אני מאמין ששרת התרבות קיבלה את התמונה המדויקת ואת כל הפרטים. נאמרו שם דברי טעם שיש להקשיב להם. התהליך הזה לא ייפסק. יש פער בין כוונתו של קוטלר לאופן שבו הדברים נשמעו, וזה בהחלט יכול לחבל, במיוחד בידי פוליטיקאים".
- אולי הגיעה העת להניח לפוליטיקאים לדבר פוליטיקה ולאנשי התרבות לעשות את מה שהם באמת מצטיינים בו - לתת לתוצרי התרבות לדבר בזכות עצמם?
"אני באמת חושב שזוהי שעת המבחן של שרת התרבות. שהיא - בתפקיד מבוגר האחראי בשטח - במקום להתכתש, תוציא הודעה ממלכתית ומנוסחת היטב, שפונה לכולם ותרגיע את הרוחות. יש אפשרות שהיא לא חשבה מאוד לעומק כשהגיבה לראשונה למחאה.
"כמי שממונה על התחום, אנחנו מצפים ממנה שתדע להביא לידי כך שניתן יהיה לשבת סביב שולחן ולדבר בהיגיון וביושר ולדאוג יחד לעתיד התרבות. שרת התרבות היא האוחזת בתפקיד, והיא שצריכה לפעול למען הגדלת תקציב התרבות ולפעילות של גופים מקצועיים בתחומי התוכן".