אלרואי כהן / צלם: תמר מצפי
אלרואי כהן פרש מכדורגל. כך, בגיל 26 וחצי, אחרי למעלה משנה בלי כדורגל פעיל, אחרי ארבע הופעות בנבחרת ישראל (בגיל 21), פריצה אדירה בעירוני קריית שמונה, תג מחיר של 1.3 מיליון אירו שהביא אותו להפועל ת"א (חצי מיליון מזה דרך עסקת מכירת איתי שכטר לקייזרסלאוטרן), ולאחר מכן דעיכה לא פחות מהירה - נמוג אחד הכדורגלנים היותר לא ממומשים בעשור האחרון. למזלו, הוא עשה זאת בחסות נסיקתה המפוארת של רעייתו, שיר אלמליח, דוגמנית וכוכבת ריאליטי, ובימים אלה הוא ממש עוסק בקידום הקריירה שלה - במה שהופך אותו להרבה יותר שלם עם ההחלטה שלו. "אני פונה לעולם העסקים", הוא אומר, "אני די זמין לנהל את הקריירה של שיר. הצטרפתי לשי אביטל, הסוכן שלה בישראל. הגענו למסקנה שכאשר אני ב-100% בתוך זה, זה הרבה יותר אפקטיבי, הרבה יותר מסודר ורואים מזה הרבה יותר כסף. אני מקבל מזה הרבה יותר סיפוק מכל דבר אחר שעשיתי בחיים. התברר לי שאני לא באמת אוהב כדורגל. עשיתי את זה כבדרך אגב, כמשהו שבניתי מילדות. רציתי מאוד להיות כוכב, אבל כרגע אין לי את הרצון לחזור ולהצליח, ודברים אחרים מלהיבים אותי הרבה יותר.
"אפשר להגיד שפרשתי מכדורגל. ראיתי שחקנים שחזרו אחרי שנה-שנתיים, גם בגיל מתקדם. ואני יודע שאם אני מחליט משהו, אני אעשה אותו, אבל כרגע זו ההחלטה שלי. אני מאמין שכל אדם שאוהב משהו, שיעשה אותו עד הסוף. ואם הוא לא אוהב אותו - שלא יעשה אותו בכלל. כרגע אני לא רואה את הכדורגל כמטרה שלי, זה לא משהו שאני באמת רוצה לעשות. יש אנשים שמרגישים שאני בוגד בהם: אמרתי כבר לכמה שאני לא מתכוון לחזור, והם מתפלאים. הבעיה היא שאני לא שלם עם הישארות בכדורגל, לא שלם".
- היו פניות לקראת העונה?
"היו שלוש, מליגת העל. היו גם פניות מסוכנים בחו"ל. יש לי קליפ טוב, ואני שחקן חופשי, וגם המשכורת לא תהיה בשמיים אחרי שלא שיחקתי הרבה זמן, אבל אין לי חשק, זה אפילו לא מרגש אותי. זה גם לא פייר כלפי קבוצות שאסכים, ישקיעו בי באימונים, אבל בתוך תוכי לא ארצה להיות שם ב-100%. אני אמיתי עם עצמי, בתקופה האחרונה התבגרתי מאוד, אני חושב בצורה אחרת. אני לא עושה דברים כי אני חייב, לא הולך עם הראש בקיר".
- מתי קיבלת את ההחלטה?
"לפני ארבעה חודשים בערך, אחרי שנפלה אופציית סיאטל סונדרס (אחת מהקבוצות הבכירות בליגת ה-MLS האמריקאית - ר"ע). די כאב לי, אבל העניין לא היה מקצועי. המאמן מאוד רצה אותי ויכול היה להגיד לי לא. נחתם הסכם בין האיגוד לבין הקבוצות שמצד אחד עולה תקרת השכר, אבל הם חייבים לחתוך שחקן מהסגל הקיים, קל וחומר יצטרכו לחתוך שניים כדי להחתים חדש. זה די סגר את הסיפור. מאוד רציתי לשחק שם. אמרתי לעצמי שאם זה לא הצליח, אין לי כוח יותר, ופניתי לעניינים אחרים, מה גם שמועד ההעברות בישראל עבר ונגמרה לי העונה".
- איך היא התחילה?
"הייתי בבני יהודה, לא הגענו להסכמה על החוזה. אחר כך הלכתי לבית"ר ירושלים, הייתי מצוין, אבל אלי טביב העדיף איזה גנאי ששוחרר אחרי חודשיים. אמרתי לעצמי שעדיף לחכות למבחנים בסיאטל ולא לחתום בקבוצה בארץ. רציתי משהו חדש".
- איפה היתה נקודת השבר שגרמה לך לפרוש?
"זה תהליך. בהפועל ת"א היה מאוד קשה בחצי השנה האחרונה. אני יכול להבין את המועדון, היו בו בעיות פיננסיות קשות. החוזה שלי היה מאוד גבוה. הובטחו לי יותר מ-6,000 שקל נטו עבור נקודה, 18,300 שקל לניצחון, כשהבסיס שלי היה משהו כמו 20 אלף. למועדון לא היה כדאי לתת לי לשחק. העניין הוא שבמקום שיגידו בפה מלא שיש להם בעיות פיננסיות, כדי להצדיק את ההושבה שלי ביציע, הם די דאגו להשמיץ ולהגיד שהייתי מעוניין לעבור למכבי ת"א, ולכן לא נתנו לי לשחק. מאוד כאב לי, כי לא לתת לי לשחק זה כבר עונש כבד, אבל גם להכפיש את השם? זה כבר לא היה נעים".
- ואז?
"השתחררתי מהפועל ת"א בהליך של בוררות, פניתי לדרך חדשה, למכבי פ"ת. גם שם היו בעיות פיננסיות. עוד פעם עשיתי טעות של חוזה גבוה. שם הם גם כמעט ירדו ליגה. הייתי חייב לצאת משם, והתפשרתי על בית"ר ירושלים. וגם זה נפל. דבר רדף דבר, וזה כבר מוריד אותך למטה".
- בסוף מתברר כי המאבק בין אלי טביב למוני הראל בהפועל ת"א בתקופה המשותפת ביניהם שדפקה לך את הקריירה.
"לא עשה לי טוב. גם יכולתי להרוויח הרבה יותר אם לא הייתי עוזב. לא רציתי לעזוב את קריית שמונה - איזי שרצקי הכריח אותי ללכת. הוא אמר לי: 'זו ההצעה הכי טובה שאקבל בחיים שלי'. אמרתי לו בטלפון שאני לא רוצה לעזוב, והוא אמר לי: 'אתה לא חוזר לפה כי אם תחזור, לא תראה דשא שלוש שנים'. הייתי באותו רגע במו"מ עם דורון אוסידון ומשה הראל ועם שני הסוכנים שלי. שניהם יושבים מולי ואחרי כל סעיף, כל אחד מטלפן, אחד לטביב במיאמי והשני למוני. דורון אוסידון הביא לי את הטלפון כדי לדבר עם איזי והוא צעק עלי: 'אתה לא חוזר לפה, לא רוצה לראות אותך'. ממש ניהלתי מו"מ לבד מול שניהם ובסופו של דבר הוצאתי את ההצעה הכי טובה שיכולתי להוציא מהם, רק שהייתה לי הצעה הרבה יותר טובה ממכבי ת"א, 80 אלף דולר יותר, לקראת העונה שאחרי כן. היינו לקראת סיום חלון ההעברות של ינואר, והייתי צריך רק לחכות עוד שלושה חודשים עד לסיום העונה. אמרתי לאיזי שהוא יקבל אחר כך ממכבי את אותו הדבר, אבל הוא התעקש".
- תג המחיר ששילמו עלייך בהפועל הקשה עלייך?
"במידה רבה זה משהו שהכביד עלי. אלה מחירים שבארץ אין מספיק שחקנים שישלמו עליהם אותם, אולי ערן זהבי ועומר דמארי. בהתחלה גם לא שיחקתי כי היה שם סגל חזק מאוד. אחר כך סימנו אותי כיורש של גילי ורמוט. שחקן ששיחק חצי שנה בליגת העל פתאום מקבל טייטל כזה. אני מאוד האמנתי בעצמי, אבל הציפיות היו מאוד גבוהות. אני מכבד את זה, אבל אולי גם לא עמדתי בציפיות האלה".
- היו כאלה שהצליחו לעמוד בציפיות.
"יש, אבל לא הרבה. חוץ מעומר דמארי, אף אחד לא הצליח שם מאז שהגעתי. הבעיות הפיננסיות דופקות בסופו של דבר מועדון. אתה לא יכול לבוא בלי כסף ולנסות לקחת אליפויות. הוחלפו חמישה מאמנים בשתי עונות. אני מאשים גם את עצמי כמובן. לא סיפקתי את הסחורה".
- למה?
"אני מאמין שבעונה שהתחלתי עם דרור קשטן - שהיה מצוין, פוטר כשאנחנו נקודה מהפסגה ומאז קרסנו - כבשתי שישה שערים ובישלתי 12, אבל הציפיות היו גבוהות גם מזה. לא הצלחתי כי זה לא אותו דבר לשחק בהפועל ת"א לעומת קריית שמונה".
- היה גדול עליך?
"לא חושב, אבל אולי גדול עלי לתת עונה כמו של ערן זהבי".
- אולי מה שהיה חסר לך זה אופי כמו של ערן זהבי, רעב כמו שלו.
"לפני הכל שחקן זה אופי. הכישרון זה הדבר הכי פחות חשוב. שחקן עם קילר אינסטינקט, עם רצון כמו של ערן - יצליח. מי שמאוד רוצה, ואני לוקח כדוגמא את אשתי, אין אצלם דבר כזה לא להצליח, אין אופציה כזו. אני מעריץ את הגישה הזו וזה משהו שלא לכולם יש".
- במכבי פ"ת לא היו ציפיות ולא תג מחיר ובכל זאת זה לא עבד לך.
"אי אפשר להגיד שלא היו ציפיות. הלוזונים יודעים יפה מאוד להראות את הציפיות שלהם, מה גם שהייתה לי משכורת מאוד גבוהה במושגי המועדון. יכול להיות שאחרי המעבר בהפועל הראש שלי לא היה כל כך בכדורגל, אולי בגלל תחושת הכישלון. באותם רגעים לא חשבתי על זה, אולי בדיעבד. גם שם לא נתנו לי לשחק כמה חודשים טובים".
- יש להם חיישנים מעולים לזיהוי חוסר חשק.
"זאת הסיבה שאני יוצא מהעולם הזה כי אני לא רוצה לשקר לקבוצות. אם לא היה לי כיוון אחר בחיים, הייתי מנסה לחזור. יש לי גם את שיר וגם מיזם חדש שאני נכנס אליו".
- הבמה שלך.
"אפליקציות ותוכנות מחשב. זה הולך לפרוץ דרך בעולם הפרסום בכל הרשתות החברתיות. לא יכול יותר מדי לתת פרטים כי זה אמור להיות מושק ממש בקרוב. זה סטארט-אפ. מעבר לזה, מאז שאני מתרכז בקריירה של שיר, אנחנו רואים יותר הצלחה וכסף, וגם סיפוק עצמי".
- כמה היה מתסכל להיות טאלנט ופתאום להתקשות למצוא קבוצה מעניינת?
"תסכל. בהתחלה לא קיבלתי את זה, בכלל ששיחקתי בנבחרת ויש לי קליפ מצוין. באירופה לא מעניין מה עשית פעם, הם רוצים לראות דקות משחק. בארץ העדפתי מועדון גדול - ובבית"ר ירושלים הציעו לי 10,000 שקל ברוטו בלי רכב ובלי דלקן - ועדיין העדיפו עליי את הגנאי. נתתי שם את חודש האימונים הכי טוב בחיים שלי, אבל אלי טביב כנראה העדיף לקחת שחקן שאפשר לעשות עליו כסף בעתיד".
- מה עשית בשנה האחרונה בבית? איך התמודדת עם זה מנטלית?
"לקחתי את זה קשה. אחרי סיאטל טסתי לאשתי בקייפטאון, גם כי הייתי חייב לצאת מארה"ב כדי לקבל אישור עבודה. המשכתי להתאמן חזק מאוד, אבל כשקיבלתי את ה'לא', זה שבר אותי. שבוע לא עשיתי כלום. אמרתי לעצמי: 'כמה פעמים אפשר לקבל זבנגים'? מישהו שאוהב מאוד את הכדורגל, בכלל לא חושב על זה, מתאמן וחוזר עונה הבאה. זה שהעליתי לעצמי את השאלה, אמר לי המון".
- יש מצב שתבוא עכשיו הצעה מדהימה שתחזיר אותך?
"אין סיכוי".
- אפילו לא קבוצת חובבים בשביל הכיף?
"לא, ממש לא. אני רוצה להסתובב בעולם עם שיר, זה משהו שמלהיב אותי. כשסגרתי לה קמפיין לאחרונה הרגשתי ריגוש יותר גדול מהרבה דברים אחרים. זה משהו שמלהיב אותי מלתת גול".
- אתה לא השחקן היחיד שיצא מקריית שמונה - איינבינדר, אבו חצירא, אלעד גבאי, דני עמוס, תומר סוויסה - שנבל בחוץ. למה זה קורה?
"האווירה בקריית שמונה היא פסטורלית, כיפית, אין לחץ מאוהדים. אתה חושב רק על כדורגל. אין פיתויים מבחוץ. בת"א אתה מתערבב, זה לוקח לך אנרגיות, משנה את סדרי העדיפויות".
- עד כמה סיאטל שונה מהכדורגל פה?
"קיבלתי שוק. יש שם לפחות 30 מגרשים, זה ליד זה. באימון פתיחה אתה רואה כמויות של ילדים, כל המגרשים מפוצצים, ומלא בנות שמשחקות. הגיעו 1,000 איש לאימון פתיחה, עם דגלים, אבל הכל מתורבת. אתה נכנס לאולם סגור עם שבעה-שמונה מגרשים סינתטים. יש חדר כושר מטורף. כל כך הרבה דברים שלא האמנתי שהם קיימים אפילו במועדונים הכי גדולים בעולם. אמרתי לעצמי שפה אני רוצה להיות. יש להם מין מכשירים מיוחדים להתאוששות. אתה מחבר את עצמך, נכנס לאיזה חליפה, נראה כמו איזה רובוט, מקבל לחץ אוויר לרגליים".
- חשבתם לעשות רילוקיישן?
"בטח. זה בסך הכל שעה וחצי טיסה מאל.איי, הוליווד".
- שיר רוצה להיות שחקנית?
"היא צריכה לשפר את האנגלית, אבל היא דוברת ספרדית וזה גם הולך שם. הבעיה היא שיש לנו קו אדום, ובלתי אפשרי שהיא תעשה סצנות סקס. הבעיה שלי היא המגע, פחות החשיפה".
- ואחת כמו שיר בטח ינסו ללהק לתפקידים שאתה לא מסכים.
"מתאר לעצמי, היא סקסית".
מאז שזכתה החודש שיר אלמליח, שיושבת איתנו ברבע השעה הראשונה של הראיון - במקום השלישי באח הגדול VIP, היא כבר טופ-טופ-טופ מודל. זה לא מפריע לה לאכול כוס קינוח נוטפת קלוריות וסוכרים, שגם נשים שאיבדו עניין במראה שלהן, לא היו מעזות להרשות לעצמן. "היא עובדת כמו רונאלדו", מרגיע אותנו אלרואי.
- היא הפכה למפרנסת העיקרית, ואתה עכשיו בצילה. זה פוגע באגו הגברי?
"ממש לא פוגע בי. אני אוהב להיות מאחוריה, והיא בקדמת הבמה. אני מרגיש סיפוק הרבה יותר גדול כשהיא מצליחה מאשר כשאני מצליח. אני דחפתי אותה להצליח, וכל הזמן האמנתי בה. אם לא הייתי שם, לא יודע אם היא הייתה מצליחה באותן רמות, כשאני דוחף אותה ועכשיו גם ממש מנהל אותה".
- שמע, התגובות של הציבור לגבי שיר ולגביך, הן קיצוניות. אני מניח שגם בחדר ההלבשה, מאחרי הגב, היו תגובות לכאן ולכאן. אתה מכיר את זה?
"אי-אפשר לצחוק עלי. אני מאמין שכל אחד היה רוצה להיות במקומי. אם קרה שצחקו עלי זה אך ורק מקנאה. אני יודע שאנשים אומרים שהם לא היו יכולים לקבל מצב שבת זוגם תצטלם כך. אני מקבל את זה שלאנשים קשה לקבל את זה. הם רק צריכים להבין שלי זה ממש לא קשה. זה מה שנדרש בעולם הדוגמנות ואם ברצלונה היתה מתאמנת בעירום, גם קבוצות בארץ היו מחקות אותה".
- יש מצב שהקריירה של שיר פגעה בקריירה שלך ככדורגלן?
"ממש לא חושב ככה. היא רק תמכה בי. אני לא מספיק רציתי להצליח. למה לא שואלים איך זה שאני לא הפרעתי לה להצליח? כי לה יש כוח רצון גדול יותר".
- אולי כי אין לך עור של פיל.
"לגמרי. לה יש. היא חטפה הרבה יותר ממני בדרך שלה, והיא לא ויתרה. צריך להודות, אני לא חזק כמוה".