פרופ' זאב רוטשטיין / צילום: יח"צ
בחלוק לבן. הנה תרחיש דמיוני עבור שר האוצר משה כחלון, מנכ"ל משרדו שי באב"ד והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין: בכיר בנמל אשדוד מתקשר על דעת עצמו עם גופים מסחריים ללא מכרז וללא היתרים מטעם המדינה, הופך מבנה ציבור של משרד השיכון למלונית תיירים, נכנס בפעם השנייה להרפתקה יזמית באפריקה בלי לספר למי שצריך ולקינוח מעודד לכאורה את עובדיו להעניק שירותים פרטיים על חשבון שעות העבודה תוך שהם נהנים ממשכורת כפולה על חשבון משלם המסים - מעשה שבגינו מוגש נגדו כתב אישום משמעתי. עכשיו דמיינו שמישהו מציע למנות את אותו בכיר בנמל אשדוד לתפקיד בכיר אחר בנמל חיפה, משום שהמצב בחיפה לא משהו. מה יעשו לדעתכם וינשטיין, באב"ד וכחלון? האם יאשרו את המינוי?
התרחיש הזה, אולי ניחשתם, לא דמיוני כלל וכלל. הוא פשוט לא קרה בנמל אשדוד ולגיבור הפרשה לא קוראים חסן, אלא רוטשטיין. פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל שיבא (תל השומר). המקרה שלו, ודאי שמתם לב, לא מלווה בהרמות גבה ופנים קשוחות מצד יונית לוי באולפן. למעשה, הוא לא מופיע במהדורות החדשות של הטלוויזיה אלא בהקשרים חיוביים בלבד למרות שהפרשות החמורות נגדו מופיעות תקופה ארוכה בכמה עיתונים מרכזיים. לא תמצאו פוסטים לוחמניים נגדו מצד שלי יחימוביץ' או שום פוליטיקאי אחר לצורך העניין. בכירים בשירות המדינה לא מעיזים לדבר עליו רעה בפומבי, בדגש על הפומבי, למעט החשבת הכללית באוצר מיכל עבאדי בויאנג'ו והממונה על מערכת הבריאות בנציבות שירות המדינה יוני דוקן, שהעזו לכתוב כמה מכתבים וכבר סומנו במהרה כ"עושי צרות" וכפקידים מאובנים ששוללים כל יוזמה אישית. כן, קראתם נכון, המקרה של בעל החלוק הלבן לא נופל לפתע לקטגוריה של אי מנהל תקין או מעשי שחיתות, אלא לפן של היזמות והיצירתיות. פתאום לעבור על כל הכללים ולהפר אמונים, מלווה במוזיקת רקע רומנטית. הוא מוכשר, הוא חושב מחוץ לקופסה, הדסה בצרות, הוא שילוב בין בולדוזר לסופר-טאנקר - כל סופרלטיב מביך יותר מהשני. אחדות ירושלים תלויה בו ואין בלתו.
מתח את החבל. כשמחזיק תיק הבריאות יעקב ליצמן העלה לראשונה את הרעיון למנות לתפקיד דווקא את פרופ' רוטשטיין, במשרד האוצר יישרו קו די מהר.
אגף התקציבים באוצר מבין דבר או שניים בפוליטיקה ואפילו החשבת הכללית מיכל עבאדי בויאנג'ו, שבלעה הרבה צפרדעים בדרך, לא חשבה שזה מתפקידה לערער על נחישותו של המיניסטר.
אבל אז רוטשטיין שוב עשה את מה שהוא עושה בעשור האחרון: מהמקפצה. בתגובה לדוח שחובר באגף של החשבת על התנהלות שיבא ביחס לשימוש במקרקעין ונכסי מדינה, שיגר רוטשטיין מכתב מתריס ומגחיך לראש ממשלת בריטניה דיויד קמרון, כל זאת כדי להעמיק את הספין שלפיו הדוח עוסק לכאורה רק במבנים ישנים שהוקמו עוד בימי המנדט (הדבר רחוק מהמציאות).
אם לא די בכך, היחצן רני רהב, שמשמש גם חבר בחוג הידידים של שיבא, הפיץ מכתב תקיף ששלח יו"ר תנועת "אומץ" אריה אבנרי אל החשבת הכללית באוצר, ובו שורה של טיעונים נגד אותו דוח מפורסם.
יום לאחר מכן חשף "גלובס" כי אבנרי קיבל לידיו את הדוח מבכיר בשיבא בזמן שאבנרי שהה במקום בנסיבות אישיות ורגישות.
זו לא הפעם הראשונה שבבית החולים שיבא מנצלים מקרים אישיים לצורך קידום מטרות כאלה ואחרות, אבל נדמה היה שהפעם חצו עוד קו של ציניות.
השתיקה של כחלון. כחלון היה אחד הדוברים התקיפים ביותר נגד השר"פ (שירותי רפואה פרטיים בבי"ח ציבורי) בתקופה שקדמה לבחירות וגם אחריה, לפחות כשליצמן אותת כי הוא מעוניין לקדם מחדש את המודל. "לבוא לאנשים שכל החיים שלהם תרמו ולומר להם שהם לא נחשבים, שיש שווים יותר? השתגענו? זו המדינה שאנחנו רוצים לחיות בה? אני יודע, יש קשיים לבתי החולים וצריך לעזור להם, אבל לא על חשבון החלשים", אמר. אפשר לנחש שהניתוחים הקוסמטיים הפרטיים שבוצעו בבוקר בשיבא, כפי שעולה מהתובענה המשמעתית נגד רוטשטיין, אינם לרוחו של כחלון. והנה, גם כחלון, שהוא בעל המאה ובעל הדעה בסוגיית הדסה לפחות באופן שווה ערך לזה של ליצמן (גם על פי הסכם ההבראה שעליו חתמה המדינה עם הדסה), עדיין שותק. כאילו כל הסיפור הזה לא נוגע אליו. כאילו קובי מימון מחזיק מניות גם בהדסה (ספוילר: הוא לא).