10,000 דירות, שכונה שלמה חדשה ומודרנית, אפשר לבנות בקרקע שליד קריית עתידים בצפון-מזרח תל-אביב - 1,300 דונם שהם עתודת הקרקע המשמעותית האחרונה בתל-אביב. אפילו מרכז היי-טק ושירותים בסמוך, עם נגישות מצוינת למערכת הכבישים הבינעירונית, יש.
אבל בינתיים בבתי משפט מתנהלים הליכים משפטיים מתמשכים הנוגעים לזכויות הירושה בשטח הפרדס ההיסטורי שבבעלות חברת הנדל"ן יכין-חקל ולהבטחה בארבע עיניים שנתן בשנת 1991 שר השיכון אז אריאל שרון לבעלי החברה המיליארדר סמי שמעון.
ההכרעות בתיקים האלה עשויות להשפיע על שווי החברה ועל מבנה השליטה בה באופן מהותי, וכל עוד אין החלטות, גם לא תהיה שכונה חדשה.
הגירושים שהיו או לא היו
ב-1991 רכש שמעון את קבוצת יכין-חקל, על חובותיה, מההסתדרות ומהסוכנות ב-45 מיליון דולר. הרכישה התבצעה באמצעות חברה שווייצרית בשם PLACIDO INVESTMENTS, הרשומה באיי הבתולה. שמעון העביר לאשתו אנג'לה שמעון קצת פחות מ-50% במניות פלסידו.
במאי 2009 נפטר שמעון, ומאז מתנהלת מערכה קשה על עיזבונו, ששוויו מוערך במיליארדי דולרים, לפי פרסומים שונים. הקרב החם ביותר הוא על השליטה בחברת הנדל"ן יכין-חקל, המחזיקה כ-12 אלף דונם בייעוד חקלאי באזורי הביקוש שבין אשקלון לחדרה.
בהליך משפטי המתנהל בלונדון טוען פרץ וינקלר, מנהל הכספים של יכין-חקל ומי שהיה איש אמונו של שמעון בחברה, כי שמעון הבטיח לו 12.5% ממניות פלסידו אינבסטמנטס, בידיעתה ובהסכמתה של אנג'לה שמעון. האלמנה, שנישאה לפני כחודשיים בטקס נוצרי בכנסייה סמוכה ללונדון, מכחישה, וההליך המשפטי עדיין בעיצומו.
אנג'לה ג'וי שמעון, אזרחית אנגליה, נישאה לסמי שמעון ב-1978. היום היא נשואה בשנית לגלן לוקסטון, שהיה שותפו של שמעון בעסקאות פלדה ונפט עם איראן, עד שפרץ ביניהם סכסוך בעקבות המהפכה שהתרחשה שם ב-1978. הניתוק ביניהם פירנס אז שורה של עורכי דין במסכת ארוכה של סכסוכים כספיים-עסקיים.
לאחרונה, במשפט המתנהל באנגליה, הדהים מנהל הכספים וינקלר את הצדדים כאשר שלף מסמך של מדינת נבדה משנת 1988, ולפיו שופט מחוזי בלאס וגאס הכריז על גירושי סמי ואנג'לה שמעון, כלומר השניים היו נשואים 10 שנים בלבד - ולא עד מועד פטירתו, כפי שהיה ברור לכאורה לכל מי שעסק בעיזבון של שמעון.
שמעון הוריש בצוואתו את חלק הארי של רכושו לאנג'לה ולבתם המשותפת. אחרי מותו הגישה אנג'לה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב תביעה נגד העיזבון ל"איזון משאבים", כלומר לקבלת 50% מכל הרכוש. מלבד 50% שאנג'לה מחזיקה ביכין-חקל היא דרשה לקבל עוד 25% מהמניות (מחצית מ-50% שהיו רשומות על שם סמי שמעון), ובכך לקבל שליטה מוחלטת ביכין-חקל.
בתביעה הצהירה אנג'לה כי היא וסמי "שניהם יהודים", וכי היא "הייתה נשואה לסמי במשך 31 שנים, עד לפטירתו".
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אנג'לה היא "אזרחית ותושבת אנגליה" וקיבל את עמדתה. לגבי הבעלות על חברת פלסידו, השולטת ביכין-חקל, נקבע: "המניות בחברה זו היו בבעלות סמי ואנג'לה בחלקים שווים, לפיכך אין צורך לאזן בין הזכויות, כי הצדדים כבר ערכו איזון כזה".
מנהל העיזבון באותו זמן, השופט בדימוס גל גוטזגן, עתר בשם העיזבון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, אך גם ארכעה זו קיבלה את עמדת האלמנה, ונפסקו לה 50% מסך נכסיו האדירים של שמעון ברחבי העולם.
החבילה המסובכת הזו נמצאת כיום בידי מנהל העיזבון ומנכ"ל יכין-חקל, עו"ד שי רייכר, איש אמונה של אנג'לה שמעון (רייכר עזב את משרד יגאל ארנון).
אם נחזור לרגע לחתונה שהתקיימה באחרונה בכנסייה, לשאלת יהדותה של אנג'לה יש משמעות באשר לחובות הדיווח. גורם "זר" שמקבל שליטה על מקרקעין בישראל חייב לשלם לרשות מקרקעי ישראל "דמי הסכמה" בשיעור 33% משווי הנכס, וחייב גם בדיווח על החזקתו ליו"ר מועצת מקרקעי ישראל, שבידיו לאשר החזקה זו או לפעול נגד המהלך.
"גלובס" הפנה למנהל העיזבון שאלות על כך, אך עד למועד פרסום הידיעה לא התקבלה תגובתו.
ההבטחה של שרון
סוגייה אחרת, הנוגעת לזכויות החברה בקרקע ולשווי יכין-חקל, מתבררת כעת בבית המשפט המחוזי מרכז, בתביעה שהגישה יכין-חקל נגד רשות מקרקעי ישראל.
שורש המחלוקת הוא בפגישה שהתקיימה בארבע עיניים בין סמי שמעון לאריאל שרון ב-1991, כאשר שרון היה שר השיכון, הממונה על רשות מקרקעי ישראל, והוביל את המסע הגדול להפשרת קרקע חקלאית למען קליטת יהודי ברית-המועצות לשעבר.
שמעון ושרון דנו על אופי חוזי החכירה העתידיים של יכין-חקל, שמועד חידושם התקרב, ובסיומה של הפגישה הודיע שמעון כי שרון הבטיח לו, בהבטחה שלטונית מחייבת, שחוזי החכירה העתידיים של יכין-חקל יהיו זהים לחוזים ההיסטוריים.
על הפגישה והשלכותיה נערך קרב משפטי עתיר פרקליטי צמרת מצד שמעון. בין השאר נשכרו שירותיהם של עורכי הדין דב וייסגלס ויעקב נאמן. בינתיים, הפשרת קרקעות יכין-חקל נתקעה.
ליכין-חקל היו חוזי חכירה היסטוריים, שבהם לא נקבעו כללים לגבי זכויותיה של החברה במקרה של שינוי ייעוד הקרקע החקלאית והפשרתה למטרות מגורים. עמדתה כיום היא שבכל מקרה של הפשרה, חוזי החכירה ההיסטוריים מעניקים לה את כל זכויות היזמות והזכויות ליהנות מפירותיה של הפשרת הקרקע. זאת בניגוד לחוזי חכירה רגילים בקרקע חקלאית, שלפיהם גובה הפיצוי בגין הפשרת קרקע חקלאית כפוף להחלטות של מועצת מקרקעי ישראל, כפי שהן נקבעות מעת לעת.
עמדת רשות מקרקעי ישראל הייתה ועודנה שעל יכין-חקל צריכים לחול הכללים המחייבים באותה עת של מועצת מקרקעי ישראל, הקובעים את גובה הפיצוי הניתן לחוכר במקרה של שינוי ייעוד והפשרת הקרקע לצורכי מגורים.
המשמעות הכספית של פער העמדות הזה הוערכה לפני 15 שנה בכ-100 מיליון דולר. היום, בעקבות הזינוק במחירי הקרקעות והדירות, הפער ודאי כפול ויותר.
בראיון ל"גלובס" ("שווי יכין-חקל: תלוי אם ניתנה הבטחה שלטונית", 4.4.2004), אמר שמעון: "אריק שרון הבטיח לי אותם תנאים כמו בחוזים המקוריים. כמשקיע זר, כשאני בא למדינה, והשר האחראי אומר לי משהו - אני לא צריך אחר-כך לבדוק את המילה של השר האחראי, ואני לא צריך לחקור אם הוא אמר את זה בסמכות. מה זה כאן? קומדיה?"
לפני 5 שנים הגישה יכין-חקל תביעה לבית המשפט המחוזי ודרשה לכבד את הבטחת שרון, וכעת בית המשפט צריך לקבל החלטה עקרונית: גם אם אריאל שרון באמת הבטיח בעל-פה לשמעון את מה שנטען, והאם - כטענת המדינה ורשות מקרקעי ישראל - מדובר בהבטחה שלטונית שניתנה בחוסר סמכות, וזו הבטחה בטלה ומבוטלת?
מבחן הנחישות
אם בית המשפט יפסוק לטובת המדינה, רשות מקרקעי ישראל תעמוד בפני מבחן הנחישות: תפיסה מהירה של האדמות, בתוך מתן פיצוי כחוק ליכין-חקל, לאלמנה ולשותפיה - וקידום בנייה למגורים של עשרות אלפי דירות באזורי הביקוש, כולל רובע חדש ומודרני בתל-אביב.
