הטרדה מינית / צילום: פוטוס טו גו
כנסת ישראל מחוקקת מדי שנה חוקים חשובים ועקרוניים, אבל רק מעטים מהם משפיעים על המציאות היומיומית של כל אחד מאיתנו. כזה היה, למשל, החוק למניעת הטרדה מינית שהתקבל ב-1998 והביא לשינוי מהותי, תרבותי כמעט, באופן שבו גברים מתייחסים אל נשים בעבודה ובמקומות אחרים.
היום (ד') עברה בקריאה טרומית הצעת חוק שעשויה אף היא לחולל שינוי כזה - "הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה", שיזמה ומקדמת ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני). מי שסייעה בניסוח החוק היא פרופ' אורית קמיר, שניסחה גם את החוק למניעת הטרדה מינית.
מחקר שערך באחרונה משרד הכלכלה מצא כי תופעת ההתעמרות בעובדים רווחת למדי: כל עובד שני בארץ סובל ממנה. אצל מחציתם חלה ירידה במוטיבציה בעקבות זאת, וב-11% מהם גרמה ההתעמרות לחוסר תפקוד מוחלט. לפי אותו מחקר, ההפסד הכלכלי שנגרם למשק עקב התעמרות בעבודה מגיע ל-1.5 מיליארד שקל.
החוק החדש, שזוכה לתמיכת שר הכלכלה אריה דרעי, נועד להתמודד עם התופעה והשלכותיה.
הצעת החוק, המושפעת במידה רבה מהחוק למניעת הטרדה מינית, אוסרת על מעסיק, מנהל, עמית לעבודה וכל אדם להתעמר בזולתו במסגרת העבודה; וקובעת פיצוי של עד 120 אלף שקל ללא הוכחת נזק למי שהתעמרו בו.
ההצעה גם מחייבת מעסיק לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע התעמרות בעבודה על-ידי עובד, ממונה, ספק או לקוח.
מקום עבודה המעסיק יותר מ-25 עובדים יחויב בין היתר לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי החוק. כמו כן נקבע כי לבתי הדין לעבודה תהיה סמכות ייחודית לדון בתביעות (האזרחיות) מכוח חוק זה.
הצעת החוק מגדירה "התעמרות" כך: "התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה".
החוק גם מפרט רשימה לא סגורה של 7 התנהגויות שייחשבו התעמרות בעבודה: התייחסות מבזה או משפילה הכוללת צעקות, קללות והאשמות-שווא; שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או בלתי ענייניות; הטלת משימות שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ואינן נוגעות לתפקידו של העובד; הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים; ייחוס עבודתו, הישגיו או כישלונותיו של אדם לאדם אחר; ונקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד או לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו".
"התערבות בלתי סבירה"
קשה להתווכח על מטרות החוק, אבל יש מי שמוצא בו כשלים לא מעטים. עו"ד גלית גולן-רתם, שותפה במשרד תמר גולן ושות' המייצגת בעיקר מעסיקים, סבורה כי הצעת החוק היא רחבה יתר על המידה, ויש בה כמה בעיות. אחת מהן היא, לטענתה, שגם התנהגות שגרתית והגיונית נחשבת לפי החוק "התעמרות בעבודה".
לדבריה, "במערכות יחסים בין עובדים עמיתים ובין עובד לספק/לקוח, סיטואציות בלתי רצויות של קללות, האשמות-שווא והפצת שמועות מזיקות הן יומיומיות ואפשריות. רצון המחוקק להתערב בהתרחשויות כאלה הוא התערבות בלתי סבירה במערכת החיים השגרתית בעבודה".
גולן-רתם מותחת ביקורת גם על הסעיף הקובע כי "הצבת דרישות בלתי סבירות" במסגרת העבודה, "שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילות העובד במסגרת העבודה" או "הצרה של סמכויות בעבודה" ייחשבו התעמרות.
"לטעמי זו הגדרה רחבה מדי, שתפגע בפועל ביכולת של מנהלים לנהל את עובדיהם ותיצור חשש בלתי הגיוני של מנהלים מפני תביעות וטענות להתעמרות", היא אומרת.
- אבל החוק מסייג וקובע כי ההתנהגויות האלה ייחשבו התעמרות רק אם ייעשו "מטעמים בלתי ענייניים, וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת".
"אתה צודק, אבל מדובר בהגדרה הנתונה לפרשנות ועלולה לחשוף מנהלים ומעבידים לתביעות ולתלונות-שווא".
גם הדרישה שמעביד לטפל ולבדוק כל מקרה של התעמרות שנודע לו עליו (אף אם לא התקבלה תלונה בעניין) אינה סבירה בעיני גולן-רתם.
"הדרישה הזאת תחייב את המעביד להקצות משאבים בלתי סבירים כדי לברר מחלוקות יומיומיות", היא אומרת, ומוסיפה כי כבר היום הדין והפסיקה בישראל מתמודדים עם מקרים של התעמרות והתנכלות, ולכן הצעת החוק היא מיותרת.
"החקיקה הקיימת מגנה מפני התנכלות לעובדים שהגישו תלונה על הטרדה מינית או פגיעה בחוקי השוויון, וכן לעובדים שסייעו להגשה תלונה כזו. חוק איסור לשון הרע מגבש עילת תביעה נגד אמירות משפילות ומבזות, לרבות במסגרת יחסי העבודה; חוק הגנת הפרטיות מקנה הגנה מפני פגיעה בפרטיות ועוד", היא מסבירה.
"שינוי בנורמות"
פרופ' אורית קמיר, שסייעה בניסוח הצעת החוק, שוללת את הטענות של גולן מכל וכל. "אין בהצעה שום התנהגות שמוגדרת 'התעמרות', והאדם הנורמלי ברחוב לא יחשוב שהיא בושה וחרפה", היא אומרת היום ל"גלובס".
לדבריה, מה שגרם לה לכתוב את הצעת החוק היה הדוח שהוציא משרד הכלכלה, ולפיו אחד משני עובדים בארץ סובל מהתעמרות. "בעיניי זה נתון לא נתפס", היא אומרת. "הפגיעה בכבוד האדם היא גדולה, וגם ההוצאות למשק הן אדירות. ההערכה של 1.5 מיליארד שקל היא מינורית. אם יש מעסיק שחושב שהוא מרוויח מזה שהוא מתעמר בעובדיו, אז הוא פשוט טועה, ואני רוצה לראות מעסיק שיתנגד ויגיד שהוא מתנהג בצורות כאלה לעובדיו".
פרופ' קמיר מדגישה כי בניגוד לחוק מניעת הטרדה מינית (שחל גם בעבודה וגם מחוצה לה) - החוק למניעת התעמרות בעבודה אינו פלילי. "מטרת החוק איננה להביא אנשים לבתי הדין לעבודה, אלא להצהיר נורמטיבית שאסור להתעמר בעובדים במקום העבודה. בשנת 2015 זה כבר היה אמור להיות מובן מאליו, אבל זה לא".
ניסיון העבר אכן מלמד כי חקיקה חדשה וספציפית מסוגלת לא רק להביא מזור לבעיות קיימות, אלא גם לחנך ציבורים שלמים להתנהגות אחרת (שוב, ע"ע החוק למניעת הטרדה מינית).
בכנס שקיימה ח"כ מיכאלי בשבוע שעבר בנושא, היא שרטטה את החזון שלה ביחס לחוק: "בעצם את רוב החיים שלנו אנחנו מבלים במקום העבודה. אני רוצה שהזמן הזה יהיה זמן מעצים ולא זמן משפיל, מדכא, מצמצם ומתסכל, שבסוף גורם להפסדים מכל הכיוונים".
התעמרות בעבודה לפי ההצעה
■ התייחסות מבזה או משפילה הכוללת צעקות, קללות והאשמות-שווא
■ פגיעה ביכולתו של אדם לבצע את תפקידו, בין השאר באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או בלתי ענייניות
■ הטלת משימות שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אדם אחר ואינן נוגעות לתפקידו של העובד
■ עבודה באווירה של פחד ואיומים
■ ייחוס עבודתו, הישגיו או כישלונותיו של אדם לאדם אחר
■ נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד של אדם
■ פגיעה לא סבירה בפרטיות