פייסבוק / צילום: שאטרסטוק
"האינטרנט הוא 'כיכר העיר' החדשה שהכול שותפים לה... הכלים שהוא מציע מאפשרים קבלת מידע והעברתו, 'האזנה' לדעות של אחרים והשמעתן של דעות עצמיות. זהו אפוא אמצעי דמוקרטי מובהק המקדם גם את עיקרון השוויון ומציב מחסום בפני התערבות שלטונית ובפועל רגולטיבית בחופש הביטוי. המקלדת זמינה לכל כותב, והקשה על זנבו של ה'עכבר' מובילה את הכתוב לקצווי הארץ".
הציטוט הזה לקוח מפסק דין שניתן ב-2010 בעניין רמי מור נגד ברק אי.טי.סי, שקבע כי אין לחשוף טוקבקיסטים אנונימיים ברשת. מאז נדרשו בתי הדין לעבודה לדון בסוגיות חדשות הנובעות מנוכחותן המסיבית של הרשתות החברתיות בחיינו, כמו השאלה אם התבטאויות בפייסבוק, שלא בשעות העבודה, יכולות להיות עילה לפיטורים או לפסילת מועמדים לעבודה. התבטאויות על גבי "קיר" הפייסבוק או בעת שיתוף קבצים וקישורים שונים כבר הוכרו כ"פרסום" לצורך עילת לשון הרע.
דוגמה בולטת להשפעת הרשתות החברתיות והתייחסות בתי המשפט אליהן ראינו בעת מבצע "צוק איתן". אז הכריע בית הדין לעבודה בשני מקרים שהובאו בפניו באופן שונה: מקרה אחד היה של עובדת עיריית לוד, שפוטרה בעקבות התבטאות שלה בפייסבוק על נפילתם של 13 חיילי צה"ל ("שירבו. אמן", כתבה); והמקרה השני היה פיטורי עובדת ממוצא ערבי בעקבות קישור שהעלתה לעמוד הפייסבוק שלה, ובו השוואה בין תמונות יהודים בשואה לתמונות פלסטינים במבצע "צוק איתן".
במקרה הראשון, של עובדת העירייה, בית הדין דחה את בקשתה להחזירה לעבודה וקבע כי עובדת ציבור, קל וחומר פסיכולוגית שהייתה אמורה להעניק סיוע לציבור בכללותו, זלזלה בהתבטאותה זו בערכים חינוכיים שעליהם היא מופקדת, וכי קיימת ציפייה מעובד ציבור לגלות איפוק וריסון כלפי כל מי שנזקק לשירותיו.
במקרה השני, בית הדין קבע כי יש להורות על החזרתה של העובדת, וכי פיטוריה הם בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, האוסר, בין היתר, על פיטורי עובד בשל השקפת עולמו.
מדוע הפסיקות השונות? לדברי עו"ד טל קרת, שותפה ומנהלת מחלקת דיני עבודה במשרד תדמור ושות', פרופ' יובל לוי ושות', בתי הדין לעבודה התייחסו באופן שונה לעובד במגזר הפרטי ולעובד במגזר הציבורי.
"במגזר הציבורי קיימות הוראות שונות בתקשי"ר, האוסרות על עובדים בדרגים מסוימים להשמיע ביקורת בצורה מעליבה או פוגעת על הכנסת, על הממשלה ועל ועדותיהן", אומרת עו"ד קרת. "מכאן שעובד ציבור צריך להיות זהיר מאוד בהתבטאויותיו ברשתות החברתיות ולהבין שייתכן כי פרסום או שיתוף קישורים, העולים כדי הבעת דעות פוליטיות בסגנון בוטה, יהוו עבירת משמעת שאף כרוכה בסיום עבודתו במגזר הציבורי".
- ומה לגבי המגזר הפרטי?
"במגזר הפרטי, בתי הדין לעבודה יערכו איזון בין הערכים המתנגשים בתוך מתן משקל נכבד ובמקרים רבים מכריע לחופש העיסוק ולאיסור להפלות עובד מחמת דעתו והשקפת עולמו. בית הדין, לדוגמה, לא קיבל את הטענה שלפיה התבטאות מתסיסה מצד עובדת שזוהי השקפת עולמה, שגרמה לסכסוכים במקום העבודה, היא עילה מספקת לפיטוריה".
לא רק פוליטיקה היא מוקש. "לא פעם אנחנו נתקלים בהתבטאויות עובדים נגד מקום העבודה שלהם בעמוד הפייסבוק האישי שלהם", אומרת קרת, "והן עלולות להיות לשון הרע".
כדוגמה היא נותנת מקרה של שני יחצני מועדון שכינו בעמוד הפייסבוק שלהם את שני בעלי המועדון בכינויים מעליבים ופוגעניים, כגון "נוכלים" ו"סמרטוטי רצפה", לאחר שאלה לא שילמו את מלוא שכרם. כמו כן קראו היחצנים להחרמת המספרה שהייתה אף היא בבעלות השותפים.
בית הדין לעבודה קבע כי אכן מדובר בלשון הרע נגד מעסיקיהם, ובפסק הדין עשו השופטים הבחנה בין תגובה אנונימית לפוסט של אחר בפייסבוק לבין הפצת דברים קשים ושיתופם עם אלפי חברים.
לדברי קרת, השופטים גם דחו את הטענה שסגנון הכתיבה בפייסבוק הוא וולגרי ובוטה, ולכן אין לייחס לסגנון זה חשיבות מחמירה. בית הדין ציטט את דברי שופטי העליון, ולפיהם "האינטרנט הוא כיכר העיר", וטענו כי כשם שאדם שיעמוד בכיכר העיר ויוציא לשון הרע על אדם אחר יישא בתוצאות - כך גם דינו של אדם המפרסם דברים ברשת הפייסבוק.
- מה מותר בכל זאת לפרסם?
"לפי הפסיקה, עובד רשאי לפרסם את טענותיו, אלא שהדברים צריכים להיעשות בתום-לב ובמידה סבירה".
במקרה אחר דן בית הדין לעבודה בעניינה של עובדת שהשאירה את עמוד הפייסבוק שלה פתוח על גבי מחשב במשרדי המעסיק. המעסיק עבר ליד המחשב וגילה כי העובדת ניהלה שם שיחה בתוך כתיבת הערות משמיצות ופוגעניות נגד העסק.
לדברי עו"ד קרת, "בית הדין לעבודה קבע כי אסור היה למעסיק לחדור לפרטיות העובדת, והיה עליו לצאת משם המשתמש של העובדת או לכבות את המחשב. בית הדין הבהיר כי בשום מקרה המעסיק אינו רשאי להדפיס את המידע הפרטי של עובד שאליו נחשף, ובטח שלא להפיצו ברבים".
המקרה האחרון מעלה שאלה אחרת: האם גלישה ברשתות החברתיות בזמן העבודה היא הפרת חובות העובד? רבים גולשים בפייסבוק וברשת בכלל בזמן העבודה, ולא תמיד הגלישה היא לצורכי עבודה.
לדברי עו"ד קרת, זכותו של מעסיק לחסום רשתות חברתיות כאלה או אחרות, ולו מהטעם של בזבוז זמן העובדים. "כמובן שעל החלטות המעסיק להיות סבירות ומידתיות, בתוך הבנה שעובד זכאי למרחב הפרטיות שלו גם במקום העבודה".
במקרה שהגיע למבחן בית הדין לעבודה, הופחת פיצוי בגין פיטורים, לאחר שהמעסיק הוכיח כי שתי עובדות שפוטרו עשו שימוש משמעותי בפייסבוק, לרבות שיחות ביניהן, בזמן העבודה ועל חשבון העבודה.
הרשתות ככלי להתארגנות
אחד הנושאים המדוברים היום הוא גל התארגנויות עובדים, וגם בעניין זה יש לרשתות החברתיות תפקיד ככלי יעיל להפצת מידע ומסרים בהתארגנות ראשונית. אבל ארגונים יציגים דוגמת ההסתדרות מעלים טענות על תגובות והתערבות של המעסיק, בעצמו או באמצעות עובדים מטעמו, ברשתות הללו, כדרך לעקיפת איסור הבעת הדעה של המעסיק בשלב ההתארגנות הראשונית.
עו"ד קרת מביאה את חברת אלדן כדוגמה. "בהתארגנות הראשונית של עובדי החברה, השתמשו ועד הפעולה והעובדים בעמוד פייסבוק שהעמידה החברה לטובת כלל עובדיה", היא מספרת. "העובדים טענו כי מנהלים זוטרים בחברה עשו שימוש אף הם בעמוד הפייסבוק והעלו פוסטים נגד ההתארגנות. בבית הדין ציינו השופטים כי על החברה היה להעלות לדף הפייסבוק הבהרה שהניסיון לפגיעה בהתארגנות מצדם של מנהלים זוטרים אלה אינו על דעתה".
אם נסכם, בעוד שגלישה ברשתות החברתיות בעת העבודה היא חיובית ואף מהווה כלי עבודה - השימוש בהן צריך להיעשות במשורה ובתום-לב, ויש להיזהר מניצולה לצורך פגיעה במעסיק, בעובד או בשגרת העבודה ואיכותה.