מנהטן / צילום: שאטרסטוק
לדרכון אמריקאי עשויים להיות יתרונות רבים, אבל אין ספק שהוא חושף את נושאו לחדירות פולשניות לחייו הפיננסיים. צינורות יניקת המידע של גופים שלטוניים בארה"ב אינם יודעים שובע, והכוונה אינה רק לפעולות הריגול הממשלתי אחר תקשורות אלקטרוניות של אזרחים. הדוחות השנתיים למס ההכנסה האמריקאי מחייבים התערטלות פיננסית ואישית. רבים מודעים לכך, שמנגנון הגביה הפדרלי חובק עולם ומלואו, כפי שמציין פוסטינג באתר לשכת עורכי-הדין בארה"ב, המופנה לחברי הלשכה: "בין אם הלקוח שלך מדריך טיולים באאוטבק של אוסטרליה, מפעיל בית-ספר לריקודי-בטן בטוניסיה או מנהל חברה-בת של מעסיק אמריקאי ביפן, למס הכנסה יש זכות לגבות ממנו מיסים".
אבל מעטים מודעים לעובדה, שמשרד ממשלתי נוסף בוושינגטון עושה מאמצים גדולים לדלות מידע פיננסי מפלח קטן אך משמעותי באוכלוסיה. מדובר במשרד המסחר, שמחייב משלמי מסים מסוימים בארה"ב - יחידים וחברות שיש להם אחזקות שעולות על 10%, במישרין או בעקיפין, בחברות, בעסקים או בנכסי דלא ניידי מניבי הכנסות מחוץ לארה"ב - למסור למשרד כל חמש שנים דו"ח מפורט מאוד על החברות או הנכסים הרלוונטיים. ישראלים רבים בעלי דרכון אמריקאי נמנים עם הקטגוריות האלה.
שום אחזקה זרה אינה נחשבת קטנה בעיני משרד המסחר בוושינגטון, אפילו, למשל, דירת שני חדרים בתל-אביב שירש אזרח אמריקאי-ישראלי, החי בארה"ב, מסבתו הישראלית ושמושכרת עתה לסטודנטים. בה בעת, עסקים ישראליים, בעלי שליטה בחברות בנות בארה"ב, חשופים עתה גם הם לחיטוט תוקפני בעסקיהם ברחבי תבל אם החברות הבנות בארה"ב רכשו נכסים מחוץ לארה"ב, אע"פ שלישראלים בעלי השליטה בחברות הבנות אין דרכון אמריקאי או גרין קארד.
דרישת משרד המסחר מעוגנת בחוק, שקובע עונשים כבדים לחייבי דיווח שחמקו מחובתם: קנס בסך עד 25 אלף דולר ומאסר עד שנה. החוק מדגיש, שהמידע שמקבץ משרד המסחר נועד למטרות איסוף נתונים סטטיסטיים בלבד (הוא מיועד ל"לשכה לניתוחים כלכליים", Bureau of Economic Analysis, של משרד המסחר). נוסח החוק מציין, שהמידע המלוקט חייב להיות ממודר ממשרדים אחרים, לרבות מס הכנסה. הדו"חות האלה חייבים להיות מוגשים כל חמש שנים, ו-2014 היתה שנת דיווח, כלומר השנה הקובעת: כל מי שהיו לו אחזקות, כמפורט למעלה, בשנה זו, חייב לדווח עליהן. משרד המסחר האריך את מועד היעד להגשת הדוחות של 2014 עד 30 ביוני 2015.
מי חייב בדיווח? רוב האזרחים האמריקאים, לרבות בעלי אזרחות כפולה אמריקאית-ישראלית, שחיים בישראל - פטורים, למעט כמה קבוצות קטנות, ובכללן אמריקאים שחיים בישראל פחות משנה ומתכננים לחזור לארה"ב. אבל כל האמריקאים שחיים בארה"ב, ובכללם בעלי אזרחות כפולה, בעלי גרין קארד, וכן לא אזרחים שעשו רילוקיישן ומחזיקים באשרת עבודה, ושב-2014 החזיקו ברכוש מחוץ לארה"ב, חייבים לדווח על הרכוש הזה - ובפרטי פרטים, לרבות שווי החברה או הנכס, הכנסה ברוטו ונטו, היקף המכירות, חובות, מספר העובדים, הרכב הבעלות ועוד כהנה וכהנה. טפסי הדיווח ודפי ההסבר שנלווים אליהם יגרמו אולי רטט עונג לביורוקרטים, אבל הם מעמסה כבדה לאנשים שהמטלה הזו נפלה עליהם בבת אחת.
וכאמור, אפילו ישראלים שאינם אזרחי ארה"ב, אך יש להם אחזקות בשווי יותר מ-10% בחברה אמריקאית, חייבים בדיווח למשרד המסחר, אם לחברה הזו יש נכסים או אחזקות מחוץ לארה"ב. למשל: חברה בשליטה ישראלית עם מטה בארה"ב, שרכשה חברות בנות באמריקה הלטינית.
מכתב התראה ללקוחות של משרד עורכי-הדין דירסון, לוי ופנץ, בוושינגטון, שמתמחה בייעוץ לעסקים בינלאומיים, בדיני מס ובייצוג פרטים וחברות מול שלטונות המס בארה"ב, מזהיר: "אל תניחו לבעיה הזו להפוך לחלום בלהות".
ציון לוי, שותף במשרד, אמר ל"גלובס": "בעידן האלקטרוני, חייב דיווח לא יוכל לטעון להגנתו, 'לא ידעתי' כאשר יועמד לדין בגין התחמקות מדיווח". לדברי לוי, חוק הדיווח למשרד המסחר קיים כבר זמן רב. בשנים קודמות התמקד המשרד הזה בחברות אמריקאיות גדולות עם אחזקות מחוץ לארה"ב. הוא שלח להן טפסים והן היו מצופות למלא אותם. אך החל ב-2014 החיל משרד המסחר את עקרון האוניברסליות על מאמציו לאסוף מידע. עתה הוא פורש את הרשת שלו הרבה יותר רחוק ומצפה שכל חייבי הדיווח יגיעו אליו, לא הוא אליהם. המשרד מעלה עתה ברשתו גם אזרחים פרטיים עם נכסים מחוץ לארה"ב שאפילו אינם רשומים כחברות, והכל בשם "מחקר סטטיסטי".
"כפי שלמדנו ממאמצי האכיפה הגדלים והולכים של שירות מס ההכנסה בארה"ב, אין לנו סיבה שלא להניח שמשרד המסחר ילך בעקבות מס הכנסה ויעמיק את צעדי האכיפה שלו בהתמדה", אמר לוי. "רבבות ישראלים שחיים בארה"ב עם דרכון אמריקאי, ושיש להם קשר עסקי עם ישראל, או נכס בישראל, צריכים להתמודד עם בעיה, שבעבר היתה קיימת בספרים, אבל נעשתה עכשיו מטלה מטרידה".
"הממשל בארה"ב שואף להיות לא רק האח הגדול של כל האמריקאים, אלא גם, במקרים מסוימים, של לא אמריקאים ששולטים או שיש להם אחזקות בחברות אמריקאיות, אם לחברות אלה יש אחזקות זרות", הוסיף לוי. "ברשת הזו נתפסים גם דגים קטנים, כגון אמריקאים ישראלים עם דירה או שתיים בישראל, אך הבעיה הגדולה ביותר היא של חברות ישראליות עם עסקים בארה"ב. האם לעסקים האלה יש השקעות בסאו-פאולו? שנגחאי? משרד המסחר רוצה לדעת. האם המידע הזה באמת מיועד למטרות סטטיסטיות? יש שמאמינים ויש שלא. ובכל מקרה, כאשר הסתננויות של האקרים למאגרי מידע של משרדים ממשל אמריקאיים נעשו דבר בשגרה, ולממשל אין מענה על כך, הפקדות מידע רגיש בידי פקידים ממשלתיים בוושינגטון נעשית אופציה מאוד לא אטרקטיבית".