טלי מילשטיין על רקע יצירתה / צילום: חגית פלג -רותם
בתערוכת הבוגרים של המחלקה לאמנות במכללת אורנים מציגים 24 יוצרים, פרויקטים אישיים, ברמות מורכבות שונות. פרופיל היוצרים המגוון משפיע על העבודות, שרובן ככולן אישיות ואפילו ביוגרפיות. בעבודה מצוינת ובשלה נועה שקדי מתווה קווים לדמותו של הרקע הדתי שלה ומעלה שאלות קשות, מתוך כבוד וראייה מפוכחת. היא בונה חלל משובש, בו נערמו שורות ספסלי בית הכנסת בגובה 3 קומות, והפכו לחומה בלתי נגישה, שניתן להציץ מבעדה אך לעולם לא ליהנות מההבטחה הגלומה בה (אולי כמו המבט מעזרת הנשים). את החדר ריצפה בלוחות הפליז האלגנטיים, שברגיל משמשים לזכר מתים ולרשימות תורמים, ובעבודת וידיאו רגישה היא מדגימה את הקושי לעמוד בציוויים הפשוטים, באמצעות "תפילת עמידה".
עבודתה של נורית רימון שואבת ממקורות קיבוציים ומערערת על הסדר והאחידות של מסדר דתי מסוג אחר. בשתי עבודות וידיאו היא מקפיאה רגעים - האחד בחצר המרכזית של הקיבוץ, בה עומדת קבוצה מהודקת של אנשים, כמקהלה מוכנה לפצוח בשיר. אך פיותיהם אילמים ופניהם מוסתרות במגשי חדר-אוכל, כמי שמשיב פנינו ריקם. בעבודה שנייה הדמויות יושבות פזורות בשדה חיטה קצור, ללא מגע וקשר ביניהן, כלקט, שיכחה ופאה.
עבודתה המרכזית היא 3 רישומי עיפרון ריאליסטיים וגדולי מידות, שבהן מככב לחם אחיד פרוס שיצא מפרופורציות, שכמו איבד את איכותו הבסיסית והפך לטוטם או להישג מפואר. כמו "תוצר של השיטה" שהצליח לשמור על סממני אחידותו ולחרוג ממנה באותה נשימה.
יעל פלדמן בונה מעין "חדר חרדות" שמדמה את סטודיו האמן לחדר מרופד בבית משוגעים ארכיטיפי. ספיר עסיס עוסקת בהתפרצות או התמוטטות ואובדן שליטה.
ציוריה גדולי המידות ורוויי הצבע של טלי מילשטיין מציגים סדרה של דיוקנאות עצמיים רבי הבעה, כאב ועוצמה. עולה מהם כוח נרקסיסטי של התבוננות-עצמית פוצעת, חושפנית ומתריסה, אך גם תמימה וחסרת הגנות. יכולת הציור המשובחת של מילשטיין ושל רימון, כמו גם הפיסול והגישה לחומר של שקדי ועסיס, מעידים על הרמה הגבוהה של הלימוד המעשי באורנים, וחופש הפעולה והביטוי האמנותי המגוון של הבוגרים מצליח להעביר את המגוון של טכניקות אמנותיות הפתוחות בפניהם.
מכללת אורנים, התערוכה עד 4.7.15, א'-ה' 16:00-20:00, ו' 10:00-14:00, שבת 10:00-16:00