משה כחלון / צלם: רוני שיצר
משה כחלון, שר האוצר, מציע לשווק את קרקעות המדינה במתכונת "מחיר למשתכן". הוא רוצה לגרום לשוק להשתנות מכזה שבו נמכרים מגרשים לקונה המרבה במחיר, לזירה שמתחרים בה על המחיר הנמוך ביותר שבו יימכרו הדירות. נברך על מהלך שמנסה להשיג את העסקה המשתלמת ביותר ללקוח הסופי - הדיירים, ולא למדינה, מוכרת הקרקעות.
זו בשורה לצורך בדיור זול, אך אין בה מענה למחסור הדיור הקשה באמת שאנחנו סובלים ממנו - המחסור בדירות במקומות שאנשים רוצים וגם יכולים לגור בהם.
מראשית ימי המדינה נבנות בארץ דירות במטרה לספק ומהר דיור בר השגה.
דירות אלה מוקמות בשכונות שמתוכננות כפתרון דיור, שלצידו גן שעשועים ומרכז מסחרי עם מכולת ומספרה. שכונות מגורים כאלה קולטות משפחות צעירות, המגיעות לשכונה כשהיא חדשה, בגלל שהיא חדשה, ובגלי האכלוס הראשונים נדמה שצפוי לה עתיד משגשג.
במקרים רבים גורל שכונות כאלה דומה: בתוך 20 עד 25 שנה הן שוקעות לאיטן, מאבדות את חנן, ולבסוף את מעמדן, לטובת השכונה החדשה הבאה. אז נשארים בהן מי שלא יכולים להרשות לעצמם לעזוב. כך הדיור בר ההשגה של אתמול, נהפך לשכונה שאנשים לא רוצים לגור בה היום, ולא בגלל שהבתים ישנים או מפני שאין בהם מעלית וחניה.
דירות ישנות, בלי מעלית ובלי חניה, נמכרות במחירים גבוהים מאוד בשכונות שתוכננו אחרת: בצפיפות, בעירוב שימושים, בתמהיל דירות שמגוון את הדיירים, בתכנון תשתיות להולכי רגל ולא בפיתוח פתרונות לתנועת מכוניות.
בסביבות עירוניות שתוכננו כך, הביקוש אינו פוחת, ובישראל המחירים בהן מרקיע שחקים, וזאת משום שיש כאן כל כך מעט שכונות שנבנו באופן הזה.
בשבתו כשר אוצר מטפל כחלון במחירי הדירות ע"י שינוי נוסחת המכירה של קרקעות, אך כדי לפתור את מצוקת הדיור צריך לשנות גם את נוסחת הבנייה וליצור סביבות שבהם רוצים לגור. השינוי מוטל על כחלון, כמי שדרש וקיבל את מוסדות התכנון לידיו.
כדי למלא את המחסור במקומות שבהם אנשים רוצים לגור, כחלון חייב להתעקש על תכנון ערים טובות. להוסיף אחוזי בנייה בשכונות קיימות, לתבוע עירוב שימושים, ולצמצם תקני חניה. אם כך יעשה, הוא ירוויח בנוסף לדיירים מאושרים היום, גם דיירים מאושרים בעוד 20 שנה. זו שאיפתו של מנהיג שדואג לדורות הבאים.