עודד קוטלר ומירי רגב / צילומים: תמר מצפי ויוסי כהן
גיבורת התרבות האמיתית של מהומת "חופש הביטוי" היא אורטל תמם. לא מירי רגב, לא עודד קוטלר, לא אף אחד מהיוצרים שהשתתפו אתמול (א') בכנס למען התרבות, כביכול.
הקול של תמם היה היחיד שאינו פוליטי, לא מתלהם, לא מקלל. קולה של אישה צעירה הנלחמת למען מטרה אמיתית: שמירה על זכר דודה הנרצח משה תמם. היא אמרה את דבריה בצורה תרבותית, התנהגותה לכל אורך הדרך הייתה מכובדת ואצילית.
עדר השמאל התכנס במחאה (פוליטית לחלוטין) נגד עדר הימין, במהלכו עמדה האידיאולוגיה של חופש הביטוי למבחן - והם קיבלו ציון אפס.
סירבו והתרצו
אורטל, סטודנטית לרפואה, ביקשה שיאפשרו לה לדבר בכנס. אחר הכול, המחזה בו מדובר נכתב על-פי דמותו של רוצח דודה. שר החינוך נפתלי בנט הוציא את המחזה מסל התרבות של משרדו. אנשי התרבות יצאו נגדו למלחמה של ממש.
תמם ביקשה לבוא ולהסביר בכנס מה עושה הצגת המחזה למשפחה השכולה. התשובה הראשונה הייתה סירוב, באיזה מין תירוץ משונה. לאחר מכן התרצו, כנראה בעקבות פניות של עתונאים כמוני, והחליטו לתת לה את זכות הדיבור. איזו נדיבות.
לדבר ולא להקשיב
אורטל לא הצליחה לסיים את דבריה. בשלב כלשהו החלו צעקות מן האולם: "זמנך עבר", ו"תרדי כבר" וגם נאצות לא מעטות. הכול, יודגש, מפיהם של אנשי תרבות, אבירי חופש הביטוי.
אורטל ירדה מהבמה כשהיא בוכה ועזבה את האולם. עכשיו התאפשר לאחרים לעשות את מה שבשבילו באו: לדבר. כי החבר'ה האלה, ככל שאני מכיר אותם, לא באמת מעוניינים להקשיב. הם באים להשמיע. לא חושבים שיש דעות אחרות משלהם השווות הקשבה. שזו תכונה של כל העדרים, מימין ומשמאל.
יצא לי לדבר כמה פעמים עם אורטל במהלך הימים האחרונים. ואני אומר לכם - לא לעתים קרובות תפגשו צעירה עדינה ואינטליגנטית כמותה. והם, אנשי העדר התרבותי, הם גרמו לה לבכות. כאילו לא בכתה כבר מספיק על מות דודה החייל.
אומנים, לא אמנים
אני לא אומר שהם בהמות, כי זה לא הסגנון שלי. אבל כן אומר מה הם לא. המילים "אמנים" ו"אנשי תרבות" לגבי רבים מהציבור הזה הן יומרה חסרת גיבוי.
איכותם של הרבה תחומי תרבות רבים אצלנו היא לעתים ירודה, רדודה ופרובינציאלית. רבים מהיוצרים, בכל התחומים, אינם יותר מאומנים, בשום אופן לא אמנים. בוודאי שקשה לסווגם כאנשי תרבות כאשר הם מתנהגים ומתבטאים כמו בכנס שלהם.
הרופאה שלי
אורטל גם היא אינה אמנית. אבל היא הגיבורה שלי, גיבורת תרבות אמתית. אם אהיה חולה, אני מקווה שהיא תהיה הרופאה שלי.